ואם אבו מאזן ייכשל

טובי המוחות האנליטיים בארץ ובעולם מתחבטים בשאלה מה טוב לאבו מאזן. אם הקוורטט יפרסם את מפת הדרכים מיד לאחר שאבו מאזן יפרסם את הרכב "ממשלתו", ייזקף הפרסום לזכותו ולכאורה יחזק אותו. אבל אפשר שאבו מאזן עצמו אינו רוצה בפרסום התוכנית מיד לאחר מינויו, כדי שלא יצטרך לצאת בהכרזה נגד הטרור ולהתחיל להילחם בו. אולי הוא זקוק ליותר זמן כדי לייצב את שלטונו ואינו רוצה להיות נתון לביקורת ישראלית ובינלאומית אם לא יצליח "לספק את הסחורה".
מדינות אירופה מתייחסות לאבו מאזן כאל משיח. ארצות הברית מברכת על מינויו וישראל רואה בכך שינוי חיובי. אכן, אבו מאזן הוא מכחיש שואה הטוען כי לא הושמדו אלא כ-800 אלף יהודים והציונות ניפחה את המספר כדי לזכות באהדת העולם. אכן, נכון כי אבו מאזן מתנגד מטעמים טקטיים (הוא הבין שהמלחמה הביאה חורבן על הפלסטינים) לטרור בגבולות הקו הירוק. אך הוא תומך ברצח מתיישבים וחיילים יהודים ביש"ע, והוא ידוע כאחד הקיצוניים ביותר בהנהגה הפלסטינית בכל הקשור ל"זכות השיבה" של מיליוני ערבים לתחומי הקו הירוק.
אבו מאזן גם לא נמנע מלמלא את כיסיו בכספי המונופולים שחילקה כנופיית הרוצחים הערבים למעגל הקרוב לה, אך מכספים אלה נהנו גם מקורבים לחוגי השלטון בישראל (לפחות בעבר), דוגמת יוסי גינוסר. על כל אלה אומרים חסידיו בישראל כי הפלסטינים לא יעמידו בראשם אחד מראשי ההסתדרות הציונית העולמית, ומאידך גיסא – אם ישראל תביע התפעלות גלויה מדי מאישיותו ומשאיפות השלום שלו יתייחסו אליו ארגוני טרור ורצח, דוגמת החמאס והג'יהאד האסלאמי, כפי שהם מתייחסים למשתפי פעולה עם ישראל, ולכן אל לנו לחבק אותו בחמימות רבה מדי, כי מי יודע מה באמת טוב לאבו מאזן?
ישראל בוודאי מעוניינת בהפסקת הטרור, אך היא מבינה את "הקשיים" שניצבים בפני אבו מאזן, כפי שהבינה בעבר את "האילוצים" של ערפאת, כפי שידעה לתרגם את קריאתו של ערפאת ל"ג'יהאד", לקריאה למאבק רוחני נגד ישראל. לכאורה, אי אפשר לצפות מאבו מאזן כי יצליח להפסיק טרור "בבת אחת", ולכן, אם אנו באמת רוצים "פרטנר" למו"מ מדיני, עלינו להסתפק בהערכה כי אבו מאזן רוצה להפסיק את הטרור ואסור לצפות להצלחתו המלאה. מה שטוב לאבו מאזן זה רמת ציפיות מתונה. חייבים "לתת לו צ'אנס" כדי לא להכשילו, ואת מה שהוא רוצה. מי אנחנו שנדע טוב ממנו מה טוב לו?
ומה עם ערפאת? אולי זה הזמן להיפטר מגדול רוצחי היהודים בימינו, לחסל אותו או לגרשו, כי הוא גם מפריע לאבו מאזן להקים "ממשלה" משלו? אלא שאם נחסל או נגרש את הרוצח שהבאנו במו ידינו מטוניס, עלול הדבר להיתפס כשירות שאנו עושים לאבו מאזן, ואז יאשימו אותו בשיתוף פעולה עם האויב הציוני כדי לחזק את מעמדו גם במחיר הקרבתו של מנהיג המהפכה.
המוצא היחיד מהסבך הוא להפסיק לחשוב מה טוב לאבו מאזן ולהתחיל לחשוב מה טוב ליהודים בארץ ישראל. הקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן היא אסון לישראל. "הפסקת אש" עם האויב הפלסטיני בלא ניצחון מוחלט עליו תיתן לו הזדמנות נפלאה להתאושש ולבנות תשתית טרור עמוקה במקום מה שהצלחנו לעקור. ישראל צריכה להודיע כי לעולם לא תסכים לקבל לתחומה אפילו אחד מ"פליטי 48'", וכי מה שהערבים מכנים "זכות השיבה" אינו נושא למו"מ. ישראל צריכה להצהיר כי לעולם לא תהיה לאיזה שהוא שלטון זר דריסת רגל בירושלים. ישראל צריכה לסרב לדון בהשמדתה גם אם זה לא טוב לאבו מאזן. ואם חלילה ייכשל אבו מאזן בגלל הצהרות כאלו של ישראל? בבניין ציון ננוחם.