יוזמה ישראלית

עצירתה של תרבות המוות הפונדמנטליסטית שפשתה בחברה הפלסטינית שוב אינה מותנית בהישג מדיני כזה או אחר, ושורשיה אינם ב"כיבוש". ההתאבדות למטרת רצח ישראלים היא בחזקת תופעה המונית אצל שכנינו. טרור החמאס, הג'יהאד האיסלמי, גדודי אל-אקצה וקבוצות נוספות, התארגן וביסס את עצמו תחת חסותה של הרשות הפלסטינית דווקא בתקופות של תקווה גדולה לשלטון פלסטיני עצמאי. שום הודנה לא תשנה את זה.
ממשלתו החדשה של אבו-מאזן, גם אם תרצה בכך בכל מאודה, אינה מסוגלת כנראה להדביר את הטרור. אלא שכל הצלחה מבצעית של ישראל זורעת זרעי נקם נוספים ומרחיבה את מעגלי האיבה והשטנה. אין פתרון צבאי או כוחני לסכסוך הישראלי פלסטיני.
בנסיבות אלה, הסדר הקבע עוד רחוק, וההבשלה לקראתו על רקע המציאות שבה אנו חיים – ארוכה. מצד שני, רוב הציבור אצלנו אינו תופס כי היפרדות יזומה על-ידי ישראל, אף בלא הסכם, אל מעבר לקו גבול ומכשול ביטחוני-מדיני, היא בבחינת צעד חירום החיוני לעתידנו.
כדי לא להיכנע ללחץ בינלאומי, ולחלופין, לסמוך על כך שהזמן יעשה את שלו - כי הוא פועל בדרך כלל לרעתנו – ישראל צריכה להוציא את עצמה מרוב השטחים הפלסטיניים באופן יזום, שקול ומדורג. רק כך תובטח לנו מדינה יהודית דמוקרטית, ציונית ומוסרית, יגבר הביטחון הלאומי ונגיע לצמיחה חברתית וכלכלית.
אלה מרכיביה של יוזמה מדינית ישראלית כזו, המשתלבת היטב במפת הדרכים אך אינה בהכרח תלויה רק בה:
· ייצוב מצב הביטחון והשקטת האלימות, בהתאם לשלב הראשון של מפת הדרכים, אך עם כוח פיקוח בינלאומי חזק ויעיל, בראשות ארה"ב.
· מאמץ לחידוש המשא ומתן עם גורמים פלסטינים אחראים, והעמקת השיח עם גורמים בחברה האזרחית הפלסטינית השוחרים שלום, מתוך רצון להגיע להסכם קבע ולממשו.
· יציאה מרצועת עזה ופינויה, תוך אפשרות לראותה כחלק ממהלך כולל של היפרדות יזומה. השאיפה תמשיך להיות יציאה מעזה במהלך הסכמי כולל, שיעביר מידי ישראל לא רק את האחריות הביטחונית, אלא גם את השליטה המדינית (בעדיפות למתכונת-מעבר בינלאומית, כגון נאמנות או פרוטקטורט).
· היערכות להיפרדות יזומה מן הפלסטינים, לרבות סימון תוואי הגבול הזמני, השלמת מכשול בשטחי יהודה ושומרון, ותכנון מה שאכנה יישובי הקבע בתחומי מדינת ישראל ובגושי ההתיישבות. אני מדגיש – מדובר בברירת מחדל, רק במקום שבו כשלו המאמצים להגיע להסכמות במו"מ ישיר. אך צריך להכין את החלופה הזו מכל הבחינות.
בסך הכל מועמדים לפי מתווה זה לפינוי חד-צדדי 62 יישובים ובהם 27,825 איש, ביו"ש ובעזה ביחד.

קו הגבול הזמני הוא לא רק גדר. הוא קו מדיני ביטחוני, שמעבר לו אין יישובים ישראליים ואין צבא ישראלי. הוא מבטא יציבות ביטחונית לאורך זמן, גם במצב של היעדר משא ומתן, או כישלון שלו. קו הגבול הזמני אינו מהווה גבול קבע למדינת ישראל, אולם הוא מבטיח אינטרסים חיוניים לה: ביטחוניים, דמוגרפיים, התיישבותיים, כלכליים, ותשתיתיים. על-פי קו זה, יישארו בגבולות ישראל 80% ויותר מהמתיישבים ביהודה ושומרון, וישראל תמשיך בינתיים לשלוט בכ-30%- 35% מהשטח, שבו מתגוררים עד 50,000 פלסטינים.
עם מפת הדרכים או בלעדיה, יוזמה מדינית ישראלית, לצד דלת פתוחה למשא ומתן על הסדר הקבע עם הפלסטינים, בלי טרור, עשויה להביא אותנו בתוך שנים מעטות אל מציאות מדינית וביטחונית יציבה וטובה. היא מגנה על האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל, ולא על סיסמאות ריקות מתוכן. זהו מהלך נחוש להשתחררות משליטה על עם אחר, על מנת לחזק את החוסן המוסרי והביטחון הלאומי שלנו. שתי מדינות לשני עמים, בין אם שני העמים מוכנים לכך ובין אם, לפי שעה, רק אחד מהם.

גלעד שר, עו"ד, אל"מ (מיל.), היה ממנהלי המו"מ המדיני בשנים 1999-2001, וכיהן כמנהל לשכת ראש הממשלה