שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מדינה של פס רחב
    בקצב הזה, מדינת ישראל תהיה מדינה של פס-רחב עוד לפני סוף השנה. רק שבדרך לשם ניאלץ לשבור את תקרת הזכוכית של האינטרנט המהיר, שנמצאת במרחק של חודשים ספורים מאיתנו

    המלחמה על האינטרנט המהיר החלה ביוני אשתקד. בזק, נחושה בהחלטתה לנצל את חלון ההזדמנות ההיסטורי ולהקדים את חברות הכבלים, מצאה נוסחה מנצחת להחדרת שירותי WOW: להפוך את ספקי האינטרנט לקבלני משנה.
    היא החלה לסבסד את תהליך החיבור של מנויים חדשים, ויצרה מצב שבו המעבר לפס-הרחב משתלם לכולם: ספק המודם מקבל כסף מספק האינטרנט, שמקבל כסף מבזק, שתחזיר לעצמה את הכסף בטווח הארוך מדמי השימוש החודשיים שישלם הגולש, שמקבל את המודם חינם. ואם המודם חינם, והתשלום לבזק הוא בסכום דומה ל"חופשי חודשי", מה שנשאר הוא התשלום לספק האינטרנט. עליו התנהלו מלחמת המחירים ומלחמת הפרסום, וכאשר שכך אבק הקרבות התברר שישנם בישראל עוד מאה אלף גולשים מהירים.
    וזה נמשך. נדמה לי שאף אחד עוד לא ניסח את זה כך, אבל החישוב לא מסובך: מספר הגולשים באינטרנט המהיר בישראל מכפיל את עצמו מדי חצי שנה. בחצי השני של 2002 הוכפל מספר החיבורים מכ-100 אלף ליותר מ-200 אלף. נכון לתחילת מרץ דיברו ההערכות על 260-280 אלף מנויי אינטרנט מהיר, וכעת מדובר על כ-320 אלף. מגמת הגידול התפשטה לאחרונה גם לאינטרנט בכבלים, והיא מוסיפה להתגבר.
    כדי להבין עד כמה המספרים האלה מטורפים, מספיקה הצצה חטופה בתחזיות מראשית השנה שעברה - הן עודכנו כבר לפחות פעמיים ועדיין מפגרות הרבה אחרי המציאות. עכשיו, מתחילים חלק מהמומחים להטיל ספק גם במחסום הווירטואלי, אותה תקרת זכוכית שהבטיחו שנפגוש איפשהו באזור ה-400 אלף מנויים.
    על דבר אחד אין ויכוח: מתישהו זה ייעצר. דו"ח של משרד התקשורת הציג לאחרונה נתון, לפיו הגידול האמיתי במספר הגולשים אשתקד היה בשיעור של 10% בלבד. גולשי הפס-רחב הם ברובם המכריע גולשים וותיקים ששדרגו את החיבור. רוב אזרחי ישראל עדיין אינם מחוברים, ורוב הגולשים מחוברים בחבילות חיוג בסיסיות וזולות אותן לא ימהרו להחליף. יש בישראל, מה לעשות, גם גולשים עניים. וכן, יש בישראל אנשים שאין להם כסף להתחבר לאינטרנט.

    איפה עוברת תקרת הזכוכית?

    אז מהי תקרת הזכוכית החדשה של האינטרנט המהיר בישראל? שאלתי את המומחה, אבי וייס, והוא נקב במספר משוער של כחצי מיליון - וזה, אמר, פשוט בזכות החבילות הזולות של 150-256 קילובייט לשניה, שמאפשרות לאוכלוסיות נוספות להתחבר.
    ומה יכול להגדיל את המספר הזה? וייס הזכיר לי כתשובה את הסיבה המקורית שדחפה את בזק, כנראה יותר מכל דבר, לתחרות על הפס-הרחב: הירידה במספר קווי הטלפון. בימים של סלולרי מצד אחד וכבלים מצד שני, שירותי WOW היו הסיבה של רבים שלא לנתק את קו הטלפון. אבל אם תהיה החלטה אסטרטגית של חברת הכבלים המאוחדת לדחוף את שירותי האינטרנט כמהלך אסטרטגי, זה ישנה שוב את התמונה.
    כל גולש אנלוגי שעובר לפס-רחב, מביא איתו לספק האינטרנט הכנסה ראשונית נאה. הרבה יותר כלכלי לחבר אותו מאשר לשרת אחר-כך את הדרישה הבלתי נלאית שלו לרוחב-פס - כי ישראלים הרי אוהבים להיות בטוחים שקיבלו תמורה לכסף ששילמו.
    ספקי האינטרנט נערכים כבר "ליום שאחרי", עם שירותי ערך מוסף, ניוזלטרים, אתרי משחקים, פתרונות אבטחה. הם גם מתחילים לדבר על שינוי שיטת התמחור הקיימת. שוחחתי לאחרונה עם כמה בכירים בענף - מה תעדיפו שאלתי, הכנסה כפולה מכל מנוי או מספר כפול של מנויים? כולם אמרו שהם מעדיפים להכפיל את מספר המנויים. כפי שהדברים נראים היום, זה בכלל לא דמיוני. בקצב הנוכחי זה הרי יכול לקרות תוך חצי שנה.

    האינטרנט כמאיץ להתפתחות כלכלת ישראל

    להתפתחות של תעשיית האינטרנט הישראלית עתיד להיות תפקיד חשוב בהתפתחות של כלכלת ישראל בכלל. ולא מדובר רק ביישומים מבטיחים כמו טלפוניית IP, לימודים מרחוק, רפואה מקוונת וכיוצא באלו - הם חשובים בפני עצמם, וגם זמנם יגיע, אבל עוד חזון למועד. מגמות פורצות דרך אחרות שקשורות להתפשטות האינטרנט, נמצאות כבר מעבר לפינה.
    בארה"ב מדברים על הקרב הגדול על התשלומים המקוונים. חברות הבזק, חברות החשמל והעיריות, ישתמשו בהם כדי להתייעל. הבנקים וחברות האשראי יגזרו קופון בדרך. השאלה היא לא האם אנשים ישלמו אונליין - הם כבר עושים את זה, גם אצלנו, ובמספר הולך וגדל. השאלה היא עד כמה ישרת הגידול בתחום את הארגונים שמבקשים להתייעל, ומי ימצא את עצמו בסיום התהליך עם הרבה יותר עמלות, או עם הרבה פחות. בבנקים יודעים לאן כל זה הולך, ועושים לא מעט כדי לעודד את הלקוחות לבצע פעולות במקוון. הם מציעים עמלות מופחתות, ריביות משופרות, קורסי אינטרנט חינם.
    אפשר לראות מגמת גידול עקבית גם בשירותי הממשל, והתשלומים לרשויות - בישראל עבר אשתקד מחזור התשלומים המקוונים לרשויות את החצי מיליארד. וכל זה לפני שהזכרנו את המסחר האלקטרוני הקמעוני, שנמצא בתקופה הזו בתהליך גידול מהיר במיוחד - ההערכות מדברות על 10-15% לחודש באתרים הגדולים. נתוני הלמ"ס שפורסמו לא מזמן, דיברו על 180 מיליון דולר של עיסקאות B2C בשנת 2002, אבל הנתון הזה כבר מזמן לא משקף את המצב בשטח.
    ההתייעלות המקוונת בתעשיות שונות ובמגזר הציבורי, תספק לנו בעתיד הקרוב תצוגת תכלית של "שיפור טכנולוגי", במובן הכלכלי הטהור שלו. המעבר המהיר למסחר מקוון, יתחיל כנראה כבר השנה לתת את אותותיו במדדי המחירים (משום שרמת המחירים האופיינית נמוכה ב-15% עד 30%, בהשוואה לענפים המקבילים מחוץ לרשת). אלו רק שתי דוגמאות של השינויים הכלכליים שאינטרנט מתחילה לחולל, מאחורי הקלעים, כבר היום.

    רוב המשק יישאר מחוץ למשחק

    אבל עד כמה עמוק יכול השינוי להיות כששלושה רבעים ממשקי הבית בישראל לא יכולים להרשות לעצמם להתחבר לאינטרנט המהיר? איזה עתיד יש למגמה כלכלית שרוב המשק לא יכול לקחת בה חלק?
    נקודה למחשבה: "אוטוסטרדת המידע" (Information SuperHighway), זו שעליה הכריז אל גור ב-1995, אמורה הייתה להיות מוצר ציבורי. הגישה אליה אמורה הייתה להיות מסובסדת, או חינם, בדיוק כמו לSuperHighway- שהעניק לה את שמה. היא צריכה הייתה להיות תשתית פתוחה לתעבורת מידע, שתעודד צמיחה כלכלית מהירה לא פחות מזו שהעניקה תשתית התעבורה הקרקעית שקמה בשנות החמישים בארה"ב.
    בואו ננסה רגע להתפרע קצת עם הרעיון הזה: כמה לדעתכם יעלה לסבסד חיבור אינטרנט לכל בית-אב בישראל? בחישוב זהיר, מדובר על סכום שנע בין חצי אחוז לאחוז מתקציב המדינה.
    לא שמישהו יעלה חלילה בדעתו לעשות דבר כזה. אבל יש הרבה דברים אחרים שמדינת ישראל יכולה לעשות כדי להועיל - או לפחות כדי שלא להפריע - למהפכה להתרחש.


    פרסום ראשון:,
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מדינה של פס רחב"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים