שתף קטע נבחר

לבייב: אני יהודי גאה

לב לבייב, אחד האנשים העשירים ביותר בישראל, נחשב מאז ומעולם לעוף מוזר בקהילה העסקית הישראלית: מוצאו הזר, עסקי היהלומים שלו ברחבי העולם והעובדה שאינו מתחכך עם הברנז'ה המקומית הדביקו לו תדמית של אאוטסיידר; לו עצמו כבר די נמאס להצדיק את הישראליות שלו: למה אני לא שייך לכאן? כי אני לא מפסיד כמו כולם? אני חושב שעשיתי יותר מעשים פטריוטיים מאחרים; ראיון

ב-18 במרץ פתח לב לבייב את הקניון המפואר שבנתה אפריקה-ישראל, החברה שבשליטתו, בפראג. לטקס הוזמנו אורחים רבים, שאמורים היו להגיע לעיר במטוס פרטי, אך יום לפני הפתיחה ביטלו רובם את השתתפותם - בגלל פתיחת המתקפה האמריקנית בעיראק. כשנשאל לבייב אם אינו חושש לטוס, אמר רק אלוהים איתי - והמריא לפראג יחד עם עובדי אפריקה-ישראל ומשפחתו.
יום לפני הראיון חזר לבייב, המחזיק גם בחברת היהלומים הגדולה בישראל, DLL, מביקור בן 10 שעות באזרביג'אן. לבייב יצא לשם במטוסו הפרטי, לאחר שקיבל טלפון מראש הקהיליה היהודית בבקו. ראש הקהילה ביקש מלבייב עזרה דחופה: השלטונות החליטו לסגור את בית-הספר היהודי בעיר, בו לומדים 130 ילדים. בית-הספר היהודי בבקו הוא חלק מרשת בתי-ספר שהקים לבייב במדינות ברית-המועצות לשעבר ובישראל, תחת השם אור-אבנר לבנים ואור-חנה לבנות, על שם הוריו.
לבייב נחת במקום בצהריים, נפגש עם נשיא אזרביג'אן בלווית הרב הראשי של רוסיה, וב-10 בלילה המריא שוב לישראל - עם הבטחה שצו הסגירה יוסר, ופעילות בית הספר תימשך. בנוסף לכך הביא לבייב לבקו מאות קילוגרמים של מצות ומוצרים לפסח, כדי לסייע לקהילה לקראת החג.
היקף פעולות הצדקה של לבייב מוערך בעשרות מיליוני שקלים מדי שנה. תוך כדי הנסיעה לבקו, למשל, החליט לממן קונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בבית הכנסת העתיק בסנט-פטרסבורג.

אני לא מפסיד כמו כולם

לבייב נחשב לעוף מוזר בקהילה העיסקית הישראלית. יהודי חרדי, שעלה לארץ בגיל 15 מבוכרה, ויום אחד פרץ למגזר העסקי. הוא אינו מתחכך בבעלי הממון האחרים, לא חבר של אף אחד, ואינו נצפה במסעדות יוקרה, פתיחות של תערוכות ואירועים נוצצים. מעטים ביקרו בביתו המפואר בבני-ברק. עם זאת, כשחיתן לאחרונה את בתו, רותי, במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל-אביב, הופיעו לטקס נשיא מדינת ישראל, משה קצב, שר האוצר, בנימין נתניהו, השר במשרד האוצר, מאיר שטרית, ושר התמ"ס, אהוד אולמרט. ראש הממשלה, אריאל שרון, בירך את החתן והכלה בשידור לוויני חי. עוד נצפו באירוע יו"ר בנק הפועלים, שלמה נחמה, מנכ"ל בנק לאומי, גליה מאור, וראשי בנקים אחרים. אנשי עסקים אחרים, שאינם שותפיו של לבייב, לא נכחו.
הזינוק של לבייב החל ב-1996, אז רכש את השליטה באפריקה-ישראל מבנק לאומי. באותה תקופה רכש איציק שרם, שנחשב תקופה ארוכה לאליל שוק ההון המקומי, את פועלים-השקעות שהפכה לפולאר. השוואה בין השניים, שהחלו מנקודת זינוק משותפת, מעלה ממצאים מעניינים: לבייב רכש את אפריקה לפי שווי של 1.6 מיליארד שקל, חילק דיבידנדים בשווי של 650 מיליון שקל ושווייה של החברה כיום בבורסה עומד על 2.9 מיליארד שקל, לאחר שאת 2002 סיימה ברווח של 117 מיליון שקל.
אפריקה-ישראל הפכה במהלך השנים לחברה מגוונת, העוסקת בנדל"ן (קניון רמת-אביב) בנייה בארץ ובחו"ל, תעשייה (גוטקס) ותשתיות (כביש חוצה-ישראל). שרם, לעומת זאת, רכש את פולאר לפי שווי של 1.1 מיליארד שקל, חילק דיבידנדים של 700 מיליון שקל ושוויה של החברה כיום בבורסה בתל-אביב עומד על 225 מיליון שקל בלבד. פולאר הפסידה בשנתיים אחרונות כ-400 מיליון שקל, בעיקר בגלל השקעות בהיי-טק, שלבייב נמנע מהן.
גם עיסקי היהלומים של לבייב נהנו מזינוק מהיר. חברת היהלומים שבבעלותו DLL, שמושבה בבורסת היהלומים בר"ג, שבשנת 98' ייצאה יהלומים בשווי 152 מיליון דולר, ייצאה ב-2002 יהלומים בשוויי של 514 מיליון דולר, ונבחרה ליצואן המצטיין של הענף. די.אל.אל היא חברת היהלומים הגדולה בארץ, ולבייב עצמו הוא כנראה אחד היהלומנים הגדולים בעולם, בזכות מכרות היהלומים שרכש באפריקה.

למרות כל ההצלחה הזאת, עדיין אומרים עליך שאתה חי פה, אבל לא ממש שייך.

"את מתכוונת שאני לא שייך בזה שאני לא מפסיד כמו כולם?" משיב לבייב בשאלה. "אני גר פה, כל משפחתי כאן, ילדי ונכדי, ואני יוצא כל יום ראשון עם המטוס הפרטי לעסקי בחו"ל. המטה שלי בפראג, ואני נע בין אירופה לחבר המדינות, אבל בשישי-שבת אני תמיד בארץ. אני עושה עסקים בארץ לא פחות מאחרים.
"אני לא חושב שלהיות מזוהה עם קהילת העסקים הישראלית זה לעשן סיגר או לשתות עם מישהו כזה או אחר. על פי החסידות צריך לעשות ולא לדבר, כי העשייה מקרבת לגאולה. התרומה שלי לחברה הישראלית זו ההזדהות הטובה ביותר שלי עם הארץ. אני חושב שעשיתי יותר מעשים פטריוטים מאחרים.
"למרות המצב חנכנו קניון בתלפיות שבירושלים, בהשקעה של 35 מיליון דולר. כשכולם נתנו עצות מה לעשות עם גוטקס, ספינת הדגל של התעשייה הישראלית שהחלה לשקוע - אני קניתי אותה. נכון ששילמתי מחיר מטורף על החברה, אבל דרכה נכנסתי לשותפות עם כרסטינה (יצרנית בגדי ים גדולה מקנדה, נ.ז) ומשם נכנסנו לזארה, הפכנו את גוטקס לגוף גדול, ואחר כך גם ננפיק.
"גם זה שאני בונה את כביש חוצה-ישראל - זה משהו היסטורי, מעבר לשיקול עיסקי. זה בעיני ציוני, ולא לרוץ לממשלה כדי לבכות על המצב, לבקש סיוע ולאיים בפיטורי עובדים. ציונות בעיני זה לא להיות נטל. אני יהודי גאה ולא מסתיר את זה, כשאני נכנס לקרמלין או לארמון נשיא קזחסטן אני נכנס עם כיפה על הראש. מצד שני, בכל מקום שאתה מגיע אליו בעולם, גם אם אתה בטוח שאתה היהודי הראשון שהגיע לשם - מסתבר שהרבה יהודים 'חרשו את השטח' קודם לכן".

למרות ההצלחה העסקית, באחרונה היו פירסומים על קשיים וירידה ברייטינג של ערוץ ישראל-פלוס שבבעלותך.

"בערוץ הרוסי מתחיל בשבילי החלק של הנשמה. הבעיה היא שלא מפרגנים. זה בעיני ערוץ יוצא מן הכלל, עם רייטינג יוצא מן הכלל. אני מאמין שעשינו ערוץ ברמה לא פחות טובה מ-CNN. לדוברי הרוסית זה חג - סוף סוף יש להם טלוויזיה שעונה על הצרכים של האוכלוסייה הישראלית ממוצא רוסי. הרכילות הזולה שפורסמה על קשיי הערוץ מקורה באנשים שלא התקבלו אצלנו לעבודה, וכעת הם משמיצים. אני מקווה שאלה שלא רוצים לעזור לפחות לא יפריעו לנו.
"מבקר הפנים של אפריקה-ישראל סיים כעת את בדיקת העלויות של ישראל-פלוס. מומחי הטלוויזיה הגדולים ביותר ברוסיה לא האמינו שניתן לבצע כמות כזו של הפקות מקור בעלות כל כך נמוכה. המנכ"לית של הערוץ יכולה להוכיח ששוויו 200 מיליון דולר, כשעד היום השקענו בו כ-60 מיליון דולר. הערוץ באוויר רק 5 חודשים, ויש כבר עלייה של 30% בהכנסות. אני בטוח שאלמלא האינתיפאדה והמצב הכלכלי בארץ היה כבר אפשר להרוויח. בערוץ שלנו צופים למעלה מ-1.5 מיליון איש, ולמרות שמנסים לדחוף אותנו לנישה, זה לא רק ערוץ רוסי. היעד שלי הוא לגשר בין האוכלוסייה היהודית-רוסית לאוכלוסייה המקומית.
"אני פוגש ברוסיה אנשים ששמעו על הערוץ דרך הקרובים שלהם בארץ, ובעתיד נמכור תוכניות לחו"ל. אנחנו רוצים להכניס לערוץ משקיע אסטרטגי, כמו ערוץ רוסי עם ספריה גדולה של תכנים. יש אלינו פניות, אבל במחירים שניתן להשיג כעת החלטנו לחכות. לפי תוכנית העבודה, עד סוף 2004 נהיה מאוזנים, ונתפוס 25% מנתח הפרסום בטלוויזיה.
"לדעתי הערוץ הוא פרויקט לאומי וציוני ממדרגה ראשונה, שמשדר הרבה אהבת ישראל וציונות. הרייטינג שלו עולה בהתמדה, והנתונים שפורסמו על ירידה הם עיוות של המדרוג, שבודק רק 60 משפחות דוברות רוסית - בעוד שבערוץ 2 נדגמות 400 משפחות, וגם זה לא מספיק. לפי הנתונים שלי לפחות 50% מדוברי הרוסית בארץ צופים בערוץ. כשיש אצלנו משאל טלפוני מגיעות אלפי פניות".

אתה יכול להסביר את הכשלון של יוסי מימן בערוץ 10?

"הבעיה שלו היא שהשותפים שלו לערוץ נטשו אותו, הם לא הלכו אתו לאורך כל הדרך. אלה שותפים שקפצו לעגלה מתוך מחשבה שאם הערוץ יצליח הם ימכרו ויעשו רווח מהיר, ואם לא - שהשותף המוביל ישבור את הראש לבדו. אני חושב שהלקח מערוץ 10 צריך להיות שכדאי לבדוק היטב מי השותפים שאתה לוקח אתך לדרך.
"מימן הוא אדם אמיץ, אבל אנחנו לא יכולים לחקות את האמריקנים. שם יש 30-20 תחנות, ועשרות מיליוני צופים. אני חושב שצריך לתת לערוץ 10 הקלות. הם מעסיקים הרבה אנשים, ועדיף שיהיה יותר ערוצים ויותר תחרות. אם הערוץ ייסגר - יכולים לשכוח פה מעוד ערוצים להרבה זמן".

למרות המצב הכלכלי הקשה בישראל, פורסם שאתה בודק את רכישת יכין-חקל מסמי שמעון, ורכשת באמצעות דור-אלון את הקו-אופ. אתה לא חושש?

"עכשיו אני הרבה יותר אופטימי, כי גרוע ממה שהיה לא יכול להיות. ביבי חייב להצליח. יש הבנה עמוקה של ראש הממשלה שצריך לחזק את הכלכלה - אבל אם יש פרויקט טוב בארץ דואגים לקלקל אותו על ידי רגולציה או היטלים. לא נותנים לך, כיזם, להתקדם. אני לא יודע אם היום היינו נכנסים לכביש חוצה-ישראל, גם אם היו מבטיחים לנו רווחים של פי שלוש. השקענו הון עתק של כסף בפרויקט הזה, וכל פקיד פה שר זמירות חדשות. מדברים פה כבר שנים על תשתיות, אבל בינתיים רק מדברים - והפקידים מטרפדים.
"הוזמנתי לרוב הפגישות שהתקיימו בין ראשי המשק לראש-הממשלה. הלכתי מספר פעמים והפסקתי, כי ראיתי שאנחנו בפלונטר. המבנה של הכלכלה הישראלית הוא כזה שלא ניתן לבצע בו שינויים. אנחנו זקוקים דחוף לסיוע האמריקני. נפגשתי עם ביבי ואמרתי לו את דעתי, ואני מקווה שאנחנו נמהר ונמריא לפני ההתרסקות. נושא יכין-חקל עדיין בבדיקה, אבל בכל מקרה מדובר בעיסקה של החלפת מניות".

מה בעצם קרה לכלכלה הישראלית?

"מה שקורה כעת בארץ, מבחינה כלכלית, זה פורס מאז'ור. כבר לפני 4 שנים ראיתי את הנולד, והחלטתי שאני חייב להיות נזיל - בשום פנים ואופן לא ממונף עד הסוף. לא נכנסתי להרפתקאות של היי-טק, ולא לקחתי אשראי לא מוגבל מהבנק. היום אנחנו אחת החברות היחידות בארץ שיכולות להרים עיסקה של מיליארד שקל.
"בעסקים צריך להתנהג כמו איש עסקים: לא להיכנס להרפתקאות, להסתכל לטווח הרחוק ולפצל סיכונים. כשרכשתי את אפריקה-ישראל אמרתי שצריך לבזר את הסיכון ולפעול גם בחו"ל. אמרו לי שכל הישראלים שפעלו בחו"ל התרסקו, אבל אם ב-1991 נפלו כאן סקאדים והכל שותק, ואם כעת המלונות ריקים בגלל המשבר הכלכלי, צריך לפצות על כך בפעילות במקום אחר. בעולם הגדול יותר שקט ורגוע, יש מרחב עשייה ולא מקשים עליך כמו בישראל.
"המגזר העסקי סובל כיום גם מזה שהוא העתיק משכורות מארה"ב - הם הסתכלו על כמה מרוויח מנכ"ל סיטי-בנק או מנכ"ל ג'נרל-אלקטריק. אין שום היגיון לתת בארץ משכורות של מיליוני דולרים - לא בטלוויזיה ולא בחברות העסקיות".

המתחרים אומרים שהצעתם עבור הקו-אופ מחיר גבוה מדי, 360 מיליון דולר.

"ישבנו שלושת השותפים - דודי וייסמן, הבעלים והמנכ"ל של דור-אלון, מתיו ברונפמן, המשקיע הקנדי, ואני - והחלטנו שניתן מחיר שיהיה 'נוק-אאוט' לכל המתחרים האחרים. הם חיפשו מציאות, ולא בטוח שבהתמחרות הם לא היו מגיעים במילא למחיר הזה. הקו-אופ זה עסק טוב, עם מחזור מזומנים של 6 מיליארד שקל. הוא יקפיץ את דור-אלון, שכיום נמצאת במקום השני בענף הקמעונות, למקום הראשון".

יש תחומים חדשים שאפריקה-ישראל מעוניינת להיכנס אליהם?

"פורסם שנכנס לבזק, אבל זה לא נכון. זה תחום חשוב למדינה, אבל יותר טוב לנפש ולבריאות לא להיכנס לשם. גם השקעות בבנקים לא מעניינות אותי. אני לא רוצה להגביל את עצמי מבחינת אשראי ועיסקאות. אני גם לא רוצה עסקים שבהם ידי יהיו קשורות על ידי ועדי עובדים.
"בשלב זה הרחבנו את ההשקעות בנדל"ן בחו"ל. יש לנו פרויקטים יפים בארצות-הברית וברוסיה. אנחנו מקימים ברוסיה מלון ואתר מרפא בקוסלוביץ', מקום יפהפה".

מה דעתך על אי.די.בי?

"זה די עצוב. משווי של 2 מיליארד דולר להידרדר לשווי של 600 מיליון דולר - אפריקה-ישראל כבר נסחרת במחיר דומה, ואני מעריך שהיא שווה יותר ממחירה בבורסה. בזמנו בדקתי את אי.די.בי והגענו לשווי של מיליארד שקל. נוחי דנקנר סיכם אז על שווי גבוה יותר - 1.050 מיליארד שקל. מאז עברו 10 חודשים, זה הרבה זמן. אני לא רוצה להוסיף כלום כדי לא להזיק לקונה.
"הרבה פעמים אני שומע על ארגונים גדולים. לפעמים, כשאתה מכיר מקרוב את האנשים שבראשם, אתה אומר 'אלוהים אדירים, האם בידי אנשים כאלה תלויות מערכות כלכליות גדולות?'. הבעיה היא שעד שיודעים מה שמנהל קילקל לוקח כמה שנים. לכן בעסקים חדשים אני מאוד מעורב בהתחלה - ורק כשאני בטוח שמדובר באיש המתאים אני נותן לו חופש".

מה דעתך על התנהלות מכירת אי.די.בי?

"אם אני הייתי הקונה, והייתי לוחץ יד ומסכם מחיר, היו שתי אפשרויות: אם החלטתי שאיני מסוגל לעמוד במחיר הייתי מציע לשלם למוכר קנס - או שהייתי מכבד את חתימתי".

איך קרה שכל כך הרבה חברות ואנשי עסקים מצאו עצמם בשנתיים האחרונות בקשיים גדולים כל כך?

"בארץ כולם חשבו שהם אנשי עסקים טובים. היינו ארץ קטנה, באו המון עולים, ומחיר הקרקעות עלה כל שנה. יהודי שהיו לו 100 דונם קרקע, אחרי 10 שנים הן היו שווים פי 100. אז לא היה צריך להיות חכם גדול. זה לא שיצרו משהו, או השביחו משהו במיוחד, פשוט מחיר הקרקעות עלה כל הזמן.
"עכשיו אין עלייה, איו תיירות והנדל"ן בירידה. רוב אנשי העסקים בארץ התעסקו בנדל"ן, או גם בנדל"ן. אחר כך, כשהנדל"ן החל לרדת, כולם רצו להיי-טק, גם אם הם לא הבינו בזה כלום. עכשיו אין היי-טק ואין נדל"ן, וייקח הרבה זמן עד שהנדל"ן שוב יטפס.
"עכשיו צריך להראות רווחים מעשייה אמיתית, לא רק לחכות לעליות מחירים. בשנים הטובות הרבה רכשו חברות כדי למכור כמה שיותר מהנכסים שלהן ולמשוך כמה שיותר דיבידנד והוצאות. הם שכחו שצריך להתחשב בבעלי המניות. אני מאמין שבעל השליטה בחברה חייב להוות דוגמה, ואז הציבור יאמין בו ויילך אחריו. אצלי לא קיימת חברה רק בשביל למשוך ממנה משכורות. אני גם לא קונה חברות בשביל לפרק אותן, אני מעוניין בחברות עם פוטנציאל לטווח הרחוק".

כמה מהווה אפריקה-ישראל מכלל עסקיך?

הפעילות העיקרית שלי זה היהלומים, שם גדלתי מגיל 16. ליהלומים אני מקדיש יותר זמן. זה פחות מורכב ממה שאנחנו עושים באפריקה-ישראל, אבל מי ששורד ביהלומים, השאר כבר קל לו מאוד.

סיסמאות רעות, מסוכנות ופוגעות

למרות אורח החיים החרדי של המשפחה, נשות משפחת לבייב המטופחות תמיד יושבות בשורה הראשונה בתצוגת האופנה החושפנית של בגדי הים של גוטקס. בתו הגדולה של לבייב, צביה, הבכורה מבין 9 ילדיו, קודמה באחרונה לראש אגף השיווק באפריקה-ישראל, במקביל לתפקידה כיו"ר חברת אנגלו-סכסון (שבבעלות אפריקה-ישראל). מקורב למשפחה מגדיר את צביה כעופרה שטראוס של משפחת לבייב, היורשת המסומנת. לבייב עצמו מעיד שצביה הכי דומה לי. בתו רותי אחראית על שיווק הדירות באפריקה-ישראל, והבן שלום עובד בעסקי היהלומים של אבא.

אתה לא חושש מגורלן של משפחות עשירים אחרים בארץ, שהגיעו לסכסוכים משפחתיים מרים, עד כדי פירוק העסקים?

"ברוך השם, אני עוד צעיר. שמואל דנקנר ואחיו היו דור שני בעסק, והילדים שלהם כבר דור שלישי, וכך גם במשפחת עופר. אצלי זה עדיין דור ראשון. אחד השיקולים לכך שבאפריקה-ישראל יש כל כך הרבה חטיבות, הוא שכל ילד ימצא מקום".

בזמן האחרון יש טרנד בארץ של לתקוף את העשירים.

"זו גישה פסולה בעיני. אם אין עשירים - גם לעניים לא יהיה מה לאכול. 35% מהמגזר העיסקי תורם מכספו. אני לא מבין את הדיבורים האלה. מה, יש לנו בארץ כאלה משאבים, כאלה אוצרות טבע ותיירות פורחת, שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לתקוף את העשירים? אלו סיסמאות רעות, מסוכנות ופוגעות. החברות שבבעלותי משלמות מאות מיליוני שקלים למס ההכנסה הישראלי, ואני באמת יכול לפעול ממקום אחר".

איזה אנשי עסקים ישראלים אתה מעריך?

"כל הכבוד לסטף ורטייהמר, שהקים עסק לתפארת, וגם לאלי הורוביץ מטבע. מנגד, יש כאן יותר מדי סיפורים על אבות שהשאירו לבנים עסקים, והם הרסו אותם".

מה היתה עסקת חייך?

"אני תמיד מסתכל קדימה, לעסקת חיי הבאה".

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים