תל גדור בין חדרה למכמורת

היום זו כבר שמחת עניים. כלומר, ביקור ניחומים במקום שמצפון מסתערת עליו חדרה, מדרום יגיעו אליו, במוקדם או במאוחר, חווילות העושר של מכמורת, ממזרח מאיימות עליו תוכניות הפיתוח הארציות השונות, והמוצא היחיד, מערבה, גם הוא לא מבשר טובות, שכן שם נמצא הים.

תל גדור הקטן הוא המקום, והוא אחד המפלטים האחרונים ברצועת החוף המתמעטת שלנו. אומנם גם הוא נדרס בגלגלי כלי הרכב המתאימים, וכבר פשו בו קרחות הניילון ובהרות הפלסטיק ופרשם וצואתם של חזירי אדם שלבם גס במתנת החינם היפה הזו, אך על אף תלאותיו ניכר הוא ביופיו. עדיין לא התגמדו שלושים ושלושה המטרים של קודקודו מעל קו המים הנוהם תחתיו, ועדיין לא נעלמה זקיפותו מעל מפולות ענק של כורכר שבהן עולם שלם חי ממפולת הצוק: דגי אפסיים וחלזונות, סרטנים ושושנות ים, דייגים של רשת וכאלה של חכה, זוגות אוהבים שנקלעו למקום בתקווה להיאסף אל ריחוקו של המקום, ומציצנים משוטטים שתוגת בדידותם מקרבת אותם אל אהבתם של אחרים.

כתשבץ של חול חשוף, פריך ומאובק, וצרורות נוקשים ומדרדרים של כורכר, הוא מתרומם מכרי הירק הכהים של הקורניות ואלות המסטיק, שבקיץ הן מדיפות ריח ובחורף בית הן לפרחים ולדבורים שבאות אליהן בתזזית קולנית, יורדות, מניעות חדקיהן אנה ואנה וחוזרות אל קוביות כוורותיהן בשולי יער חדרה, זה שנראה מכאן כחומה כהה של עצים מעבר לפס הכביש השחור המבתק את כל השרון לאורכו.

פשפשו היכן שפשפשו

אח קרוב הוא, תל גדור, לגבעת כורכר נמוכה ממנו וצמודה אליו מצפון, היא שיח' אלאח'דר. ללמדנו, שירוק - זה פירוש השם - הוא הצבע ששלט כאן בכיפה, ממש כמו ששלט בבצה הגדולה שממזרח לרכס הכורכר, שממנו מתרוממים תל גדור ושיח' אלאח'דר. זוהי הבצה הירוקה ששמה הפך למוביל האתוס היהודי במאה וחמישים השנים האחרונות - חדרה. כל שנותר מן הירוק הממאיר והיפה הזה היא בריכת גדור,

שלולית חורף רדודה ושורצת סרטנים וקרפדות שבקיץ היא מגרש גדול וחרב ומושא לחמדנותם של בעלי ממון.

וגדור מהיכן? באו חוקרי הארץ ומצאו את התל שנקרא שיח' א-זראק, שפירושו כחול. הוא גם נקרא שיח' סריר, שהוא הנדיב. פשפשו היכן שפשפשו והחליטו שזוהי גדרה של קיסרין, או גדור אשר בשרון, ואין ודאות גדולה מזו, שמצמידה את גדור בשרון לשם הישוב אוגדור, שבגמרא נאסר על יהודים לשתות מיינו משום חשש נסך, על שום שאיכריה של אוגדור התערבו יתר על המידה בשכניהם הכותים.

מבליל השמות והאמירות יצאנו למדים שישובי השרון בימי התלמוד היו לא רק של נוכרים וזרים, כמקובל עלינו מזה שנים, אלא שישבו בו חלק כחלק יהודים ושומרונים ועשו חקלאות ושווקים ובנו בתים, ודרכים הרבה סללו, כדי לעבור בהן בין החולות והנחלים ובין הים וההרים.

ערב-רב אנושי ומופלא

משבאו הארכיאולוגים אל תל גדור, התבוננו כה וכה ומצאו אחרי בדיקה קצרה שבחוף שמדרום לתל גדור, בין מפולות הכורכר וסלעי הענק המוטלים לכאורה בערבוביה חסרת פשר על החול ובמים, נסתר נמל של ממש בתוך המפרצון הקטן. זה עשוי היה לשרת את מי שישב לא רק על התל, אלא גם עמוק יותר בתוך השרון. היום קבור הנמל הזה בים, כדרך שעוד נמלים הרבה קבורים לאורך רצועת החוף, וקשור הוא מן הסתם לתקופה שלאחר החורבן שהמיטו האשורים על ישראל לפני כ-2,700 שנה, כשאל מישור החוף באו הצורים והצידונים.

לראשונה מאז הכירו ישראלים וצורים אלה באלה, התמעטו הישראלים בחוף ונדחקו ממנו, ואילו בני דודינו הצורים ירדו מן הכרמל ודרומה ומילאו את החוף. הם הקימו מושבות חדשות בערים ישנות, כדור וארשף (ארסוף), ויפו, ואף ערים חדשות בנו במקומות כמו תל גדור, שיש בהם מפרץ ים קטן וסלע לשבת עליו. את הרשות לכך נטלו מן האשורים ואחר כך מן הבבלים, שכן הממלכות האדירות האלה היו נטולות צי וידע ים, ובני גבל, צור וצידון היו להם תופסי משוט ומותחי מפרש, ואת מרכולתם השיטו על המים בין מצרים וקפריסין וגומר ומדי וארץ פתרוסים וכסלוחים גם.

משתם שלטון בבל ובאו הפרסים, קל וחומר שנזקקו לשירותם, שכן מלחמת חורמה נלחמו הפרסים ביוונים, ובני גבל, צור וצידון ודאי עזרו להם בחפץ לב והשיטום אל מלחמותיהם הגדולות בספרטה ובאתונה ובתבי. הרשאת המלכות לשבתם בשרון לא זו בלבד שחוזקה, הם אף קיבלו היתר להרחיב מושבותיהם גם בשפלת יהודה, שזה כבר באמת סיפור למקום אחר בזמן אחר.

וכדרך שקורות העיתים מלמדות, נטשו הפרסים ובאו יוונים, ואחריהם רומים ושוב יוונים, שמתקראין ביזנטים, ואותם ירשו הערבים, וכל אלה שטו באוניות קטנות ועגנו במפרצי הכורכר של השרון ונהנו משירותי הערים על המפרצים וגדור שלנו בכללם.

מן ההגיון הוא שבני צור וצידון, שהקימו לראשונה את מושבתם על גבעות הכורכר, הם אלה שדמם נמסך בכל חוליות השרשרת שמניתי כאן. ועד שלא דלל הישוב בשרון וניטשו הנמלים ונסתמו המעגנים בחולות נסחפים והגנים הפכו לשלוליות בוץ, חי כאן הערב-רב האנושי והמופלא של השרון שנעלם לבלי שוב, ואנחנו נותרנו עם גבעה ומפרץ וסלעים שהם שארית הפליטה של החוף.

איך מגיעים

במפת הטיולים וסימון השבילים השרון (מס' 7). הדרך לתל גדור הנה דרך עפר, עבירה לרכב חזק. היא מסומנת בצבע כחול בסימון השבילים ומקשרת את חוף אולגה עם הקצה הצפוני של מכמורת. הכניסה לגבעת אולגה או למכמורת היא ממחלף אולגה או ממחלף ינאי, על כביש מספר 2. עוד בסביבה:1. פארק השרון - יער עתיק שעציו מפוזרים בדיונות שבין חדרה וכפר ויתקין; 2. אתרי ראשונים בחדרה - חפציבה, החאן, אקליפטוסים פה ושם; 3. פארק נחל חדרה - ממש מול תחנת הכוח רבין, חדש מתנורה של הקק"ל. הידד!

סיפור תל גדור לקוח מספרו של ספי בן יוסף 'כמו אהובה רחוקה' (הוצאת כתר)