בגדד קמה

בגדד לא נפלה. בגדד קמה.
בגדד קמה מחלום בלהות של עשרות שנות רודנות אכזרית. ממשטר האימה הסדאמי שחנק את תושביה. בגדד קמה מהשפלה, מדיכוי, מזוועה. בגדד קמה מחשכת ימי-הביניים ומתעוררת לחיים. בגדד לא נפלה. בגדד קמה ליום חדש. בגדד לא נהרסה. בגדד קמה מהריסותיה.
בגדד לא נכבשה. בגדד שוחררה באחת המלחמות הקצרות, היעילות, המפתיעות, מעטות ההרס והקורבן בהיסטוריה של הזמן החדש. הצבא האמריקני לא יכול היה להגיע למרכז בגדד במסע דהירה בן 21 יום לו ראו בו העיראקים כוח כובש, כוח זר הפולש לארצם. הם היו חוסמים את דרכו בגופם, והאמריקנים לא היו מצליחים לשבור התנגדות עיראקית עממית. לא צבאית, לא מוסרית, לא פוליטית.
אבל זה לא קרה. אזרחי עיראק ראו בצבא ארה"ב צבא משחרר. צבא הדמוקרטיה. מתנגדי המלחמה עוד הפגינו נגד אמריקה ברחובות פריז, כשתושבי בגדד כבר קיבלו בשאגות שמחה את פני החיילים האמריקנים. כשהמפגינים בברלין שרפו את דגלי ארה"ב, תושבי בגדד המשוחררת נישקו את דגלי ארה"ב.
נכון, האמריקנים מביאים היום את הדמוקרטיה לבגדד על לוע הטנקים, אבל עיראק תהיה דמוקרטיה בזכות עצמה. היא תהיה המדינה הערבית הראשונה שתוסר ממנה קללת הדורות, שעל-פי הדמוקרטיה והערביות שוללות זו את זו, מנוגדות זו לזו תכלית הניגוד. בעיראק תתבדה התיאוריה המלומדת שלפיה התרבות הערבית דוחה את הערכים של הדמוקרטיה הליברלית, מפני שיש לה ערכים אחרים.
על איזה "ערכים אחרים" מדובר כאן? על ערכים של משטרה חשאית בכל פינת רחוב? ערכים של מרתפי עינויים? ערכים של אנשים הנעלמים באמצע הלילה? ערכים של עם הגווע מרעב ומנהיגו בונה ארמונות לעצמו? ערכים של פיתוח נשק כימי וביולוגי במחיר של מניעת תרופות מבתי-חולים? ערכים של מחנות ריכוז, קברים המוניים, שלוש מלחמות אימפריאליות כושלות? אין תרבות אנושית שכאלה הם ערכיה.
בסיום מלחמת העולם השנייה קבעו המומחים למזרח-הרחוק שיפן לעולם לא תהיה דמוקרטית. דמוקרטיה מערבית, הם אמרו, מנוגדת למסורת של יפן, לתרבותה, לחינוכה, למנהגיה, לקיסרות שלה. ל"ערכים" שלה. דמוקרטיה מערבית, הם הסבירו, לעולם לא תיקלט ביפן כי הביאו אותה עמם הכובשים האמריקנים הזרים, שהטילו פצצת אטום על הירושימה. חמש שנים לאחר כניעת יפן, היא כבר הייתה דמוקרטיה מלאה, וכך נשארה עד היום, זמן רב אחרי שאחרון החיילים הכובשים עזב את אדמתה.
על המון מדינות נאמר שאף פעם בהיסטוריה לא יצליחו להיות דמוקרטיות, כי יש להן "תרבות" ו"מסורת" ו"דת" שאינן נוחות לדמוקרטיה. והנה הן דמוקרטיות לכל דבר: ארגנטינה וצ'ילה, רומניה ופולין, דרום-קוריאה וגאנה, דרום-אפריקה וספרד, פורטוגל ומונגוליה. גם עיראק תהיה. ולמה שלא תהיה? מדינות עם מבנה אתני ולאומי מסובך הרבה יותר נהיו לדמוקרטיות. לטובתן.
יש בדמוקרטיה כוח פנימי שאין באף שיטת משטר אחרת. היא פונה אל האדם ובונה על האדם, היא מצבו הפוליטי הטבעי של האדם, ללא הבדל מין, גזע, לאום, תרבות או דת. אדם לא צריך ללמוד אותה, היא מהולה בדמו. טבועה בו מלידתו. מקודדת בגנים שלו.
כינון דמוקרטיה בעיראק, על-ידי עיראקים ולמען עיראקים, יארך זמן אך יגרום לרעידת אדמה בכל המרחב המזרח-תיכוני. סוף סוף תיחשף האמת: לא הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא ה"בעיה" של העולם הערבי והמוסלמי, אלא המשטרים הסמכותניים, הרודניים והלא-דמוקרטיים השולטים בו. סילוק אחד מהם עשוי להפעיל שרשרת של תגובות ולחסל בזו אחר זו גם את הדיקטטורות בסוריה, באיראן, בסודאן, בלוב, בערב הסעודית.
כל דיקטטור בא יומו. אתמול נפל אחד האחרונים, סדאם חוסיין. הוא נפל, בגדד לא נפלה. בגדד קמה וזוקפת את קומתה.