האמת הופתעתי. מאוד הופתעתי. לא ציפיתי שהמאמר הזה יתקבל בצורה כל כך פוליטית. לא ציפיתי שהימין יראה בו מאמר תועבה, ושהשמאל יחבק אותו בחום. אולי אני נאיבי, אבל לפי דעתי מה שכתבתי לא היה צריך להפוך לבסיס למחלוקת פוליטית, אלא להתקבל על בסיס אנושי. כי מה היה לנו כאן? סיפור על עוול שנעשה לבן אדם, שבמקרה קוראים לו איברהים, ושהוא ערבי. טוב, לא לגמרי במקרה, אבל זה לא העניין העיקרי.
מאז תחילת אינתפאדת אל-אקצה אינני כותב מאמרים פוליטיים. אין לי דעה ברורה מה צריך לעשות. המצב מורכב ומסובך, ומי שחושב שהוא יודע בדיוק מה צריך לעשות הוא או גאון, או, מה שסביר יותר, שטחי. מכל הנעליים בעולם, הכי לא הייתי רוצה להיות בנעליו של אהוד ברק. גם בנעליים שלי, כאזרח ישראלי מהשורה – לא קל. הן לוחצות. לך תדע אם להוריד אותן או להמשיך ללכת.
לכן לטעמי לא כתבתי על פוליטיקה. כשאני כותב על עוול שנעשה לתושב השטחים בידי בריונים ישראלים, אני מאמין שכל אדם צריך להזדעזע. ימנים כמו שמאלנים. החלוקה לא צריכה להיות פוליטית אלא מוסרית. ואינני חושב שלשמאל יש מונופול על המוסר. האיש הכי מוסרי שהכרתי בשנות עבודתי ככתב פרלמנטרי - איש שהיה רגיש מאוד לבעיות דומות לזו שעלתה במאמר שלי - היה בני בגין. איש ארץ ישראל השלמה, נץ טורף, ויפה נפש אמיתי. אין לי ספק שלו הוא היה נתקל בסיפורו של איברהים – הוא היה מגיב בדיוק כמוני.
אבל כן רציתי להעביר מסר. המסר הוא שבמצב שבו אין תשובה מדינית ביטחונית ברורה, כדאי שנשקיע בשינוי פנימי של עצמנו. נבדוק קונבנציות, נברר מה לגיטימי, וננסה פעם אחת להסתכל על המצב לא דרך הזווית של כן ירושלים או לא, כן שטחים או לא, כן הבלגה או לא. שננסה לראות בחיי היום יום שלנו את הערבים כשכנים, כבני אדם, אנשים כמונו, רק בני דת ולאום אחרים. אנשים, שמה שלא יהיה הפתרון המדיני – ימשיכו לחיות פה איתנו. נדמה לי שראייה כזו, שהיא לא פוליטית בעיקרה, יכולה בסופו של דבר לחולל פלאים גם במישור הפוליטי. ואולי מזה חששו המגיבים?
ולגופן של תגובות:
- לאלה שזרקו לי בכעס כי "עניי עירי קודמים", אני מפנה אותם למאמריי הקודמים שעסקו רבות במישור החברתי. רוב מאמרי באתר עסקו דווקא בנושאי חברה. ש"ס והמהפכה החברתית האמיתית, לדעתי, שהיא טומנת בחובה.
- לאלה שדאגו שמא נזרקתי מהטלוויזיה ולכן אני נאלץ לכתוב מאמרים: ובכן אני מרגיע, בינואר אחזור למרקע, לא פרנסה אני מחפש כאן.
- לאלה שחושבים ששינקין הוא צור מחצבתי אגיד שלא רק שאני לא משינקין, אלא שבארבעים וחמש שנותי לא גרתי אף פעם בתל אביב. שינקין, כמושג סוציו-תרבותי, זרה לי לחלוטין.
- ולאלה שמצאו קשר עמוק בין צבע עורי השחום לבין כתיבתי, אגיד כך: צדקתם, יש קשר. כמזרחי נתקלתי כל חיי בהכללות פוגעות ומעליבות. לכן, לדעתי, אני רגיש יותר בכבודם של אחרים. גם אם הם ערבים.
