לא מוכרחים לוודא הריגה

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה שלשום את מה שמכונה "חוק איציק מרדכי": תיקון לחוק שמעביר לוועדה בראשות שופט בדימוס את הסמכות לשלול מקצין שהורשע בעבירה שיש עמה קלון את דרגותיו ועימן את זכויות הפנסיה שלו. חקיקה פרסונלית מדיפה ברוב המקרים ריח לא טוב. היא מעוותת את רוח החוק, מזמינה שיקולים זרים ופורצת גדר. חבל שהמשפטנים לא מצאו דרך לפתור את אי-הנעימות המתמשכת הזאת מבלי להזדקק לחקיקה.

עכשיו הולך החוק לכנסת ושם הוא יעבור שבעה מדורי-צביעות. רגע לפני שהלובי הפמיניסטי, בתוספת כמה בעלי חשבונות אישיים, מסתער בחמת זעם על הפנסיה של האלוף המורשע מותר לומר להם בשקט: די, מספיק, ניצחתם. לא מוכרחים לוודא הריגה.

פרשת מרדכי שינתה ללא הכר את הנורמות בסביבת העבודה בישראל: מזירת ציד סקסיסטית שהנשים חשופות בה לדיכוי, השפלה והטרדה, היא הפכה למסגרת הרבה יותר מרוסנת, שוויונית ועניינית. המהפך נתן את אותותיו בכל מקום עבודה, ציבורי ופרטי. השינוי הדרמטי ביותר נרשם בצה"ל. אפשר לומר שכשם שצה"ל שימש בעבר דוגמה לחברה האזרחית בניצול לרעה של כפופות בדרגה, כך הוא משמש היום דוגמה לריסון ולהרתעה.

יצחק מרדכי הפך לסמל, וכוחו של הסמל היה אדיר: נשים הבינו שהן יכולות להתמודד עם הבוס הכל יכול שלהן ולנצח; גברים הבינו שהתנהגותם במשרד עלולה לקפד בבת אחת את הקריירה שלהם. הם ישלמו מחיר כבד אם יניחו להורמונים שלהם להשתולל.

אבל בצד מרדכי הסמל חי וקיים מרדכי האיש. הוא נתבע לשלם על חטאיו פעמיים: פעם כנאשם שהורשע, ופעם כסמל. משפחתו התפרקה; כספו הוצא על הליכים משפטיים יקרים; הקרירה הציבורית שלו חוסלה; כבודו נרמס; שמו הטוב נפגע ללא שוב.

אני לא מבקש רחמים על מרדכי. זה לא האיש וזה לא המקרה. מה גם שהוא מנהל מאבק משפטי עיקש על חפותו, מאבק שיוכרע בקרוב בבית המשפט העליון. מה שאני מציע הוא להפריד בין המאבק המוצדק על נורמות התנהגות בחברה הישראלית ובין מרדכי האיש. במילים אחרות: לחזור לפרופורציות.

את דרגותיו רכש מרדכי ביושר, בזיעה ובדם. העבירות שבהן הורשע, גם אם ההרשעה תעמוד בדיון הנוסף בעליון, לא מוחקות את עשרות השנים שעשה בשירות החברה הישראלית. כדאי שחברי וחברות הכנסת, שיידרשו להחליט בסוגייה הטעונה הזאת, יעיפו מבט מסביב. הם יבחינו בכמה מחבריהם הבכירים, שחמקו מתלונות על הטרדה רק משום שהפסיקו בזמן, או משום שהמוטרדות הסתפקו בסיפורים מפה לאוזן, או משום ששיחק להם מזלם. איציק מרדכי היה תרנגול הכפרות שלהם. הגיע הזמן להניח לו לחיות את חייו.