הציבור כמטרד למשרתיו

1. 13.5 שעות בשבוע, לא כולל שישי

אם חשבתם שהמונח 'השירות הציבורי' פירושו לתת שירות לציבור, תחשבו שוב. לא בישראל. מסתבר שבביטוח הלאומי ובמשרדי הממשלה השונים, העובדים כל כך עסוקים עד שלא נשאר להם זמן בשבילנו. אחרת, אין שום דרך להסביר את האבסורד שבסניפי הביטוח הלאומי בתל אביב, למשל, שם מקבלים קהל רק שלושה ימים בשבוע, וגם אז רק במשך 4.5 שעות (א,ג,ה בין השעות 8 ל-12:30). ואנחנו לא מדברים על זה שבשעות קבלת הקהל, לעולם, אבל לעולם, לא יהיו כל הדלפקים מאוישים.

בדקנו את שעות הפתיחה במוסדות שונים של השירות הציבורי והתברר לנו שהביטוח הלאומי אינו לבד בזלזול שהוא מפגין כלפי האזרחים, אבל הוא בכל זאת מחזיק בשיא (ההשוואות לקוחות מסניפי תל אביב).

הביטוח הלאומי נותן לכם כאמור 13.5 שעות בשבוע של קבלת קהל, בשעה שכל השאר – מס הכנסה, מע"מ, רשות הרישוי, לשכת התעסוקה, משרד הפנים – נותנים 25-30 שעות בשבוע. לא ממש הרבה, אבל בכל זאת פי שניים מהביטוח הלאומי.

אגב, כל מוסדות הציבור פתוחים לקבלת קהל בשעות הבוקר - כאשר רובנו עובדים. מיעוטם ייתן לכם עוד שעתיים-שלוש גם בשעות הצהרים, יומיים בשבוע. אף לא אחד מהם פתוח לקבלת קהל ביום החופשי לסידורים – יום שישי.

ורק לשם השוואה – הנה מה שקורה בחברת בזק. החברה מעניקה שירות לציבור בחנויות "בזק סטור", בהן ניתן להסדיר את כל הבעיות בבזק (בירורי חשבונות, ניתוקים וכו'). החנות בתל אביב פתוחה מדי יום מ-8:30 עד 6 בערב ברציפות, וביום שישי מ-8:30 עד 12:30, ובסך הכל 51.5 שעות. ככה זה כשנותנים שירות לציבור כי רוצים להרוויח, ולא כמיטרד שצריך להתחמק ממנו.

(גבי קסלר)

2. גדר פרוצה בבית המשפט

בית המשפט לתביעות קטנות אמור להיות הליך משפטי מהיר, יעיל וזול לבירור תביעות קטנות של יחידים, וזאת גם היתה הכוונה בהקמתו. מהטעם הזה נקבע בסעיף 63 לחוק כי הצדדים לא יהיו מיוצגים על ידי עורכי דין.

בדברי ההסבר שבהצעת חוק שיפוט בתביעות קטנות תשל"ה 1975, נקבע במפורש כי הייצוג המשפטי יותר רק ברשות בית המשפט לאחר שראה טעם מיוחד לכך. בהוראת החוק ניתנה לבית המשפט הרשות לסטות מהאיסור האמור אך זאת רק מטעמים מיוחדים שיירשמו בפורטקול הדיון.

אלא שחלק נכבד מהשופטים מתעלם משום מה מהוראת החוק. לעיתים אף נדמה ששופטים מסוימים כלל אינם מודעים להוראת החוק או שהם בוחרים לעצום עיניים. עיון בתיקי התביעות הקטנות הנידונות בבתי המשפט ברחבי המדינה, מלמד כי הוראת החוק בעניין יצוג משפטי היא גדר פרוצה וכל שופט עושה בה כראות עיניו.

ההתעלמות מהוראת החוק בעניין הייצוג המשפטי בתביעות קטנות היא נחלתם של לא מעט שופטים. בחלק מהמקרים רושמים השופטים בפרוטוקול הישיבה את שמו ותוארו של בא כוח הנתבעים, ושום מילה מדוע התירו לו לייצג את הנתבעת ואם בכלל הוגשה בקשה להתיר את הייצוג.

ישנם, אגב, לא מעט תאגידים וגופים ששוכרים שירותים של עורכי דין לצורך טיפול בתביעות המוגשות נגדם, ושולחים אותם כעובדים שלהם כדי שייצגו אותם בבית המשפט. ישנם גם כאלה שמצאו דרך אחרת לעקוף את הוראת החוק, ושולחים לבית המשפט סטודנטים למשפטים ומתמחים כדי שייצגו אותם.

האזרח הקטן, התובע, איננו יודע בדרך כלל שהדבר מנוגד לחוק. אלה שיודעים אינם מעיזים למחות על כך בפני השופט. וכך, מתן זכות הייצוג לנתבע, הניתנת ללא הנמקה ובניגוד להוראת החוק, פוגעת באזרח הקטן.

כדאי להזכיר לשופטים הנכבדים הדנים בהפרות חוק, כי מחובתם להקפיד על הוראת החוק בעניין הייצוג המשפטי. אם הוראת חוק זו היא לצנינים בעיניהם, הרי שמישהו צריך לתת על כך את הדעת ואולי לדאוג לביטולה, כדי שלא תהיה בבחינת אות מתה.

(איתן מור)

3. אל תשכחו את הכנפיים

קשה להיות רופא בישראל: המשמרות ארוכות, המשכורת נמוכה ובנוסף שופכים בני משפחה מרוטי עצבים חמתם על כל חלוק לבן העובר במסדרון. גם מסלול הלימודים האינסופי, המתח, כובד האחריות והמפגש הבלתי פוסק עם הדברים הקשים של החיים, הופכים את המקצוע הזה לקשה במיוחד. ואם נוסיף לכך את חוסר הכרת התודה המובנית של הישראלי, תחושת המגיע לי, והנטייה להביע את דעתנו בקול, בכל מקום ובכל זמן, נקבל התמודדות לגמרי לא פשוטה.

אבל ביננו - גם חולה לא קל להיות. אין בליבי דבר על הפסיליטיס הלא מבריקים בהם אנו נתקלים בהגיענו לבתי החולים והמרפאות. אפשר לדלג גם המעל הביורוקרטיה האינסופית השולחת אותנו ממשרד זה לאחר בידיים עמוסות טפסים.

אבל היחס, רבותי, היחס. בית חולים הוא מקום ממנו נשתדל להדיר בדרך כלל את רגלינו. למעט ביקורי יולדות הרי שנסיבות הביקור במוסד הנ"ל הן רעות. ואז הוא מופיע, המלאך בלבן. אחרי ביקור הרופא נהייה יותר חכמים, אנחנו חושבים לעצמנו, ומצפים לו כמו שלא ציפינו מעולם.

ואז מסתבר שהמלאך בלבן נורא עייף. הוא עובד כבר 34 שעות רצוף וראה כמה דברים קשים באמת. בקול לקוני ועיניים טרוטות ימלמל משהו לעבר האחות שתרשום בחריצות מושגים בשפה לא שלנו על גליון החולה. במקצועיות מרוחקת יערוך את הבדיקות הנדרשות והופ, הוא איננו.

לפעמים הוא גם יהיה נורא ציני. כמו אותו גיניקולוג שאמר ליולדת שחששה מטחורים שהוא אחראי רק על חור אחד. לפעמים הוא יהיה נורא יהיר. יש פעמים שרואים להם בעיניים את השחיקה. המלאך הזה שעובד כבר עשרים שנה באותו מקצוע זקוק עד מאוד לרענון.

לפעמים נדמה שהרופא לא מודע כלל לחשיבות העצומה של יחסו לחולה. נכון, בסופו של יום גם הוא בן אדם, אלא שלהבדיל מבעלי מקצוע אחרים חייב הרופא לשמור על רגישותו. תכונות כמו אטימות, ציניות, יהירות או גסות רוח לא מסייעות בתהליך הריפוי. את הקהל העצבני-בפוטנציה הן יכולות להוציא מדעתו.

ממלאכינו הלבנים אנו מצפים למקצועיות וחמלה. אז חייכו רופאים יקרים, גם לחולה הכי נודניק בעולם מגיע רופא נחמד. ומעתה, בלבשכם את החלוק הלבן, אנא - אל תשכחו את הכנפיים.

(טלי חרותי סובר)

4. אין לי מחשב, אז תשלמו תוספת

באחרונה רכשו בני הזוג יובל וטלי אלמוג (שמות בדויים) דירת יד שנייה באחת מערי המרכז. מדובר בדירה בשטח של כ-100 מ"ר, ובני הזוג החליטו לשפץ אותה ופנו לאדריכל. זה האחרון ערך טיוטת הסכם עם הזוג, בו פירט את המטלות שהוא לוקח על עצמו: החל מעריכת תוכניות עבודה וכלה בפיקוח על העבודה, תמורת סכום שאותו נקב בדולרים.

עיון מדוקדק בסעיפי ההסכם גילה לבני הזוג כי סכום נכבד נוסף יהיה עליהם לשלם עבור עיבוד במחשב של סקיצות האדריכל לתוכניות ביצוע. זאת, משום שלאדריכל עצמו אין תוכנה כזו. האדריכל העריך את העבודה הזו בלא פחות מ-50 שעות עבודה. לפיכך, בני הזוג סירבו לחתום על ההסכם.

אבל הסיפור הזה מעורר לפחות שתי שאלות. אחת, כיצד יכול אדריכל לחייב בתשלום נפרד את מזמיני העבודה בסעיף שהוא לכל הדעות חלק מעבודתו (זה שהוא אינו מעודכן בטכניקת האלף השלישי אינו בעיית מזמיני העבודה).

ושאלה נוספת - מדוע שכר עבודה של אדריכל ישראלי נקוב בדולרים, בניגוד לחוק? האם הוא מייבא רעיונות מחו"ל, האם הוא משלם בסופר-מרקט בדולרים?

(דוד הכהן)