הודנה בכביש

מי אמר שיש הודנה? שקרנים, שקרנים כולם.

רק אתמול ניסו לרצוח אותי פעמיים. בכביש החוף ניסה מחבל במשאית לדחוף אותי לשוליים. כמה שעות אחר כך ראיתי את חיי חולפים לנגד עיני (במהירות של 120 קמ"ש) כאשר מחבל צעיר "גנב" רמזור אדום מולי. האיטיות שבה לחצתי על הגז – הצילה את חיי.

"בכביש - תהיה פחדן", אמר אבא שלי לפני 16 שנה, כשקיבלתי את רשיון הנהיגה. לא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי. שבועיים לאחר מכן "גילח" נהג אוטובוס עצבני במיוחד את כנף הפיאסטה האומללה שלי, שלא זזה מספיק מהר מהנתיב שלו. המסר נקלט.

מפת הדרכים האמיתית היא מסמך שאנחנו זקוקים לו כאן ועכשיו – בכבישים. הסכמה שקטה בינינו, שכך זה לא יכול להימשך. כי אנחנו רוצים לחיות. הקיץ כבר בא, ואתו המספרים המבהילים של תאונות דרכים בכל סוף שבוע. וכולם אשמים: הצעירים והזקנים, נהגי המשאיות ונהגי האוטובוסים, יהודים וערבים, עולים וותיקים. כולם, תסלחו לי, רוצים להרוג אותי - ואתכם.

אולי דווקא כאן, בתחום שקוטל בכל שנה את מספר הישראלים הגבוה ביותר, אנו זקוקים להודנה של ממש. יניחו כל הרוצחים בפוטנציה את פגושיהם, יורידו את הרגל מדוושת הגז – ויירגעו. כל-כך קל להרוג. כל-כך קשה לחנך איך לא לעשות את זה. אבל דווקא בתחום הזה, להוציא את קולו העמוק של אריק איינשטיין בגלגל"צ ומאמציו ההירואיים של חיים הכט – מושקעת מידת המאמץ הפחותה ביותר מצד הממשלה.

קחו לדוגמה את הכסף שהמדינה השקיעה – ותשקיע – בגדר ההפרדה. מיליארדים חשובים, שנועדו למנוע חדירה של מחבלים מתאבדים, שקוטלים מאות בכל שנה. עכשיו, חישבו מה היה קורה אם סכום כזה, או חלקו, היה מושקע באופן יצירתי בכבישים ובחינוך הנהגים. אבל לצורך זה, למרבה הצער, אין לחץ מהאמריקנים. אין לחץ של "ראשי המשק". ובלי לחץ – אין במזרח התיכון שום דבר. חוץ ממוות.

בסיפור מדע בידיוני פרי עטו של לארי ניבן מתגלה לגיבור אי-שם במאה העשרים ומשהו, כי כמה תושבים "פריקים" בכדור הארץ עורכים תחרויות במכוניות קרקעיות, מהסוג שבהן נהגו במאה ה20-. הגיבור מתפלץ שהוא מגלה את תנאי הבטיחות – פשוט נוסעים על הכביש במהירויות גבוהות, ברכבי פח דקיקים – בלי שום הגנה מהתנגשויות! "לא, תודה", הוא משיב בחלחלה כשמישהו מציע לו להשתתף בנסיעה כזו. השתגעתם?

אבל אנחנו כאן ועכשיו, בטבח היומי בכבישים. הסתכלו על בני הזוג שלכם. ייתכן שמחר יקח אותם נהג משאית מכם לתמיד. הסתכלו על הילדים שלכם. חייהם תלויים בעירנותו של בליין בן 18. הסתכלו בראי: האם עשיתי היום משהו בכביש שעלול היה לגרום לתאונה? האם זלזלתי במודע והשלכתי את חיי מנגד? האם גם אני רוצח?