"העולם של ימינו הוא מקום אפל"

"העולם של ימינו הוא מקום אפל, ואנחנו רוצים לדבר על זה", אומר ג'ייד פאג'ט, הגיטריסט, הפרוגראמר, הסאמפלריסט ואחד מכותבי השירים של A Fire Inside - A.F.I - הרכב פאנק-רוק שבסיסו ממוקם בברקלי, קליפורניה. אלבומם החדש, "Sing The Sorrow", אמור להיות אלבום המעבר הגדול שלהם. הוא הראשון שיוצא בתאגיד "DreamWorks" מייסודם של דייויד גפן וסטיבן שפילברג, ואמור לקחת אותם למרכז ההתרחשויות של הפאנק-רוק.

האלבומים הקודמים שלהם יצאו בלייבל הקטן "ניטרו", אבל A.F.I כבר צברו מספיק קהל כדי ללכת הלאה. ראשי "ניטרו" שכנעו אותם שיהיה להם הרבה יותר טוב בקרבת האנשים עם הכסף הגדול, ולמרות האידיאולוגיה הפאנקיסטית, הלהקה התקשתה להתנגד לפיתוי.

לקראת העבודה על האלבום החדש, ביקשו חברי A.F.I את אחד משני מפיקי-העל הבאים: בוטש וייג (המתופף של להקת גארבאג', ומי שהפיק, בין היתר, את נירוונה, הסמאשינג פאמפקינס וסוניק יות') וג'רי פין (גרין דיי וראנסיד). שניהם, למרבה השמחה, רצו לעבוד איתם. הלהקה הדרימה שבע שעות נסיעה אל אולפני "צ'לו" באל.איי כדי להגיש את מה שאמור להיות אלבום הברייק-ט'רו. "בילינו זמן רב באולפן. עשינו הרבה חזרות, הרבה פרה-פרודקשן, ולקחנו את הזמן, כי רצינו לדייק בדברים", אומר פאג'ט.

וזה די הצליח. המגזין האמריקני "רולינג סטון" העניק להם ציון של ארבעה כוכבים, מה שאומר שהם נכנסו לחבורת המתוקשרים. ו-A.F.I באים על רקע שנה שחונה במיוחד. לא רק שאלבומי הנו-מטאל היו חלשים ונמכרו בהתאם ("לינקין פארק" היו יוצאי דופן במובן זה), אלא שלמעט הווייט סטרייפס, התוצרת של הרוק האמריקני היתה דלה. אבל A.F.I, כך מתברר, דווקא מרוצים מהתזמון: "דווקא טוב לצאת בתקופה כזו", אומר ג'ייד פאג'ט, "בעיקר כשמה שיש זה פופ בינוני, צריך לעורר את האנשים. אין הרבה דברים ששווים משהו, אבל יש את 'אינטרפול', 'סיגור רוס', 'קווינס אוף דה סטון אייג'', שעושות משהו עם מהות. צריך להפנים את העובדה שמוזיקה היא אמנות ולהתייחס אליה בהתאם".

- מדוע בחרתם לעבוד עם בוטש וויג?

"כי הוא אחד מטובים שיש. הוא עשה את 'נירוונה' וה'סמאשינג פאמפקינס', ואהבנו את זה. שלחנו לו קלטת דמו והוא נדלק ורצה לעבוד אתנו. לא רצינו שזה ישמע כמוהו, אלא שיעזור לנו להישמע כמו שחשבנו שאנחנו צריכים להישמע".

- היה איזה קו שהנחה את העבודה? חיפשתם צלילי מסוים? השתמשתם בטכנולוגיה חדשה?

"הקלטנו את התופים לטייפ 2 אינץ' וכל השאר עם פרו-טולס (מערכת הקלטת קונן). זה היה מיקס של שניהם ואין לי בעיה עם זה, עם כל העניין הדיגיטלי. למרות שדייוי האבוק (הסולן) ואדם קרסון (המתופף) הם קנאי אנלוג".

- שמעתם מבוטש ויג אי אלו סיפורים על הסשנים של 'נוורמיינד'?

"אני זוכר אחד. הוא סיפר ש'נירוונה' היו באולפן אחד, ובשני באותו מתחם היו 'Warrant', להקת מטאל מהתקופה, שהפריעה להם במהלך ההקלטות, והיו מריבות, אבל בסוף הם גם נגנבו ממה ששמעו".

- אתם פועלים בברקלי, מחוז ותיק של פעילות פוליטית. מה חשבת על מחאת האמנים האמריקניים במהלך המלחמה בעיראק?

"אנחנו לא היינו פוליטיים, ולא השתמשנו בלהקה ובשירים כמצע, אבל טוב שאמנים אומרים את מה שהם חושבים. אזור המפרץ של סן-פרנסיסקו הוא מקום מדהים של רעיונות ופעילות".

- אתה גם אחראי על הסאמפלר בלהקה. אין הרבה פאנקיסטים אמריקנים שמשלבים השפעות של מוזיקה אלקטרונית במוזיקה שלהם.

"אני עושה הרבה מוזיקה אלקטרונית בזמני הפנוי, וגם בהופעה שלנו יש סאמפלרים. אני לא יודע אם השאר שמרנים, אבל הם פשוט לא עושים את זה, או שלא עושים את זה טוב. אני גדלתי גם על 'קראפטוורק', כך שזה חלק ממני".

חווה דעתך על הנושאים הבאים: תקליט ראשון.

" Built for Speed של 'סטריי קאטס', קניתי אותו בגיל 9, הוא נשמע נהדר גם כיום".

- קורט קוביין

"מוזיקאי נהדר, אחד הגדולים בשנים האחרונות. דמות מפתח".

- DC/AC

"להקה אגדית, שירים גדולים".

- אמינם.

"מצחיק, יש לו מילים אינטיליגנטיות".

- מדונה

"האזנתי לה כילד ולא יותר, אבל אי אפשר באמת להגיד משהו רע על מדונה".

- המגזין האמריקני "רולינג סטון".

"נתנו לנו ביקורת טובה, אין לנו על מה להתלונן".

- הווייט סטרייפס.

"מעריץ שלהם, השבוע קניתי את 'Elephant', אני נכנס אליו".