הגול עובר חביבי

הצמד – נבו ואילדיס

קבלו את תכנית הספורט המובילה בישראל. מהדורת 'חדשות הספורט' היומית של אלי אילדיס ומירי נבו בספורט 5 פלוס, כל לילה ב-23:00, משרטטת חברה שחיה בתוך סיפוק. שגרה ספורטיבית יומיומית פירושה הוויה של נורמליות (או דווקא תשוקה לבריחה חזקה במיוחד), ומכל מקום, לחובבי ספורט שמבקשים לסיים את הערב עם מנה קצבית ומהודקת היא נכנסה מתחת לעור.

סוגיית הערוץ בתשלום לא הפכה לפחות מעצבנת: מאז שקברניטי 5 פלוס החליטו לגבות דמי מנוי מיוחדים ולהעביר אליו את רוב המשחקים הטובים, על חשבון ערוץ הספורט הישן והטוב מחבילת הבסיס, הצופים לא שותקים להם. נדמה שזה ערוץ הטלוויזיה השנוא ביותר בארץ. אבל גם אחד האהודים ביותר. מין דואליות מוזרה של יחסי חיבה טינה. אך עם מהדורה יומית שיש בה כמעט את הכל – בהדמיה שהצופה משלם שקל אחד לתכנית, פחות משהוא משלם על עיתון – 25 שקל לחודש ל-5 פלוס נראים פתאום הרבה יותר מתקבלים על הדעת.

את אילדיס ונבו חובבי הספורט כבר מכירים בשמות הפרטיים. מירי ואלי. כמו גדי ויונית, מיקי ויעקב. מבחינה מקצועית טהורה, לליהוק הזה לקח המון זמן להתרומם, אבל היום אין עוררין שלפנינו צמד בעל סגנון משלו, מהמוצדקים שיש בטלוויזיה בישראל. הם לא רק חמודים ביחד – הם גם טובים.

לא היו שם השנה סקופים מטלטלים, אך על מידת השפעתם בתחום ניתן ללמוד מהמתחולל בשלושת הערוצים הגדולים תאבי הרייטינג, שמיסדו פינות ספורט קבועות ונרחבות במשדרי האקטואליה המרכזיים. אגב, ציון נאנוס (חדשות ערוץ 2) ומורן ברק (ערוץ 10) עושים שם עבודה נפלאה.

הכישלון – 'הראשון בשער'

לצד המחמאות על כך שרוממה סימנה לעצמה את הספורט כעמוד שדרה ברור, ערוץ 1 התחיל את עונת הכדורגל בסיקור טלוויזיוני שהעיד על אובדן הבושה המקצועית. עריכה חסרת פשר, ליקויים טכניים וטיפול בנאלי בחומרים הורידו את רף הציפיות למינימום. מאז עברה תכנית הסיכום השבועית 'הראשון בשער' שיפור ניכר, ועם זאת, היא מסיימת את העונה בצורה מאכזבת. שנתו הראשונה של אורי לוי כמנהל מחלקת הספורט בערוץ 1, תפקיד מרכזי ורב השפעה בתחום, התאפיינה בהשקפת עולם עיתונאית לא מקורית ובעריכה לא מעודדת עניין. הבחירה במגיש הלחוץ בוני גינצבורג לא עלתה יפה, והעלתה געגועים להנחיה הקלילה, לחוסר הרשמיות ולפטפטת האינטיליגנטית של מודי בר און. גם הפרשן שלמה שרף הפתיע כשבמשך שנה שלמה היה חף מאנלוגיה פרשנית מרעננת אחת לרפואה. בשנה הבאה, ללא עוררין, זה חייב להשתפר.

השדרן הרביעי – ניב רסקין

זה נשמע קל לתאר משחק ספורטיבי. כל ילד חושב שהוא יכול: רק לציין את שמות השחקנים. לתאר את ההחמצות – ולצעוק יפה 'גול'. אבל במשך 20 שנה ויותר לא צומת בישראל שדרן ספורט ראוי לשמו, שמסוגל לאיים על המשולש הבכיר – יורם ארבל, רמי וייץ, ומאיר איינשטיין. גם בקטעי הארכיון העתיקים והמיתולוגיים מההיסטוריה של הספורט הישראלי קשה למצוא קולות אחרים. ארבל היה השדרן הבכיר בארץ כבר בסוף שנות ה-70. איינשטיין היה מובן מאליו מסוף שנות ה-80. וייץ עשה קפיצת מדרגה במקביל לאיינשטיין. בכל פעם שערוץ כלשהו צריך שדרן שאפשר לסמוך עליו, מזעיקים אחד מהם. אפילו ערוץ הספורט, עם ותק ניכר של 13 שנים, לא הצליח לגדל שדרן בכיר משלו.

התגלית – עמית הורסקי

וכמעט באותו עניין. אחרי שאיבד את מאיר איינשטיין לערוץ 10, התחיל ערוץ 1 לתור אחרי פיגורה אלטרנטיבית – שדרן כדורגל מוביל שיוכל להיכנס לנעליו בשידורי נבחרת ישראל. בעקבות גישוש לא מוצלח עם רמי וייץ ויורם ארבל, נאלצו ברוממה להסתפק בפתרון הגרוע מכולם: דני דבורין ישדר לרדיו ולטלוויזיה בו זמנית. זו היתה טעות גדולה מאוד, שהצופים למדו לסבול אותה בשקט.

מתוך הפיאסקו הזה החליט ראש מחלקת הספורט שככה זה לא יכול להימשך, והימר על מי שהיה לו על הספסל: למשחק הבא והגורלי נגד קפריסין הוא הטיל למגרש את השדרן האלמוני ונטול הכריזמה עמית הורסקי. הבחור בן ה-28 שידר בקול ישראל במשך שבע שנים, שבהן ממש לא הותיר את רישומו על המאזינים, ורק לפני חצי שנה עבר לרוממה. ישראל ניצחה 0:2, אבל נדמה שהמרוויח הגדול היה הורסקי, שרשם הופעה מאוד לא אופיינית לשדרני הספורט של ערוץ 1: בלי טעויות, בלי הגזמות, בלי פומפוזיות. לפעמים שדרן כדורגל מוצלח נמדד על פי מה שהוא לא.

עמית הורסקי מסתמן כשדרן הבכיר הבא של ערוץ 1, ואם אף אחד לא ישים לו רגליים, כנראה שבקרוב גם אתם תכירו אותו.

השעמום – ערוץ הקבוצות

שיא השעמום הטלוויזיוני, מי שבתחום החדשות חולם בלילות על ערוצי טלוויזיה פטריוטיים שמשדרים רק ניוז חיובי, עם דגל ישראל מתנופף בצידו הימני העליון של המסך, בסגנון פוקס ניוז האמריקאי, ראוי לו להציץ בערוץ הקבוצות.

המדובר כמובן בתחנת הטלוויזיה הפרטית של מועדוני הכדורגל מכבי חיפה והפועל תל אביב, שמשודרת בכבלים ובלווין, שבה מוקרנים רק משחקי ניצחון ורק הישגים 'משלנו'. עקרונות עיתונאיים בסיסיים מפנים את מקומם לליקוק שיטתי ולאהדה עיוורת, וכך קורה ששחקני הירוקים והאדומים מוזמנים לאולפן רק כדי להיתקל בשאלות נוקבות בנוסח "אתה שחקן נהדר ואנחנו אוהבים אותך. איך אתה עושה את זה".

מתוך כ-100 ערוצים, ערוץ הקבוצות הפך לדבר הכי מרדים שיש היום בממיר. וזה בדיוק מה שקורה כשהתקשורת לא עוינת.

החידה – מאיר איינשטיין

מאיר איינשטיין הכבוי של ערוץ 1, ששידר נכלם את המונדיאל מהאולפן ושעשה לעצמו בושות, ביצע את הצעד הנכון ועבר בתחילת העונה לערוץ 10, שם הוא חזר לכושר טוב ולכמויות משחקים נדיבות. אבל מה יהיה עליו עכשיו? אין הרבה אופציות. בערוץ 10 חוסר ודאות. בערוץ 2 לא צריך. בערוץ 1 כועסים עליו. כמו שזה נראה עכשיו, דווקא בערוץ הספורט, שבו כבר יש את ארבל ואת וייץ, עשויים לקפוץ על המציאה במטרה להוריד את השניים האחרים מהאולימפוס ולקצץ בשכרם. לא מן הנמנע שגם ערוץ 1 יתעשת ויחליט להחזיר את הבן האובד. סגירת ערוץ 10, מכל מקום, עשויה להלהיט את זירת השדרנים הבכירים לרמות שלא הכרנו ולעשות ממנה קרב ספורטיבי מרתק בזכות עצמו.

ירד לספסל – מודי בר און

בשנה שעברה היה מודי בר און הכוכב הבלתי מעורער של שידורי המונדיאל, והפך לאייקון. החן הטבעי ואופי ההגשה הייחודי, שלא ירד מפס הייצור המוכר של שדרני הטלוויזיה, הפך אותו ליהלום בשמי הטלוויזיה בארץ ולטלנט לגיטימי בתוכניות שמעבר לספורט. השנה ויתר ערוץ הספורט על הובלת שידורי הכדורגל הישראליים, ו 'שער 5', שבהנהגתו נעלמה מהנוף. בר און של השנה הגיח מדי פעם באולפן ליגת האלופות, אך איבד את הנוכחות והדומיננטיות שאפיינו אותו אשתקד, בגלל ההפחתה הניכרת בזמן מסך. במילים אחרות, בר און ירד לספסל, וממתין להזדמנות לחזור ולהראות את מה שהוא יודע. כי בינינו, עם כל הכבוד להופעה בפרסומת לבנק דיסקונט, איפה זה ואיפה דיון אולפני לוהט עם הפרשן שגיא כהן על מכבי אחי נצרת.

הביזיון – ערוץ 10

ערוץ 10 רכש השנה בלעדית את זכויות השידור של משחקי היורוליג בכדורסל, שבהם משתתפת גם אלופת ישראל, מכבי תל אביב. בעבר הנכס הזה היה שייך מסורתית לערוץ 1, אבל השנה, עם כניסתו של 10 לזירה, אליפות אירופה עברה כתובת במטרה להעיר את המתים ולהקים עוד עוגן צפייה מוצק בלוח המשדרים סרבן הרייטינג. אלא מה, הבד לאק של 10 דבק גם בצהובים, והשנה מכבי לא היתה מכבי. מכיוון שהקבוצה לא העפילה לגמר, בחר ערוץ 10 בצעד חריג להתעלם לחלוטין ממשחק הגמר והעדיף לא לשדר אותו בכלל, לא חי, לא תקציר. ביזיון.

הפרומואים – ערוץ 10

סדרת הפרומואים היצירתית שערוץ 10 הכין עם מכבי תל אביב בכדורסל (שרל'ה שרון מרביצה בקווינסי לואיס שירה בציבור) שודרה במשך מספר שבועות ונפרשה בלוח המשדרים כסיטקום מוצלח ועתיר כישרון. בראי ההיסטוריה, אם ערוץ 10 – לא ישרוד, יכול להיות שהדאחקות של גור שלף והצ'יר-לידרז ביד אליהו עוד יירשמו כהפקת המקור הבולטת של הערוץ במהלך חייו הקצרצרים.

המודל לחיקוי – בקי גריפין

בקי גריפין של אם.טי.וי הופכת למודל לחיקוי עבור כל שדרני הקווים, שרואים במקצוע המוזר הזה קרש קפיצה לכוכבות על. עד לפני שבוע הקטנטנה הזאת עוד עמדה על קצות האצבעות בניסיון לדובב כדורסלנים אמריקאים מיוזעים בגובה 2 מטר, והנה עכשיו היא על גג של אירופה, מתחככת עם מדונה.

שדרן קווים (שתפקידו לחלץ תגובות מהשחקנים ברדתם מהמגרש או להביא אינפורמציה מתוך פסק הזמן) נחשב לג'וב השידורי הנחות ביותר, שמוענק לצעירים בתחילת דרכם או לכאלה שבחיים לא יצליחו להחזיק שידור בזכות עצמם. גריפין, פרט לעובדה שמבין כל שדרני הקווים היא הכי מוצלחת שהיתה כאן (חוץ מציון נאנוס), פותחת עכשיו לאחרים את הדרך. כל שדרן מתחיל כבר יכול לשנן לעצמו: אם רק אשתדל, אולי אהיה בקי.

הכסף – השחקנים ירוויחו פחות

בעונה הקרובה צפוי כל ענף שידורי הספורט לעבור דיאטה חריפה, בגלל החלשת התחרות בשתי החזיתות הטלוויזיונית המרכזיות: ערוץ 2 מול ערוץ 10, וכבלים מול לווין. כשאין תחרות, אין לערוצים המובילים צורך להוציא סכומי עתק על זכויות שידור, ועקב כך צפויים המחירים לרדת לרצפה.

בחזית הערוצים המסחריים. ערוץ 10 יוצא בינתיים מהמשחק, ומבטל את הצורך של ערוץ 2 להתאמץ על רכישת זכויות שידור ליגת הכדורגל בסכומים גבוהים (כנ"ל ערוץ 1 לגבי מכבי תל אביב בכדורסל). ברב ערוצי, היריבות בין הכבלים והלווין התייצבה בשבועות האחרונים על מאזן אימה הדדי שמוביל לעצירת הפייט האגרסיבי, תוך מעבר לחזית של שימור לקוחות. במילים אחרות: לא ניכרת כוונה של הצדדים להיכנס להתמודדויות חריפות על תכנים עתירי ממון. אם בכל זאת יחליט אחד הצדדים לטלטל את השוק, כדי למנף משמעותית את כמות הלקוחות, ייתכן שנשוב לחזות בעלייה חדה במחיר הזכויות ובשובם של הכספים הגדולים. כמו שזה נראה כרגע, הקיץ הזה לא ילווה בכותרות על סכומים מפוצצים לזכויות שידור.

המצב החדש ייצור תגובת שרשרת: פחות כסף להתאחדות לכדורגל, פירושו תקציבים מוקטנים לקבוצות, כלומר קיצוץ תקציבי חריף, שיביא להקטנת משכורות לכדורגלנים. כוכבים כמו טל בנין שהשתכרו מאות אלפי דולרים בעונה יצטרכו להסתפק בפחות מ-50 אחוז. כך או אחרת, כוכבים כמו הכדורסלן טל בורשטיין צריכים להחזיק לערוץ 10 אצבעות.

הפתטי – ערוץ 5

פעם היה ערוץ כזה. טוב, אהוב ומרגש.