שתף קטע נבחר

העליון דחה את בקשת דרעי למשפט חוזר

דרעי טען כי בידו ראיות חדשות, המוכיחות שעד המדינה שמולביץ' שיקר. נשיא בית-המשפט העליון הסכים ש"העד לא דיבר אמת, אך אין בכך כדי לשמוט את הבסיס תחת התשתית הראייתית שהובילה להרשעה"

נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, דחה הבוקר (יום א') את בקשתו של אריה דרעי לקיים משפט חוזר בעניינו.
הבקשה למשפט חוזר התבססה על הטענה שיש בידי הסניגוריה ראיה חדשה, המצדיקה קיומו של משפט חוזר. הראיה - מסמכים המעידים שעד המדינה במשפט, יעקב שמולביץ', גורש משוויץ לאחר שהורשע, בעסקת טיעון, בעבירות מרמה. פרקליטי דרעי טענו כי שמולביץ' הוא "נוכל שהורשע בבית משפט שוויצרי ושיקר לבית המשפט בארץ" - כאשר לא סיפר לשופטים על הרשעתו בשוויץ. הטענה היא שמידע זה, שהתגלה רק לאחר שהסתיים המשפט, מוכיח ששמולביץ' הוא עד לא אמין, שלא ניתן לסמוך גם על העדות שמסר נגד דרעי.
בהחלטתו כתב השופט ברק כי "מהחומר אכן עולה ששמולביץ' לא דיבר אמת". עם זאת, נכתב כי "אין בעובדה זו כדי להצדיק עריכת משפט חוזר". השופט מציין כי "ההרשעה, כפי שנקבעה בפסק-הדין בערעור בבית-המשפט העליון, לא התבססה כלל על עדות שמולביץ', ומכאן שגם אם היה בה פגם, אין בכך להשליך על הרשעת המבקש".
השופט כתב עוד כי ההרשעה "גובתה בעדויות וראיות רבות, ועל כן היא עומדת על כנה". הוא סיכם: "דרעי הצביע על פגם בדברי העד שמולביץ' בזמן שהעיד על מצב ההליכים נגדו בשוויץ, אולם אין בכך כדי לשמוט את הבסיס מתחת לתשתית הראייתית, שעמדה ביסוד הרשעתו בבית המשפט העליון".
בתשובה לבקשה למשפט חוזר ביקש היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לדחות את טענותיו של דרעי. בחוות דעת שכתב נאמר כי דרעי לא הוכיח אף אחת מהעילות הקבועות בחוק, שיצדיקו משפט חוזר, ולא נגרם לו כל עיוות דין. היועץ המשפטי לממשלה קבע עוד כי על-אף ששמולביץ' לא היה "טלית שכולה תכלת", הרי שעדותו במשפט הייתה אמינה.

הרשעת דרעי - תזכורת

פרשת דרעי החלה בחודש יוני 1990, כאשר התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" סדרת כתבות תחקיר על דרעי מאת מרדכי גילת ומלי קמפנר-קריץ. כותרת התחקירים הייתה "שלטון הפחד ושלטון הכסף של אריה דרעי". בתחקירים יוחסו לדרעי קבלת שוחד וטובות הנאה אישיות, וכן שימוש פסול בסמכויותיו כדי להעביר כספים לגופים של ש"ס. מבקרת המדינה והמשטרה פתחו בחקירה. דרעי שמר על זכות השתיקה במשך כשלוש שנים.
בראשית 91' הצליחה המשטרה לגייס את עד המדינה, יעקב שמולביץ', שהיה בסוד מעשי השוחד והמרמה, וביצע האזנות סתר בשליחות המשטרה. בראשית 93' הוחלט להגיש כתב אישום נגד דרעי במה שכונה "התיק האישי", שכולל עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים.
ב-17 במרס 99' הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את דרעי בקבלת שוחד של כ-155 אלף דולר, במרמה, בהפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. העונש שנגזר עליו: ארבע שנות מאסר וקנס כספי בסך 250 אלף שקל.
בחודש יוני 2000 קיבל בית המשפט העליון חלק מערעורו של דרעי. בית המשפט זיכה את דרעי בכמה רכיבים שוליים יחסית של הרשעתו, אולם הותיר על כנם את רוב האישומים נגדו. השופטים גם הפחיתו את סכום השוחד שהוכח שדרעי קיבל: במקום 150 אלף דולר, נקבע שדרעי קיבל כשוחד "רק" ‎60,000 דולר, ועוד "סכום בלתי-ידוע נוסף" שהופקד בחשבון הבנק שלו, כרטיסי טיסה, הוצאות אירוח וקנייה בחו"ל ומימון של שהייתו במלון בירושלים. עונשו של דרעי הופחת לשלוש שנות מאסר. הוא שוחרר בתום שני שלישים למאסרו, ביולי 2002.
בחודש מאי 2000 נפתח משפטו "הציבורי" של דרעי, שבו הוא נאשם בהעברת מיליוני שקלים מתקציב משרד הפנים, באמצעות הרשויות המקומיות, לגופים המזוהים עם ש"ס. פסק הדין במשפט הזה צפוי להינתן בחודש הבא.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דלית שחם
אריה דרעי בצאתו מהכלא (ארכיון)
צילום: דלית שחם
צילום גלי תיבון
דחה את הבקשה. השופט ברק
צילום גלי תיבון
מומלצים