הסחנה: יש תמורה

(לכתבה הראשונה בסדרה לחצו כאן)

חינם: הגן, האנשים, המים

גם אם בתי עלמין אינם מופיעים ברשימת הבילויים הקבועה שלכם, את ההצעה הבאה כדאי לשקול בכובד ראש (בתי עלמין, בכל מקרה, אינם מקום לקלות ראש). נסיעה לאורך הגדה המערבית של הכינרת, מובילה אל שער הכניסה לבית העלמין של קבוצת כנרת. מחנים את המכונית מחוץ לבית העלמין וצועדים פנימה. מדובר בגן יפהפה ומטופח מאוד, שמאמץ גדול מושקע באחזקתו ובשמירה עליו.

יש כמה סיבות לבקר כאן. הראשונה היא הגן עצמו. השנייה היא האנשים שטמונים כאן. על פני שטח קטן מאוד (בדיוק מול הכניסה, צועדים לכיוון הכנרת ועולים מעט ימינה) ניצבות מצבותיהם של ברל כצנלסון, משה הס (שנקבר בגרמניה) ושל המשוררת רחל. האחרונה העניקה למקום הזה את רוב המוניטין שלו. רחל חיה תקופה קצרה בכנרת ומתה בתל אביב, אבל שירי האהבה שלה למקום והרומנטיקה של המיתוס סביב שמה (משוררת בודדה, מתה בצעירותה) מושכים לכאן מבקרים. משמאל למצבתה של רחל מונח מכסה מתכת ובקופסא שמתחתיו מונח ספר שיריה של המשוררת. הזמנה למבקרים לקרוא.

הייחוד של הביקור כאן דווקא השנה טמון בגובה פני המים. בכל ביקורי הקודמים במקום נראה האגם מעט מרוחק. השבוע נדמה היה שרוחה של רחל יכולה לשכשך את רגליה במים. סבך הצמחייה, מה שהיה פעם חוף האגם, טובל כולו במי הכנרת. גלים זעירים לוחכים את החוף, כשלושה מטר בלבד ממצבתה של רחל. ההיה או חלמתי חלום?

השקעה נבונה: הסחנה

התחנה הבאה, גם היא נוסטלגית משהו, היתה גן השלושה, המוכר יותר בשמו 'הסחנה'. הדרך קלה: חוזרים לכביש 669 בכיוון צפון מערב וקצת לפני בית אלפא, בצד שמאל של הכביש יש פנייה לקופות ולמגרש החניה של המעיין. לפני כמה שנים פרסם המגאזין היוקרתי 'טיים' רשימה של אתרים בעולם שעשויים להבהיר לנו איך נראה גן עדן. גן השלושה הופיע שם במקום של כבוד. הדברים שנכתבו שם והצילומים שהופיעו עוררו אז גאווה ואפילו קצת תמיהה – זה? אצלנו? אין במה להתבייש.

היו לי כמה זכרונות קשים משבתות צפופות במיוחד בסחנה. הפעם, באמצע השבוע, זה נראה אחרת. המקום מטופח מאוד ולמרות שכניסה עולה 33 שקל לאדם, יש במקרה הזה תמורה לא מעטה. הסעיף העיקרי של התמורה הוא צבע המים. לא זכרתי עד כמה הטורקיז של המעיין יפה ומרנין את הנפש. שתי דקות אחר כך טבלנו במי המעיין וברכנו עצמנו על ההחלטה הפזרנית משהו להיכנס למרות החששות. השקענו את כספנו בתבונה.

המקום נעים מאוד אבל הנקודה הבעייתית בו היא עודף פיתוח. משהו מן הקסם הטבעי שלו אבד עם השנים. עוד רגע, עוד שני סולמות מתכת שירדו אל המים, עוד כמה כסאות פלסטיק - ואי אפשר יהיה להצביע על ההבדל בין המעיין היפהפה הזה לבריכת שחייה בכל קאנטרי קלאב עירוני. המצב עדיין לא כזה, אבל בריכות יש המון וסחנה יש רק אחת. אפשר ללכת צעד לאחור. אם הציפו מחדש חלקים נרחבים מביצת החולה מותר גם לומר 'הבה ננהג איפוק יתר בהפיכתו של גן השלושה לפארק מלאכותי'. תנו לטבע להזכיר שפעם, לפני המון שנים הוא זה שעיצב ושלט במקום הזה.

לא היו, כאמור, המון אנשים בסחנה ודווקא העובדה הזו העלתה את הנקודה האנושית. כבר די הרבה שנים המקום הזה הוא נקודת מפגש של אוכלוסייה ערבית מן האזור, תושבי הקיבוצים והישובים שבסביבה והפעם, אולי במקרה, של הרבה מאוד דוברי רוסית. איני זוכר אם היו כאן בעבר חיכוכים בין הקבוצות השונות. אני מקווה שלא. אם חשבו עליו בתור דוגמא לגן עדן, דווקא השילוב הזה של שלושת הלשונות יכול לחזק את הגישה הזו.

שאלת האוכל בגן השלושה גררה התלבטות ובחינה מדוקדקת. יש במקום מסעדה ממוזגת, עם מפות משובצות, שבמסגרת העקרונות שלנו לא נכנסנו אליה. יש גם מזנון קטן שנראה כמוכר חטיפים בלבד. לא נכנסנו גם אליו.

בזול: מפגש הסחנה הקטנה

יצאנו חזרה למגרש החניה ובתום נסיעה בת שתי דקות הבנו שצדקנו. כמה מאות מטרים על הכביש לכיוון בית אלפא יש מקום שנקרא 'מפגש הסחנה הקטנה'. המקום שייך לקיבוץ בית אלפא ומצטיין בכמה תכונות שהפכו אותו ללהיט: 1. המיזוג פועל בו בעוצמה שמזכירה את הפינגווינים באנטארקטיקה ולא את הקנגורו בגן גורו הסמוך. 2. מגישים כאן קפה הפוך מצוין (8 שקלים). 3. אכלנו כאן את סנדוויץ' הגבינה הבולגרית עם ירקות הכי טוב שבו נתקלנו מזה זמן רב. בגט טרי, ירקות טריים, הרבה גבינה (13 שקלים). 4. השרות ענייני, אדיב, מהיר ואפילו הביאו עיתון, כדי שנוכל להבין איפה אנחנו חיים.

בעיתון כתוב שבנציבות המים שוקלים לבנות סדר עדיפויות חדש, לפיו יוזרמו כמויות גדולות פי כמה של מים במוביל הארצי לטיפוח ולהשבת המים לשמורות ולאתרי טבע. מי השתייה וההשקיה לחקלאות יגיעו בכלל ממתקני ההתפלה. המשיח? עכשיו?