חריף לה

"זה צמח דקורטיבי אחלה", אמר האיש הטוב במשתלה, ואני לא הקשבתי כשתיאר בדיוק כיצד יש לסדר לו חצי-צל - ומדוע? כי ראיתי משהו שהוא לא ראה. ראיתי את האוורסט הפרטי שלי. את פסגת השאיפות האתגריות. את שנגרילה ואלדורדו ביחד, בתוך עציץ אחד. ראיתי את הארוחה הכי סוערת שעוד מעט תהיה לי, כשאקח את הדקורטיבי הביתה ואקטום בזהירות את הפרי שלו. ראיתי הבאנרו.

כשקולומבוס מצא בטעות את אמריקה, עד מהרה הוא היה מבולבל מרוב שפע וחידושים. אי-בזה, אחרי שהתוודע למשקה שוקולד מריר, לתירס ולעגבניה, האכילו אותו משהו שגרם לו להזיע והוא החליט שששמו של הדבר יהיה פלפל. אוי, כמה שהוא טעה והטעה. אין כל קשר בין גרגרי הפלפל השחור לשפעת הדברים העגולים, החרוטיים, הבשרניים ועזי הטעם הידועים לנו במונח הכולל "פלפלים חריפים", ואין גבול למה שהדמיון האנושי יכול ליצר מתוכם. לזכותו של קולומבוס ייאמר, שהוא דאג לקחת זרעים הביתה בשקית. מספרד ומפורטוגל נפוצו הפלפלים החריפים לאסיה ולאפריקה, שם חיכו להם תרבויות שאוהבות להזיע. באירופה החידוש לא כל כך התאזרח, ואם כן - אז ממש בצייקנות ובמשורה. אבל במרכז אמריקה ובדרומה, שם יש חלאפנו וצ'יפוטלה, צ'ילי ואז'י והמון פלפלים אחרים שאני מכירה רק מתמונות - הם היו ויהיו מלכי המטבח.

ומעל כולם, הבאנרו. קטנטן, רשע, כתום או צהוב, מלך החריפות, מככב בספר השיאים של גינס כ"פלפל החריף ביותר בעולם", מדי פעם מנסים לערער את בכורתו בבשורה שאי שם בהודו יש חריף יותר, אבל מעולם לא נמצאו לו מתחרים אמיתיים.

תשאלו - איך מודדים דרגת חריפות של פלפלים? המדע מצא תשובה אפילו לסוגיה אזוטרית זו. ב-1912, מספרת האגדה, וילבור סקוביל, כימאי של חברת תרופות, מצא עצמו משועמם משהו והחליט להפיק את החומר הפעיל שבפלפלים - קפססין - ולדלל אותו במים כדי לבדוק מתי נעלמת תחושת החריפות כשטועמים. הוא יצר סקאלה הקרויה עד היום יחידות-סקוביל. אפס יחידות – פלפל אדום או ירוק מתוק. 16,000,000 יחידות - קפססין טהור. כלומר, על כל טיפה של שמן קפססין נקי (הידעתם שהחריף הוא שמן והוא לא נמס במים ולפיכך אין כל טעם לשתות מים כדי לכבות את הבערה שבפה?) נחוצות שש עשרה מליון טיפות מים ורק אז נפסיק לחוש בחריפות.

מיד ודי בצדק קמו מדענים שטענו כי המדד סובייקטיבי לגמרי, וגם המציאו שיטות מדויקות יותר - כרומטוגרפיה, אם דחוף לכם לדעת – אבל מתוך חיבה למוזרות של סקוביל עדיין מודדים חריפות ביחידות הקרויות על שמו. פלפל חריף מזן צ'יפוטלה שרמת הבעירה שלו דומה לירוק החריף הטרי שלנו, נמדד ב-100,000 יחידות בערך.

ובעציץ שלי, כך ידעתי, מחכות לי שלוש מאות אלף יחידות.

טסתי הביתה, העטיתי כפפות חד פעמיות, הכנתי קצת חמאה וצנים בצד, חציתי את הרשע הקטן לשניים, זרעתי את הגרעינים שלו בגינה - והתכוננתי לחוויה דתית.

מי שמתוודע אל המזווה שלי מבין מייד שמדובר בסטייה. יש בו מאלאוי גולד - בקבוק של רוטב פלפל סודאני ובטטות מאפריקה. יש חמישה סוגים של צ'ילי תאילנדי. יש "נקמת הארמדילו", שזה כמו הגרסה הלא מצונזרת של הטבסקו, אויך אפשר לעמוד בפני השם המדהים. תמצאו שם אבקות ואסאבי חזקות במיוחד, חרדל טחון בלי שום תוספות מרגיעות, צנצנות שאטה וסודאני יבשים, צ'יפוטלה מקסיקני בקופסת שימורים, פירי-פירי, שמן דקלים ברזילאי מתובל שהוא פשוט אש נוזלית - וכמובן, טבסקו. אחד על המדף ואחד על מדף הספרים ליד המחשב, ומדי פעם אני מתחברת אליו ללגימה קטנה ומהנה.

וכל אלה ביחד, כך גיליתי, לא שויים הבאנרו קטן אחד.

לא מומלץ לנסות בבית. האוורסט יכול לחכות. ביס זעיר אחד, וצווחת "אמא'לה" ענקית נמלטה משאריות החיך החרוך שלי, ותוך שניות מצאתי את עצמי רצה במעגלים על הדשא ליד הבית בנסיון נואש להתקרר מעט. האזניים שלי הזיעו. המוח נדמה כנחרך ונמס. כך, חשבתי תוך כדי נפנוף ידיים אידיוטי על פה פעור, בדיוק כך נראה הגהינום.

הטראומה נמשכה נצח, או חמש דקות, לא זוכרת בדיוק - ואחריה נדמה לי שהבנתי משהו על טבע האדם. כי בתום תחושת הבעירה כנראה משתחררים במוח אנדורפינים של נעימות, ולכן ברור לי שכאשר ילבלב שיח הבאנרו בגינתי בחצי-הצל, אני לא אתאפק וארצה עוד. כך מתחילה התמכרות. בינתיים אני מתאמנת בביסים גדלים והולכים מירוקים-חריפים, אבל זה לא זה.

הסיבולת האנושית לקפססין הולכת ועולה ככל שצורכים יותר מן החומר. המדע, ויצרני הקארי המאדרסי, יודעים זאת היטב. הבעייה היא שרוב החריפים רוצים להתחזות לאוכל, במקום להישאר חוויה דתית נטו. מקארי ועד סחוג, מוסיפים להם עוד ועוד טעמים שתלטניים שלא מתכתבים עם שאר הארוחה. מצד שני, יש בעולם לא מעט רטבים חריפים שטווח השימוש שלהם גדול למדי והם משתדכים יפה עם מיני מזונות ומוסיפים להם לווית חן נעימה. שלושה כאלה תמצאו בהמשך, ומובן שכמות יחידות הסקוביל בתוכם תלויה ברצונכם הטוב ובמידת הסקרנות שלכם לגבי מהות הגיהנום. ותזכרו: מים רבים לא יכבו את האש הזאת. עדיף ללעוס פרוסת לחם.

רוטב פלפל וליים

בתור התחלה, נכין צנצנת זעירה. היא תישמר במקרר עד שבועיים, או במקרה שלי - חצי שעה.

קניות:

10 פלפלים ירוקים חריפים, חלקים ומבהיקים בלי כתמים וקמטים

1/2 כוס שמן זית או שמן בישול טוב במיוחד

2 כפות מיץ ליים - אם יש לכם ליים טרי, הרווחתם. אם לא - יש בסופרים מיץ מבוקבק בכלל לא רע

1/2 כפית מלח

שן שום טריה, או כפית שבבי שום מיובשים. אם מתעתדים להחזיק את הצנצנת במקרר יותר מיומיים, עדיף שום יבש, כי החומר הפעיל בשום טרי מתפרק ונהיה רעיל.

קליפה מחצי לימון

ציוד:

כפפות חובה. מי שמטפל בחריפים בלי כפפות ואחר כך מנסה להרגיע באצבעות את העיניים הבוערות, או חמור מזה - ללטף את הזולת, יודע למה. עוד צריך מעבד מזון, קערה וצנצנת.

וכך עושים:

• טוחנים את הכל למשחה חלקה. כן, כולל הגרעינים. זהו, יש. אש.
  

רוטב משמשים בוער

קניות:

5 פלפלים אדומים חריפים יפהפיים

150 גרם משמש מיובש

בצל גדול אחד

שן שום

מלח

רבע כפית פפריקה חריפה - למה לא להוסיף שמחה

 4 כפות חומץ הדרים פשוט

1 כפית סוכר

2 כוסות מים

ציוד:

כפפות ומעבד מזון

וכך נעשה:

1. חוצים את הפלפלים לאורכם, נפטרים מן הגרעינים, חותכים את המשמשים לפיסות קטנות ואת הבצל קוצצים.
2. מניחים את כל החומרים בסיר קטן, רק לא סיר אלומיניום בבקשה, מוסיפים את הנוזלים ומביאים לרתיחה. מנמיכים להבה ומבשלים 20 דקות או עד שהמשמשים רכים ביותר.
3. מסננים מן הנוזלים, טוחנים במעבד מזון ומוסיפים נוזלים לדרגת הסמיכות הרצויה לנו.
   

• ומה נעשה עם זה? מכורים יאכלו בלי כלום. מתקדמים - ימרחו שכבה עבה על שכבת גבינה לבנה, לסנדביץ' מענג בניגודי טעמיו. משקיענים מוזמנים להגיש כרוטב לדגים בגריל או לשיפודי עוף. ליצירתיים - כף אחת בוינגרט של הסלט הבא שלכם, ותראו איזה יופי יוצא.
  

Kickass

כן, בועט בתחת. את הרוטב הזה, על שמו המוזר והמדוייק כל כך, קיבלתי בצנצנת מידיד אמריקני שמבין את נפש הזולת, ואחרי כמה נסיונות וטעיות, הנה הגרסה הביתית. היא תוסיף רעננות חריפה לצ'ילי קון קרנה, היא נוסתה בהצלחה ליד חומוס, וכמובן - היא הכי טובה בכפית, לאט ובנחת, רק לצורך החרוז.

החומרים:

5 פלפלים אדומים חריפים יפים כמו במתכונים הקודמים

1/2 1 כפיות אבקת וסאבי

4 כפות רכז עגבניות משובח או פסטו עגבניות, אם יש לכם כזה

כף שמן בישול

כף מים

מלח לפי הטעם

1/2 כפית כמון טחון

1/2 כפית זרעי כוסברה טחונים

1/2 כפית שבבי שום

1 כף חומץ

ציוד:

שוב כפפות ושוב מעבד מזון.

אופן ההכנה:

• טוחנים. זהו. נשמר במקרר עד שלושה שבועות.