הנוסע המתמיד

"את יודעת מה הכי מפתיע אותי לקראת העונה החמישית?", אומר ניר חכלילי לקראת עלייתה של "פספורט" לאוויר, "שחלק גדול מהאנשים לא מבין מה אנחנו עושים. התגובות הכי שכיחות כשפוגשים אותי ברחוב הן: 1. קח אותי! 2. למה רק מפורסמים? למה כאלה שיש להם? כשמהקהל שואלים אותי, אני מתייחס לזה בהבנה, אבל כשאני מקבל אותן שאלות מאנשי מקצוע, זה מפתיע אותי. אנחנו לא לוקחים מפורסמים, לא נותנים מתנות ולא מחלקים פרסים. אנחנו מפיקים תוכנית טלוויזיה. 'פספורט' היא תוכנית בידור, והאמנים מספקים את הסחורה".
את קירות משרדו שבאולפני הרצליה מעטרות תמונותיו עם ג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר בראיון שערך עימם עם צאת סרטם "נוטינג היל". חכלילי שומר על לוק ריצ'רד גירי וקשה לעמוד בפני השרמנטיות שהוא מפגין שלא במודע. אגב, הוא גם האחראי הישיר לחידושים שבהם תצפו החל מהשבוע.
ליעד הראשון העונה, ספרד, הוא הזמין שני חברים, זמרים ותיקים ומוכשרים, שלומי שבת ופבלו רוזנברג. "באחד הלילות תפס רוזנברג הרומנטיקן את הגיטרה והתחיל לשיר את השיר 'ירח משוגע'. התאהבנו בשיר, וכשחזרנו לארץ הקלטנו אותו באולפן והשבוע הוא יוצא לתחנות הרדיו", אומר חכלילי. "אני מתחדד מהמוסיקה. שום דבר אחר לא עושה לי את זה. אני שומע איזה שיר והשערות שלי סומרות". ואולי זה משום שבעבר היה המנהל והמפיק של להקת "תיסלם", שימש דיסק ג'וקי במועדונים של רמלה בשנות ה-70 וכיהן כמנהל מחלקת המוסיקה ועורך מצעדי הפזמונים בגל"צ, עשר שנים לפני שהתחיל לעשות טלוויזיה.
כש"פספורט" רק עלתה לאוויר, ערכתי עם חכלילי את הראיון העיתונאי הראשון שלו. הוא היה אז קברניט טלוויזיה משופשף, מנהל תוכניות ב"רשת" ומפיק לשעבר של דודו טופז. ועם זאת, בניגוד ללוק המהוקצע, הוא התגלה כמי שחושש מהמעבר לצד השני של המתרס. "היו כאלה שאמרו לי 'אין לך מה לדאוג, אתה מרגיש טלוויזיה ולא רק מבין. אתה תעשה משהו נכון'. והיו חברים שאמרו 'רק אל תעלה על המסך. יגמרו לך את הפרטיות'. עשיתי את זה מתוך סקרנות. יש לכך מחיר, אבל בשלב הזה אני מסתדר עם זה".
הוא היה על סף פרישה מ"רשת", כשחיפשו תוכנית לארבעה שבועות בלבד. חכלילי, הידוע כמייצר רעיונות, החליט על תוכנית אולפן לאירוח מפורסמים שיספרו על החופשות שלהם. הוא ערך חומרים מ"הום וידאו", ויצפאן אמר לו: "אם עשית מהחומרים שלי לרודוס תוכנית, אתה יכול לעשות כל תוכנית"... והשאר היסטוריה.

- בהתנהגות ובלוק שלך יש איזו ארומה חו"לית.

"העצבנות הישראלית לא הצליחה להתנחל בתוכי. אני לא רואה סיבה אחרת".

- יש קשר בין "פספורט" לאופי הנוודי שלך, ליצר ההרפתקנות?

"אני אוהב שינויים, כן. גם גרתי הרבה שנים בחו"ל. 11 שנה בלוס אנג'לס, שנה בניו יורק ותקופות באירופה. יש לי יצר סקרנות מאוד גדול. אני לאו דווקא נהנתן - ולא שאני חושב שנהנתנות זה דבר לא טוב - אבל זה פשוט לא אני. גדלתי בקיבוץ נען, ובקיבוץ אוכלים כדי לא להיות רעבים. בחלק מהנסיעות אני מארח אנשים, כמו ערד ניר, שהצהיר שהוא נורא אוהב אוכל ויין. למדתי לכבד את זה, אבל קשה לי להתחבר. לשבת שעתיים וליהנות מארוחת גורמה, זה עדיין נדיר אצלי. אני אוהב לטעום מתוך סקרנות, אבל גם משאיר בצלחת, וחלק מהאנשים נעלבים מזה. המקום היחיד שאהבת האוכל שובה גם אותי זה איטליה, ולדעתי לא רק בגלל המטבח האיטלקי, אלא בגלל שהם עושים כמעט הכל מתוך אהבה".

- האם במצב הכלכלי הקשה של היום, העובדה שמפורסמים נהנים בחו"ל היא לא סוג של לעג לרש?

"לא, כי מהיכרותי עם מדינות אחרות ותושביהן הגעתי למסקנה שאין להם את חוויית החו"ל שיש לנו, הישראלים. האיטלקים מבלים את החופשות שלהם באיטליה, הצרפתים בצרפת והאמריקאים ודאי וודאי ביבשת שלהם. חוויית החופש שלנו הרבה יותר חזקה, ואין לי הסבר סוציולוגי או פסיכולוגי לזה. יחסית למספר התושבים, אנחנו המדינה שמייצאת הכי הרבה תיירים בעולם. ואם לא נוסעים בפועל, אוהבים לצפות בתוכניות על תיירות".

- מה ההעדפות שלך בנסיעות ליעדים בחו"ל?

"אני כבר לא יודע, כי אני פשוט עייף מטיסות וכל יעד שמצריך טיסות ארוכות קשה לי. השנה הרחקנו ב'פספורט' אפילו עד הוואי".

- וכשאתה בחופשה עם המשפחה?

"האמת? השנה חזרתי עם אשתי מיירה והבנים אדם וזיו לסיני, וזה היה פשוט נפלא. השילוב של ים ומדבר שם הוא פנטסטי".

- אתה מקיף את עצמך בנשים בצוות התוכנית.

"מה זאת אומרת, אני עובד עם הגזע העליון. יעל לשם-רביץ היא המפיקה, שרון גולדברג היא מנהלת ההפקה, וכולנו עובדים בשביל מיירה, בעלת הבית שחותמת על הצ'קים בסוף. וזה שהן כולן יפות, זה סתם במקרה. האיטלקים לימדו אותי להכניס אסתטיקה בכל דבר. אני פשוט נהנה לעבוד עם נשות מקצוע מצוינות".

- מה ההעדפות הטלוויזיוניות שלך?

"אני רואה 'היי גיא', כי הוא מתחיל מאוחר, ואת מה שאני מספיק לתפוס מיצפאן. אני משתדל לא לפספס את התוכנית של יאיר לפיד ושל ידידי הקרוב אדיר מילר, שתמיד מצחיק אותי".

- ולמרות הדימוי החו"לי אתה גם טיפוס של בית?

"כן, כמה שאני יכול".

מוסיקה ויין ברחוב

פבלו רוזנברג ושלומי שבת פותחים את עונת "פספורט" בוולנסיה שבספרד. "אני ושלומי מאוד מחוברים אחד לשני, אבל משום מה לא יצא לנו לשיר יחד. אנחנו מכירים כבר 11 שנה, ולדעתי המשוחדת אנחנו שרים הכי יפה ביחד. זו היתה הזדמנות נפלאה גם לעבוד וגם לנפוש. הקלטנו שיר ארגנטינאי, 'מלדיטה לונה' (ירח משוגע), שאיתו אנחנו שרים בספרדית ובעברית. נסענו לערים סביב ולנסיה, וטיילנו בכפר דייגים. ולנסיה מאוד הזכירה לי את בואנוס איירס גם בגלל השפה".

- מה היית מביא איתך לארץ?

"את שלוות הנפש, האדיבות והכבוד בין האנשים. שכחתי שאנשים בעצם אוהבים אחד את השני. ראינו אנשים יפים, שמחה, שלווה ומוסיקה ברחוב. אין את הלחץ הזה, לרדוף אחרי הכסף כל היום כמו בארץ. החיים הרבה יותר רגועים, שותים יין בצהריים, הכל ברגיעה כזו. רק צריך להישמר מכייסים".

מעיין חזום