הכי מטוקבקות
    החלל הפרטי שלי, שלא אשכח
    זו כבר מסורת עצובה: כמדי שנה, מספרים גולשי ynet על חללי צה"ל הפרטיים שלהם - החברים, בני המשפחה, המכרים שלא שבו. פרויקט קהילתי מיוחד ליום הזיכרון תשס"ג
    כבכל שנה, גם היום יתערבבו צלילי השירים הנוגים מעצרות הזיכרון בבתי הספר היסודיים עם דמעות האמהות, בנות הזוג והיתומים, שמתקבצים לטקס הרשמי אל מול המצבה המסותתת בחלקה הצבאית של בתי העלמין, כורעים לצד כרית האבן הבוהקת, כל שנותר להם מיקיריהם.

     

    זר לא יבין זאת: שתי דקות של דממת מוות, לקול צפירה מנקב לב, מזכירות בבת אחת לכולם - לדתיים ולחילוניים, לימניים ולשמאלנים, לצעירים ולקשישים,
    לעירוניים ולקיבוצניקים, לקרביים ולג'ובניקים - את הגורל שמאחד את כולנו על פיסת הקרקע המזרח תיכונית הזאת. שתי דקות, פעם בשנה, שממחישות יותר מכל עד כמה כבד הוא מחיר ה"להיות עם חופשי בארצנו".

     

    55 שנה, ומלחמת העצמאות שלנו עדיין נמשכת. במציאות שהיא שגרת מלחמה, כמעט לכל ישראלי יש יום זיכרון פרטי משלו. כמעט כל אחד מאיתנו מכיר מישהו מהם, ההם ששילמו בחייהם. כמעט לכל אחד יש חלל אישי - קרוב, חבר, בן משפחה שאותו הוא זוכר ואליו הוא מתגעגע.

     

    כמדי שנה, גם ביום הזיכרון הזה מאפשר ynet לכם הגולשים לספר על החלל האישי שנפער בחייכם: מי היה, מה אהב, מה לעולם לא תשכחו מדמותו, ואל מי אתם לא מפסיקים להתגעגע. בימי הזיכרון הקודמים כתבו כאן המוני הגולשים ב-ynet מאות סיפורים אישיים, נוגעים עד הלב, חונקים מדמעות, ויצרו כאן ביחד מסמך נדיר בעוצמתו - משפחתי, עצוב, מרגש, פסיפס העצב והזיכרון הכי ישראלי שיש.

     

    אם תרצו, תוכלו לקרוא את סיפורי הגולשים מיום הזיכרון תשס"א. ואת הסיפורים מיום הזיכרון הקודם, תשס"ב.

     

     

    את הזיכרון הפרטי שלכם אתם מוזמנים לשגר כאן, באמצעות "תגובה לכתבה".
    לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה החלל הפרטי שלי, שלא אשכח
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יום הזיכרון תשס"ג
    צילום: לע"מ
    לפרויקט המרגש של סיפורי הזכרונות מיום הזיכרון הקודם
    צילום: לע"מ
    צילום: לע"מ
    אתם מספרים על הנופלים - סיפורי הגולשים מיום הזיכרון תשס"א
    צילום: לע"מ