מה שאתם מפסידים

בדרך לחניה, בסל"ד סרק וכאשר המנוע מתקרר לאיטו, יורדת גם רמת האדרנלין שלי. ואז מתחילה להדהד בראשי שורת מחץ נושנה מבית מדרשו של מאיר אריאל -"מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה". ועמישראל, בתחום המוטורי לפחות, כבר נדפק המון, ובאין סוף דרכים. מחיר קניה, שירות, אמת בפרסום, מה לא.

וגם, שלא קונים בשום אופן מכונית עם גיר ידני. כי "קשה למכור אותה", ו"זה מעצבן ומעייף" כי "יש המון פקקים", ובכלל, "המכונית הרי צריכה לשרת אותנו ולא להיפך". כך שעבור הקהל המקומי, שילוב מכונית לא אוטומטית במערכת השיקולים לפני רכישת רכב חדש, עלול להשמע גרוע כמו וידוי על יחסי מין ללא קונדום, באחד משכונות הזימה של בנגקוק.

וכך נולד חוק לא כתוב, אבל מאד קיים. בישראל, למעט חבורה תמהונית זעירה, קצת בחברות השכרה וסטודנטים תפרנים, איש אינו שוקל אפילו לרכוש מכונית ידנית. וזה מזכיר לי שוב, עד כמה אנחנו דפוקים, באופן אוטומטי כמובן.

מי שמזכירה לי את זה, אינה סופר-מיני עם הספק של מטוס קרב, או רודסטר חיננית עם בורר הילוכים קצרצר והנעה אחורית. מדובר דווקא ברנו מגאן צנועה אחת, שהתגנבה איכשהו להשקה המקומית וצוידה בדוושה שלישית, זאת שקוראים לה "מצמד". ותאמינו לי, אתם לא יודעים מה מפסידים.

ילדותה השניה

זו לא פעם ראשונה שאנו מזכירים זאת, ונראה שגם קיסרי רומי העתיקה ידעו שמרכבה אוטומטית תהיה נחותה בביצועיה. אבל השוואה פגוש-אל-פגוש, מגאן-מול-מגאן, אוטומטית-מול-ידנית, הפתיעה הפעם אפילו אותנו. וכן, יש לנו יותר ניסיון מרוכש הרכב הממוצע. ההבדל פשוט עצום. כי לאחר כמה מאות קילומטרים עם שתי גרסאות מנועים ותיבות אוטומטיות, נראה כאילו גילתה המגאן נעורים חדשים.

וההבדל אכן ניכר בביצועים, אבל הוא גדול בהרבה ממה שניתן לצפות. מכיוון שבתנאי יומיום, עם זחילה עירונית, מעט עליות, קמצוץ פניות, קורט עקיפות והאצות ביניים לפי הטעם, הגרסה הידנית מותירה את האוטומטית מבוישת, מתנשפת ומזיעה הרחק מאחור.

רוצים נתונים רשמיים? ביצועי ה-1.6 ליטר הידנית (192 קמ"ש מרביים ו-10.9 שניות ל-100 קמ"ש) דומים למעשה לאלה של ה-2.0 ליטר האוטומטית (194 קמ"ש ו-10.9 שניות), וטובים בהרבה מה-1.6 האוטומטית (182 קמ"ש ו-12.8 שניות). אבל אפילו הנייר מתקשה להעביר באופן ישיר את הסיפור במלואו.

זה מתחיל בכך שבגרסה הידנית מטפס המנוע לסל"ד גבוה יותר (6,500), וממשיך בכך שהתיבה מסייעת עם יחסי העברה קרובים יותר ויעילים הרבה יותר. למשל, ההילוך הרביעי באוטומטית ארוך מהחמישי בידנית. זה ממשיך גם בתחושה שהמנוע נושם טוב יותר, חי בשמחה גדולה בהרבה.

לפתע, ללא שום תרופה או עזרה חיצונית, נעלמים לחלוטין שיהוקים קלים (באזור ה-4,000 סל"ד למשל) שהפריעו באוטומטית. ובלחיצת מצמד, הופכת המגאן מאחת שסובלת מחטיבת כוח בינונית, למכונית זריזה, טמפרמנטית ונמרצת. תאמינו או לא, לפעמים היא כמעט ספורטיבית.

ולכן, כבישים שלכדו את האוטומטית עם המכנסיים למטה, "לא מזיזים" לידנית. אין צורך להזכיר כי התנועה בעיר מהירה ובעיקר זריזה יותר, ללא כל השהייה מפתיעה. ומכיוון שהנהג בוחר כאן הילוך, ולא התיבה המתחכמת שנתקעת לעתים בהילוך לא נכון, התחושה מעודנת ושקטה יותר. לפעמים קשה להאמין שמדובר באותו מנוע, עד כדי כך.

ויש הנאה

ועוד לא הגענו אפילו לחובבי הגה. כי גם אם אלה לא רכשו מגאן כדי לצלוח פניות S מאתגרות, עם יללות צמיגים, סחיפות וענטוז מהנה של הישבן, הגרסה הידנית מאפשרת לכם לעשות זאת. כאן הרבה יותר קל ליהנות מנהיגה בכביש מפותל, לגעת במגבלות ולשחק בקרבתם. תגובות יחידת הכוח המדויקות יותר, יחד עם יחסי העברה מתאימים, אומרים שאפשר להיכנס לפניה בצורה עדיפה ומהירה יותר, וגם לצאת ממנה נכון ובטוח בהרבה.

יש כאן מספיק כוח - גם בגלל רצועת סל"ד רחבה יותר - ליישר חרטום ולרסן אחוריים בעזרת מצערת. ובאמת אל תנסו לעשות זאת עם האוטומטית. חוץ מזה, המכונית מרגישה קלילה וחדה יותר (היא גם קלה ב-50 ק"ג), ותודות לצמיגים שונים, גם תחושות ההגה עדיפות.

חשבון נפש

או קיי, את חלק הארי של קוראי הערוץ אני כנראה לא אצליח לשכנע, אפילו אוסיף לרשימה גם צריכת דלק עדיפה, או תג-מחיר זול ב-6,000 שקלים. ואין לי ספק שגם תוספות אמיתיות כמו בורר ידני נוח לשימוש או מצמד נעים, לא ישכנעו את הקהל הישראלי, שכבר שכח כי גם רגל שמאל עלולה להשתתף במלאכת הנהיגה.

אין לי ספק כי בישראל 2003, רק בודדים שוקלים רכישה-מרצון של משפחתית או קומפקטית עם גיר ידני. לא במקרה יש יבואנים שמוותרים מראש על יבוא סדיר (למרות שבאירופה מוכרים בעיקר ידניות) ואחרים עושים זאת רק בהזמנה מיוחדת! ואני לא רוצה לספר לכם מה אומרים על זה הגויים...

ועוד לא הזכרתי אגב שבאולם התצוגה עצמו, ינסו כל טריק אפשרי בספר כדי לגרום לחובב ידניות לוותר על הרעיון, וללכת בתלם. יזכירו לו את כל אותן קלישאות שחוקות ומגוחכות לעיתים קרובות, וימצאו אפילו הטעיות קלות כדי "ליישר" את הקונה הנבוך. חבל, כי שוב אתם מוצאים עצמכם נדפקים. רגע, אולי בכל זאת מישהו מקשיב?