איתות מכיוון הטיטול

דניאל בן השנה כבר יודע להגיד שהוא עייף ורוצה ללכת לישון. הוא גם יודע לבקש חלב. לא, הוא לא גאון קטן, למרות שאמא שלו בטוחה שהוא עוד יהיה. רונית, אמא של דניאל, שעושה בשליחות בקליפורניה, נסחפה בטרנד הפופולרי שסוחף בימים אלה את ארה"ב כולה, והחלה לתקשר איתו בסימני ידיים כמעט מאז שהוא נולד. לדניאל אין כל בעיית שמיעה, גם להוריו לא.
שפת הסימנים נועדה כדי לאפשר לו להביע את הצרכים והרצונות שלו בשלב מוקדם יותר, לפני שיוכל לעשות זאת באמצעות דיבור. גם החברים של דניאל מהמעון מכירים את השיטה. אמו מספרת שהפעוטות לא זורקים אוכל על הרצפה כדי לסמן לעולם שהם גמרו לאכול. במקום זה, הילדים מסמנים "סיימתי". בשפת הסימנים. למה שפת סימנים? הרעיון פשוט, מסבירה רונית בהתלהבות.
תינוק יכול לעשות בידיים סימן לחלב, למשל, הרבה לפני שהוא יכול לומר את המלה, מה שיכול לחסוך ממנו הרגשת רעב וצמא בזמן שאמו מנסה להבין מה הבעיה. בתיאוריה זה נשמע הגיוני. תינוקות מבינים את השפה הרבה לפני שהם מתחילים לדבר. בגיל חצי שנה, רוב התינוקות כבר מפתחים מגוון של מחוות תקשורתיות פשוטות – הצבעה, אחיזה, חיוך, צרחות, בכי. ככל שהם גדלים, התפיסה שלהם מתרחבת והמיגבלות התקשורתיות יכולות להפוך להיות מאוד מתסכלות.
ההורים נגררים לתחרות הניחושים הגדולה כאשר הם מנסים לנחש מה התינוק מנסה לומר, ולתינוק הכלוא במיגבלות הללו קל מאוד כתוצאה מכך להתנהג כמו מיני דיקטטור מתוסכל – מין סדאם חוסיין בחיתול. אמו של דניאל טוענת בתוקף ששפת הסימנים של בנה עוזרת למנוע את התקפי הזעם איתם אימהות אחרות מתמודדות.
יום אחד, היא מספרת, כשהיינו בחנות המכולת, דניאל עשה את הסימן של "בננה", ואחר כך "בבקשה", שזו תנועה סיבובית על החזה, היא מדגימה בפני, אז הלכתי איתו לדוכן הפירות."אם לא היתה לו דרך לומר לי מה הוא רוצה, דניאל היה מתוסכל, ואני הייתי מתוסכלת כי לא הייתי מבינה מה הוא רוצה", היא מסבירה. היא טוענת – ונכנסת לתחום השנוי יותר במחלוקת – שזה ייתן לדניאל יתרון בהתפתחות השפה המילולית בהמשך.

למדו מהחירשים

הרעיון להקדים את התקשורת בין הורים לתינוקות נולד בחוף המערבי בארה"ב לפני כעשרים שנה, כאשר שלושה חוקרים התחילו לבדוק את השימוש בשפת הסימנים בתינוקות עם שמיעה נורמלית. ג'וזף גרסייה, חוקר ומחנך לגיל הרך בבלינגהאם, וושינגטון, התחיל להתעניין בנושא כשהוא שם לב שחבריו החירשים יכלו לתקשר עם ילדיהם בשלב מוקדם יותר מרוב המשפחות השומעות.
ספרו baby your with Sign , בו הוא משתמש בשפת הסימנים האמריקאית כדי ללמד תינוקות והוריהם סימנים פשוטים כמו "חלב", "עוד", "לאכול" ו"לשתות", נמכר כבר במאות אלפי עותקים. גרסייה ממליץ בספר להתחיל ללמד את הסימנים הראשונים של השפה בסביבות גיל 8 חודשים. בספר אחר, שגם תורגם לעברית, "שפת סימנים לתינוקות", מייעצות להורים ד"ר לינדה אקרדולו, מרצה לפסיכולוגיה, וד"ר סוזן גודווין, מרצה להתפתחות הילד, להמציא שפת סימנים תוצרת בית, כלומר לפתח סימנים על בסיס תנועות שהתינוקות שלהם עשו, ולהתחיל להשתמש בה ברגע שהתינוק מגלה בה עניין – בגיל שבין שבעה לעשרה חודשים.
הן התחילו לחקור את הנושא כשנוכחו לדעת שקייט, בתה של אקרדולו, לה עדיין לא מלאה שנה, ממציאה סימנים לחפצים מסוימים. אם למשל היא ראתה פרח, היא היתה מצביעה עליו, מקמטת את האף שלה ומריחה. מוקסמות מהרעיון, אקרדולו וגודווין פיתחו שפת סימנים לתינוקות, שפה פורמלית לתינוקות שומעים שכוללת יותר מ- 100 סימנים. ב- 1996 פירסמו השתיים את ספרן, וכיום מוצפים ההורים בקורסים בשפת הסימנים לתינוקות בבתי חולים ובמרכזים קהילתיים, או בלימוד ביתי באמצעות ספרים וקלטות.
כל שלושת החוקרים דוגלים בכך שלימוד שפת הסימנים היא דרך שמאפשרת להורים ללמוד את הצרכים והרצונות של התינוק לפני שהוא מתחיל לדבר, בדרך כלל בשנה השנייה לחייו. התומכים הנלהבים ביותר אומרים שהצלחה עם השיטה מעידה שהמוח של התינוקות מבשיל מוקדם יותר ממה שחשבו בעבר ומראה קיבולת גדולה יותר לזיכרון, לוגיקה וחשיבה סימבולית. לדברי אקרדולו, באמצעות שפת סימנים אנחנו סוף סוף מקבלים ראיות ישירות ליכולות קוגניטיביות מוקדמות, וחושפים תהליך די מתוחכם – זיכרון, אנאלוגיה, היכולת לעשות השוואות בין דברים ולקטלג אותם.
מומחי שפה מתחומים שונים, כמו פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה, מרותקים מהפוטנציאל הטמון בסימנים של התינוקות לחשוף את המסתורין של מוח התינוק ולעזור בהבנת המקור של השפה האנושית. אבל הם לא מסכימים בהכרח על המשמעות של התנועות האלה. הספקנים, שמודים אף הם שכנראה המנהג הזה לא יכול להזיק, מפקפקים ברמת ההבנה של התינוק ובמשמעות שעומדת מאחורי התנועות שלו, ומציינים שכמעט כל ההורים הופכים להיות מיומנים בקריאת הסימנים הלא מילוליים של ילדיהם בכל מקרה. לפי המבקרים, שפת הסימנים לתינוקות היא עוד שיגעון חולף עבור הורים תחרותיים שרוצים "לייצר" תינוק טוב יותר.

מתי תינוקות מבינים?

הורים רבים אומרים שהם משתמשים בשפת הסימנים בגלל מחקרים שמראים שהיא נותנת לילדים יתרון פתיחה בדיבור ומעודדת מנת משכל גבוהה יותר. אבל גם כאן הממצאים נתונים לוויכוח. האם המשימה הנוספת של לימוד הסימנים מפעילה לחץ נוסף על התינוקות, או אולי דווקא מפחיתה את הסטרס מאחר שהיא פותחת ערוץ תקשורת לפני שהתינוקות יכולים להביע את עצמם בקול? ובלב ליבם של אלה עומד העניין הבסיסי: עד כמה באמת תינוקות מבינים, ומתי הם מבינים? חוקרי רכישת מיומנויות שפה על ידי ילדים
שומעים וחירשים לא מסכימים בשאלה מה נחשב כסימן אמיתי או מלה אמיתית? האם "דדה" נחשבת כמלה הראשונה האמיתית של תינוק אם הוא משתמש בה רק בנוכחות אבא שלו? או האם התינוק צריך להיות מסוגל להשתמש בצליל כדי להתייחס לאבא כאשר הוא איננו או אפילו להצביע על אבות של ילדים אחרים, על מנת שזו תיחשב "מלה"? במחקר הגדול ביותר שנערך עד כה, אקרדולו וגודווין עקבו אחרי 103 ילדים שומעים עד גיל 3. הם מצאו שילדים שלמדו סימנים מגיל 11 חודשים עשו את הסימן בעל המשמעות הראשון שלהם – כזה בו הם יכלו להשתמש בכמה הקשרים שונים – בממוצע חודש לפני שהם אמרו את המלה הדומה הראשונה שלהם.
אבל לדברי המבקרים, ייתכן שמה שדווח במחקר של אקרדולו, כנראה אינו שפה. לדבריהם, הטענה שילדים יכולים לסמן לפני שהם יכולים לדבר – פשוט אינה נכונה. מה שמבלבל אנשים רבים הוא העובדה שלילדים יש רפרטואר של תגובות תנועתיות טבעיות. ייתכן כי הסימנים המוקדמים שנעשו על-ידי התינוקות במחקרים מהווים בסך הכל "מלמול" ידני, התנסות מוקדמת של תינוקות עם מקטעים של סימנים.
השלב הזה מקביל ל"בה-בה-בה" של תינוקות מדברים, שמקדים את המלים האמיתיות הן בדיבור והן בסימנים. חלק מההורים ובעלי המקצוע משוכנעים שסימנים יכולים גם להפחית את התסכול בין תינוקות והורים, אבל עד כה אין נתונים מוצקים התומכים בטענה הזו. המומחה להתפתחות הילד ברטון ווייט, מחבר המדריך הקלאסי "שלוש השנים הראשונות", ממליץ להתחיל ללמד סימנים החל מגיל שבעה חודשים, כדי לעזור להפחית את התקפי הזעם שלעתים קרובות מלווים את השנה השנייה.
וייט מציין שילדים רבים, במיוחד בנים, ידברו רק מילים ספורות עד יום ההולדת השני שלהם. התקופה שבין 17 ל-20 חודשים יכולה להיות קשה במיוחד, מאחר שלילדים בגיל הזה יש סבלנות מוגבלת לתסכול, המלווה בחוסר היכולת להביע את עצמם. ילד שיכול לעשות סימנים בשלב הזה של החיים הוא ילד שיכול לגרום להרבה פחות תסכול לעצמו ולהוריו, כותב וייט.

סימנים משחררים מתחים

עד סוף שנות ה- 80 של המאה שעברה חלק מההורים חששו שלימוד שפת הסימנים לתינוקות שומעים ידחה את התפתחות הדיבור המילולי. אבל ממצאי המחקר של אקרדולו-גודווין, שפורסמו בשנת 1993 ו- 2000 הפיגו את החששות האלה. הן מצאו שתינוקות שומעים שלמדו את שפת הסימנים פיתחו מיומנויות מילוליות בקצב מהיר יותר מהממוצע, ובכלל זה הרחבה מהירה יותר של אוצר מילים ותנועות מוקדמות למשפטים פשוטים.
גודווין מסבירה שהסבר חלקי לכך נובע מזה שכאשר תינוק עושה סימנים, האנשים סביבו מדברים אליו יותר. אנשים אומרים משהו כמו "או, אתה מלטף את הראש שלך! אתה רוצה כובע?". תגובות כאלה חיוניות להתפתחות השפה אצל הילד. ממצאים ראשוניים אחרים מצביעים על כך שהילדים האלה מפתחים מנת משכל גבוהה יותר בשנים הראשונות בבית הספר. כאשר אקרדולו וגודווין ביקרו שוב את הילדים שהשתתפו במחקר שלהם בגיל 8, הילדים שלמדו סימנים בינקותם קיבלו ציונים אופייניים לבני 9, ובממוצע 12 נקודות גבוה יותר במבחני איי.קיו מילדים שלא עברו הכשרת סימנים.
האם יכולות השפה הן שעשו את ההבדל? או אולי זה דווקא הביטחון העצמי המוגבר של הילד? לא ברור. ייתכן שההתלהבות של ההורים מחזקת את שניהם, אומרת אקרדולו. אבל מומחים מזהירים שמחקר אחד אינו מספיק כדי להוכיח שיש בשפת הסימנים כדי להעניק יתרונות אינטלקטואליים לילדים. ויותר חשוב, חלקם מודאגים מכך שהמחקרים האלה יכפו על ההורים סדר יום חדש ויגרמו להורים לאמץ את השיטה מהסיבות הלא נכונות.
בעוד שיש החולקים אם היא מועילה, כולם מסכימים ששפת הסימנים לתינוקות אינה מזיקה. פרופ' ג'ון הייגן, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת מישיגן וחבר באגודה למחקר התפתחות הילד, שנדרש לסוגיה, ציין כי סוגים אחרים של אינטראקציות בין הורים ותינוקות, כמו קריאה של ספרי תמונות לתינוק ודיבור על האיורים והתמונות, יכולים להיות יעילים באותה מידה.
"מה שאני לא רוצה שיקרה הוא שיגידו להורים, בהתבסס על מחקרים נוכחיים, שהם צריכים לעשות סימנים לתינוקות, ואם הם לא, זה יפגע בהתפתחות של הילד שלהם", הזהיר הייגן בראיון. לדבריו, כיום ברור יותר ויותר שמה שבאמת חשוב להתפתחות קוגניטיבית של הילד הוא אווירה נפשית בטוחה ומוגנת. לדברי הייגן, כלל לא ברור האם סימנים נותנים לילד יתרון לטווח ארוך או רק יתרון זמני. האם תירגול תינוקות יוצר סטרס נוסף על הילדים? נראה שלא.
גרסייה טוען שזה בלתי אפשרי לכפות על תינוקות בכוח את שפת הסימנים. הם פשוט יפנו את מבטם. סביר יותר שהמצב דווקא הפוך, והסימנים משחררים מתחים, הוא טוען. גודווין מתעניינת אף היא בסימנים כגשר פסיכולוגי בין ההורה לילד. לדבריה, תינוקות משתמשים בסימנים כך או כך, ושפת הסימנים פשוט מאפשרת להורים חוויה יותר מתגמלת ועשירה יותר.