פסיקה לטובת תוכנות שיתוף הקבצים

מכה קשה לחברות התקליטים הגדולות בעולם במאבקן נגד תוכנות שיתוף הקבצים החופשיות. שופט פדרלי בלוס אנג'לס פסק ביום ו' נגד תעשיית המוזיקה במשפט נגד תוכנות שיתוף הקבצים כאשר קבע כי אינן אחראיות על החלפת תכנים פיראטיים ברשתות שלהן.

הפסיקה של שופט בית המשפט המחוזי, סטיבן וילסן, נוגדת לחלוטין ניצחונות משפטיים שנחלו חברות התקליטים ואולפני הסרטים הגדולים במשפטים קודמים נגד תוכנות שיתוף קבצים בהן נאפסטר ואודיו גאלקסי.

וילסון קבע כי לרשתות שיתוף קבצים "גרוקסטר" ומורפיאוס" יש גם שימושים חוקיים שאין להתעלם מהן. "ברור לחלוטין כי תוכנות אלה משמשות גם להחלפת קדימונים של סרטים, שירים חינם או יצירות אחרות שאינן מוגנות בזכויות יוצרים כמו יצירותיו של שייקספיר", כתב וילסון בפסיקתו.

נוסף על כך, וילסון קבע כי בניגוד למפעילי תוכנת "נאפסטר", מנהלי התוכנות האלה אינם יכולים לדעת בזמן אמת על החלפת קבצים בלתי חוקית ברשתות שלהן ולמנוע את הפעילות הזו. "אחריות משפטית על תרומה להפרת זכויות יוצרים חלה כאשר הנתבע יודע בבירור על העבירה ותורם לה במעשיו", הוא הוסיף.

לעומת שירות "נאפסטר", משתמשי "מורפיאוס" ו"גרוקסטר" יכולים להחליף ביניהם סוגי קבצים רבים - שירים, סרטים, תוכנות וקובצי טקסט - ולא רק קובצי מוזיקה. תוכנות אלה מבוססות על טכנולוגיה של חברת "פאסט טרק" ההולנדית, שבה עושה שימוש גם "קאזה". שלא כמו נאפסטר, שאיפשרה למשתמשיה לחלוק ביניהם קובצי מוזיקה בלבד, הטכנולוגיה של פאסט-טרק תומכת בשיתוף כל סוגי הקבצים: שירים, סרטי וידאו ואף משחקי וידאו.

"גרוקסטר" ו"מורפיאוס" הן ספקות שירותים ולא חברות טכנולוגיה, ולכן, אין ביכולתן לשנות את הטכנולוגיה שעל בסיסה הן פועלים, קבע בית המשפט. "זהו ניצחון גדול עבורנו", מסר נשיא גרוקסטר, ויין רוסו, "השופט גילה הבנה נדירה לנושאים הטכנולוגיים והחוקיים שעל הפרק".

עם זאת, גולשים שחושבים כי הפסיקה מכשירה את זכותם להוריד קבצים פיראטיים ללא הכרה עלולים להתאכזב. וילסון קבע כי בעוד רשתות שיתוף הקבצים שנתבעו אינן נושאות באחריות משפטית, גולשים אינדיבידואלים שתורמים קבצים פיראטיים לרשתות שיתוף קבצים ציבוריות או מורידים תכנים בלתי חוקיים מפרים את החוק.

תקדים סוני-בטהמטקס

בדומה לנאפסטר לפניהן, גם סטרימקאסט, המפעילה של "מורפיאוס", "קאזה", כעת בבעלות החברה האוסטרלית "שרמן" וגרוקסטר, נתבעו על ידי חברות התקליטים הגדולות בעולם, שטוענות כי משתמשי התוכנות הללו מחליפים ביניהם יצירות שמוגנות תחת חוקי זכויות היוצרים. הפעם הצטרפו לתביעה גם איגוד חברות התקליטים בארה"ב (RIAA), איגוד הסרטים האמריקאי (MPAA) והאיגוד הלאומי של המוציאים לאור של מוזיקה (NMPA).

על פי כתב התביעה, כי טכנולוגיית שיתוף הקבצים של שלוש החברות תוכננה במיוחד כדי לסייע למשתמשים להעתיק קבצי מוזיקה וווידאו ולהפר זכויות יוצרים. לטענת ההגנה, בית המשפט העליון כבר קבע כי טכנולוגיה היא חוקית אם ניתן להשתמש בה גם לצרכים מהותיים שאינם מפרים זכויות יוצרים.

על פי טיעון זה, תוכנות שיתוף הקבצים הן אמצעי בלבד שמקל את החלפת הקבצים ברשת ואילו רשת שיתוף הקבצים האמיתית היא האינטרנט עצמו, ולראייה, גולשי האינטרנט שולחים זה לזה קבצים במגוון אמצעים - דואר אלקטרוני, תוכנת ה-IRC, תוכנות מסרים מידיים ועוד. אם קאזה, מורפיאוס וגרוקסטר הן בלתי חוקיות, אזי גם הדואר האלקטרוני וכל האינטרנט אינם חוקיים, על פי קו ההגנה של ארגון החזית האלקטרוני (EFF), שנטל על עצמו לייצג את סטרימקאסט.

השופט וילסון פסק לטובת קו ההגנה וקבע כי החברות הנתבעות אינן מפירות זכויות יוצרים בתוכנות שיתוף הקבצים שהן מפעילות, על בסיס התקדים שנקבע במשפט "סוני-בטאמקס".

הכוונה היא למאבק המשפטי שניהלו אולפני הסרטים נגד חברת סוני, בניסיון להוציא את קלטות הבטאמקס אל מחוץ לחוק. האולפנים ההוליוודיים טענו כי הקלטות משמשות להפרת זכויות יוצרים, אך בית המשפט העליון בארה"ב הכריע לבסוף ב-1984, כאשר פסק, ברוב של חמישה נגד ארבעה, כי פורמט הבטאמקס להקלטת וידאו אינו בלתי חוקי, אף שחלק ממשתמשיו מפרים באמצעותו זכויות יוצרים.

"'גרוקסטר' ו'סטרימקאסט' אינן שונות מהותית מחברות שמוכרות קלטות וידאו או מכונות צילום, אף הם מכשירים שמשמשים להפרת זכויות יוצרים", כותב השופט וילסון בהחלטתו. הפסיקה נוגעת לתוכנות "מוריפיאוס" ו"גרוקסטר" בלבד ולא לתוכנות שיתוף הקבצים האחרות כמו "קאזה", שמשפטה מתנהל בנפרד, אך השלכותיה חורגות מעבר לשתי תוכנות אלה.

חברות התקליטים: נערער

הפסיקה מהווה תבוסה להתאחדות האמריקאית של יצרני התקליטים (RIAA) דווקא בתקופה בה תעשיית המוזיקה צברה הישגים משפטיים. ביום ה' בשבוע שעבר פסק בית משפט בארה"ב לטובת ה-RIAA, וקבע כי על ספק האינטרנט "וריזון" (Verizon) לספק לארגון שמות של שני גולשים החשודים בהורדת קבצים בלתי חוקיים מתוכנות שיתוף קבצים.

על פי הליך משפטי מקובל בארה"ב, ניתן לנהל משפט נגד אדם כאשר זהותו אינה ידועה לתובע. רק אם מורשע הנתבע, בית המשפט מתיר לחשוף את זהותו. "וריזון" וארגוני פרטיות מנהלות קרב ארוך נגד תביעתם של חברות התקליטים להסגיר לידיהן שמות, כתובות ומספרי טלפון של משתמשים החשודים בפעילות פיראטית, במטרה לשלוח להם מכתב אזהרה או לתבוע אותם בבתי משפט.

הילארי רוזן, מנכ"ל ה-RIAA, הודיעה ביום ו' כי הארגון יערער על ההחלטה בבית המשפט לערעורים. "אנחנו חולקים על פסיקת בית המשפט המחוזי", מסרה רוזן בהצהרה שפירסמה. רוזן בירכה על פסיקתו של וילסון בעניין האחריות המשפטית של גולשים פרטיים התורמים תכנים פיראטיים לתוכנות שיתוף הקבצים או מורידים קבצים בלתי חוקיים.

"פסיקה זו והחלטת בית המשפט בעניין 'וריזון' מבהירה כי משתמשים אינדיבידואלים לא יכולים לצפות ליהנות מאנונימיות כאשר הם עוסקים בפעילות בלתי חוקית", מסרה רוזן.

ארגון ה-EFF בירך על ההחלטה. "אנחנו מאמינים כי המשפט נסב על טכנולוגיה ועל פיראטיות", אמר עורך הדין של הארגון, פרד וון לוהמן, "הוליווד ניסתה לשלוט בחידושים הטכנולוגיים הזמינים לאזרחים אך בית המשפט הסכים אתנו וקבע כי חברות הטכנולוגיה אינן אחראיות על כל שימוש לרעה בכלים שהן מפתחות".