הנהג החטוף: "לא הייתי בטוח שאצא בחיים"
אליהו גוראל חזר לפנות בוקר לזרועות משפחתו ברמת גן. הוא סיפר הלילה לראשונה על חטיפתו ("בגלל שהייתה אתם ילדה עצרתי להם"), על השבי ("הייתי בבור עמוק; התייחסו אליי יפה"), על ניסיון בריחה ("כמעט הצלחתי"), ועל שחרורו ("הייתה קריאה בעברית, והבחנתי באור של פנס"). סיפורו של הסיוט שהסתיים בשלום
אחרי ארבעה ימים שבהם הוחזק בידי חוטפים פלסטינים, ובתום מבצע החילוץ המוצלח - חזר לפנות בוקר (יום ד') נהג המונית אליהו גוראל לזרועותיהם של בני משפחתו ברמת-גן. גוראל התעכב מעט בדרך לביתו, משום שחבריו, נהגי המוניות, חסמו את הרחוב, רקדו על גגות המוניות שלהם, ושרו שירי שמחה לרגל שחרורו.
בשעה 3:35 נכנס גוראל לביתו - והשמחה הגדולה החלה. בני משפחתו קפצו עליו ושרו "אליהו הנביא". הם בכו וחיבקו אותו, ואשתו, חנה, אמרה לבני משפחתה: "די, לא לבכות, עכשיו הוא פה, והוא חזק". לאחר-מכן יצא גוראל למרפסת הדירה, ונופף לחברים הרבים שהתאספו ברחוב.
"החוטפים הרגיעו אותי שלא יהרגו אותי"
גוראל עבר קודם לכן בדיקה רפואית בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים, שם נמצא שמצבו הבריאותי טוב. בבית החולים ובכניסה לביתו הוא התפנה למספר רגעים כדי לספר לעיתונאים על הימים הקשים שעברו עליו בשבי חוטפיו.
"עברו עליי ארבעה ימים קשים", סיפר גוראל, "הליכה בהרים ממקום למקום, בעיקר ברגל. אני מרגיש טוב. בשני הלילות האחרונים ישנתי במרתף על קרש עץ. הייתי בבור עמוק. נתנו לי קצת מים ואוכל. במשך כל השעות שם הזזתי את עצמי קצת, שכבתי. רוב הזמן לא הייתי כבול, ולא היה לי סרט על העיניים".
לדברי גוראל, "התייחסו אליי יפה לאורך כל הדרך. לא היכו אותי ולא איימו עליי, והרגיעו אותי שלא יהרגו אותי". למרות זאת ציין: "לא הייתי בטוח שאצא בחיים".
גוראל סיפר על הדרך שבה נחטף: "החוטפים עלו למונית ביציאה מלוד. עצרו אותי שני גברים, אשה וילדה. ובגלל הילדה עצרתי להם ולקחתי אותם לירושלים. הבנתי שאני נחטף רק כשהגענו לגבעה הצרפתית בירושלים. הם איימו עליי עם סכין בגרון".
"הגעתי עד לדלת, ואז החוטפים שמעו את הרעש"
לדברי גוראל, "אני יודע ערבית, אבל הסתרתי זאת מהם. למרות זאת, לא הצלחתי להבין לאיזו קבוצה הם שייכים. אחד מהם קרא לעצמו אחמד, וסיפר לי שהוא רוצה לשחרר אסירים תמורתי, ואמר שכוחות הביטחון ניסו להרוג אותו פעמיים. הוא הרשה לי לדבר עם המשפחה דרך הפלאפון שלו, ואני יודע שהוא דיבר אתם גם כשלא הייתי נוכח. דיברתי עם המשפחה פעמיים: פעם אחת למספר מילים, ובפעם השנייה הייתה שיחה ארוכה יותר, ואז נותק הטלפון".
לדבריו, בלילה שקדם לשחרורו ניסה לברוח: "כמעט הצלחתי", הוא סיפר, "הגעתי עד לדלת, הזזתי קרשים, ואז החוטפים שמעו את הרעש, והחזירו אותי לבור. לא עשו לי כלום".
רק לילה לאחר-מכן הוא שמע סוף-סוף את הקולות שבישרו על שחרורו: "ציפיתי שיבואו, אבל הרגע שזה קרה היה ממש הפתעה. שמעתי רעש בחוץ, ואז הייתה קריאה בעברית, והבחנתי באור של פנס. החיילים סילקו חפץ כבד שחסם את הדלת - ואז שוחררתי".
