את הכתבה הזו רציתי להתחיל בתיאור השניות הראשונות של עליית ערוץ המוזיקה החדש לאוויר. דמיינתי כבר את מה שיקרה באותו רגע בו השעון יראה 14:00 והשאלטר יעלה. איך אכתוב על הלוגו שהתנוסס על המסך, על הצלילים (הסטריאופוניים כמובן) שיבקעו מהרמקולים ועל הצפייה בסוכרייה המובטחת: קליפ חדש ל"רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" בו משתתפים כמה מאושיות הרוק הישראלי.
אבל כמנוי של Yes לא הייתי יכול לעשות זאת. במיטב מסורת החפיף הישראלית החברה אמנם העבירה את השידור מהרגע בו נפתח, אך שכחה להמיר את פס-הקול של תחנת הרדיו שליווה את שקופית התחנה לזה של הערוץ. וכך זכו צופי הלוויין לקבל במקום פתיחת ערוץ חגיגית ומרגשת - אנטי-קליימקס מבלבל ומעצבן.
את המסך החלו לשטוף פרצופים של אמנים המתחלפים במהרה. מה הם אומרים שם? מברכים? אחר-כך סיפרו לנו שהם ספרו לאחור, כשברקע נשמע "בכל זאת הגענו למרות הכל" של כוורת. אנחנו שמענו דווקא את ג'וני שועלי. גם ברגע היותר גורלי, עת ניבטה מהמסך קרחתו של פורטיס, האיש שזכה, ובצדק, לפתוח את שידורי הערוץ הזה, עדיין לא עלו ב-Yes על התקלה המביכה, ובמקביל לפורטיס המתפרכס אל מול המצלמה המשכנו לשמוע את שירתו הרגועה של שועלי. עשר דקות לקח לחברת הלווין לסדר את התקלה. רק במהלך הקליפ השני ששודר בערוץ ("לזוז" של הדג נחש) הסאונד הסתדר ואיפשר לבדוק את הסחורה בתנאים המתבקשים.
רצועות שידור
שידורי הניסיון של "מוסיקה 24" מחולקים למספר רצועות שידור. "מכונת הלהיטים" משודרת מעשר בבוקר עד שש בערב. אותה מחליפה "תן לי שלאגר", המוכרזת כתוכנית "הלהיטים שכולם מכירים" ומשודרת משש עד לשעה עשר בלילה, אז היא מוחלפת בתוכנית שגם נושאת את השם הזה ומבטיחה "שעתיים שמצלצלות קצת אחרת", עם קליפים נדירים וקלאסיקות נשכחות. המינון בין הסגנונות נותן יתרון משמעותי לפופ ולרוק, כאשר המוסיקה המזרחית מיוצגת במספר סמלי של קליפים שהופקו על-ידי הערוץ עצמו.
החלוקה לרצועות, כך יכול להתרשם מי שצפה במשך מספר שעות בשידורי אמש, היא מלאכותית למדי. איש לא יוכל לעמוד על ההבדל בין "תן לי שלאגר" לבין "מכונת הלהיטים", קודמתה בלוח השידורים. שתי התוכניות משדרות בדיוק, אבל בדיוק, את אותם הקליפים. לפעמים הגיחוך שבכך בולט במיוחד, למשל כש"תן לי שלאגר" משדרת את "אדוני הממון", שיר של שי להב ודן תורן, שכמעט ואינו מוכר וודאי אינו עונה לקריטריון של "שלאגר" ו"שיר שכולם מכירים".
רק ב"עשר בלילה" מתקיימת ההבטחה לקבל משהו שונה, ולאחר שבמהלך היום הולעטנו בשידורים חוזרים של אותם השירים (עם דגש על "רד מעל מסך הטלויזיה" של פורטיס, "תתחיל מאפס" של ירמי קפלן, "גולה גולה" של הבליינים ו"הפיג'מות" של יוני בלוך) – ברצועה הזו אכן ניתן לראות גם חומרים שלא הוצגו עד הלום. זה גם הזמן בו חובב המוסיקה הישראלית צריך להתרגל לרעיון שפתאום זה נורמלי לזפזפ בשלט וליפול על הפרצוף של אסף ארליך, אמן שמעטים מכירים, או שלדיסטורשן של שילה פרבר יש מקום על המסך. אמנם גם ב"עשר בלילה" משתמשים לא מעט בקליפים מהתוכניות הקודמות, אבל ניכר שהושקעה מחשבה עריכתית.
שלושה חלקים
כמו בהרבה דברים בישראליות, גם הקליפים ב"מוסיקה 24" מתחלקים לשלושה חלקים: קליפים ישנים שהתקבלו לארכיון הערוץ, קליפים שהפיק הערוץ עצמו וצולמו בלוקיישנים שונים, וקליפים שהפיק הערוץ וצולמו באולפן. הזן השלישי הוא גם הבעייתי ביותר, שכן צניעות ההפקה בולטת. שוב ושוב משתמשים באותו האולפן ויוצרים "קליפ אולפני" מהסוג שאפשר לראות כל פעם שיאיר לפיד עושה טובה ונותן לאיזה אמן לנגן שלוש דקות מול הקהל הנפלא שלנו. יש בקליפים הללו גם משהו שמזכיר את אלו של "זהו זה". בין הקליפים משולבים קטעים קצרים של אמנים המברכים את הערוץ ביום חגו. יש העושים זאת בחינניות (ברי סחרוף: "אז מוסיקה זה עם ס' או עם ז'?") ויש גם את המגזימים (זאב נחמה: "הדבר הכי חשוב שקרה פה מאז קום המדינה"). מי שלא יזפזפ הלאה בזמן הפרסומות יוכל להשתעשע מסאבלימינל והצל המנסים למכור שוקו.
החוקיות של "למי מפיקים קליפ אמיתי ואת מי מצלמים באולפן" אינה ברורה (שמתם לב שאף קליפ לאמן מזרחי פרט לחמסה לא זכה לצילומי לוקיישן?). בכמה מהקליפים היותר רציניים שצילם הערוץ ניתן למצוא יותר מקורט של סמליות. "תתחיל מאפס" (השם אומר הכל) של ירמי קפלן, למשל, הוא מהקליפים היותר מושקעים שצולמו בערוץ. במהלכו נע ונד קפלן כקאובוי מודרני עד לפינאלה, בה הוא נתקל באחיו אהרון קפלן, שהוא גם שותפו משכבר הימים לסדרת לימוד אנגלית בטלוויזיה החינוכית. גם השורה "כל הציפורים מבקשות - מהפכה" ב"ארוץ אליך" של שרון רוטר (רוטר וחבריה מפזזים קליפ שלם מול מצלמת אבטחה) – נשמעת כמו מסר שיואב קוטנר וחבריו לוקחים לתשומת ליבם. ציון לטובה יש לתת לקליפ יפה ומסוגנן ל"תוך כדי תנועה" של דנה ברגר. בעיקום פרצוף יזכה "אתה חייב למות עלי" של חמסה, שמלבד היותו שיר מביך לכשלעצמו, מתהדר בקליפ מתחנחן שצולם באיקאה ובסופו חברות ההרכב שרועות על מיטה ומשחקות במלחמת כריות (הרי ככה אנחנו אוהבים את הכוסיות שלנו).
המבחן: בקרוב
המבחן האמיתי של ערוץ המוסיקה החדש לא מתקיים היום או מחר. חודשים של שידורי ניסיון עוד צפויים בטרם יתחיל הערוץ לשדר תוכניות מקור. עבור חובבי המוסיקה הישראלית הקמת הערוץ היא לא פחות ממהפכה, טריפת קלפים של כל הנושא ושינוי מהותי של סדר היום של העיסוק בתחום. מוטב שאלו שצצו במהרה עם ביקורת על היות הערוץ "גלגל"צ טלויזיוני" ועל חזרה מרובה על אותם השירים - יתנו את מאה ימי החסד המתבקשים.
ניתן לצפות שלכשיתייצב הערוץ הוא יאומץ בחום לחיקם של אלו שהרעיון לפתוח טלוויזיה בארבע אחר-הצהרים ולהיתקל שם בגיטרה חשמלית הוא מבחינת חזון אחרית הימים עבורם.
