היד הקלה על ההדק

שורות אלה נכתבות כאשר הדאגה לגורלו של החייל אולג שייחט הולכת וגוברת. החשש שאזרחים ערבים-ישראלים מעורבים בהיעלמותו מעורר דאגה ומדיר שינה. ועם זאת, גם בשעות קשות אלו יש להתריע בקול רם על הריגתם של שני אזרחים ערבים-ישראלים חפים מפשע על-ידי כוחות הביטחון בשבוע שעבר.
שני המקרים המצערים ייבדקו, וחשוב שהממצאים לא יטויחו ובמהרה נוכל לדעת את כל האמת על מה שקרה. אולם כבר עכשיו יש לומר בצורה הבוטה ביותר שאסור בתכלית האיסור כי אפילו חשד לפיגוע יוליך למות אזרחים ישראלים בטייבה ובנגב מידי מי שאמורים לשמור גם על חייהם וביטחונם.
ועדת אור, החוקרת את מאורעות אוקטובר 2000, עוד לא הגישה את מסקנותיה, ונדמה שאם לא ייעשה מיד משהו דרסטי לבלום את היד הקלה של כמה מאנשי כוחות הביטחון על ההדק, נצטרך מהר מאוד להקים ועדת חקירה נוספת. למי זה טוב?
טייבה, שהייתה חממה לפעילות עבריינית קשה, היא לאחרונה עיר רגועה לחלוטין. בנגב לא כל-כך שקט בכל הנוגע לאוכלוסייה הבדואית, וכל מי שמכיר את המצב יודע שאנו קרבים לסף פיצוץ. השתלטות בלתי חוקית על אדמות ופשיעה חמורה הם מעשים שהמדינה אינה יכולה להשלים אתם. אולם גם לאור נתונים אלה יהיה זה אסון אם נתעלם מהמצוקה הכלכלית וממצוקת הדיור של הבדואים ונבסס את יחסינו עמם אך ורק על שמירת החוק והסדר. פצצות-זמן יש לפרק בשום שכל ובזהירות, ובוודאי לא ביד קלה על ההדק. יש הרבה אמת בטענות של בדואים רבים שעצם הדיבור הבלתי-פוסק של גורמים רשמיים שונים על "הסכנה הבדואית" יוצר אקלים פסיכולוגי שמקל על ירי בלתי מובחן לעבר אזרחים בדואים.
באותו מישור אפשר לומר שהדיבורים, המעוגנים לצערנו בעובדות, על ריבוי המקרים של שותפות ערבים-ישראלים בפיגועי טרור יוצרים אקלים פסיכולוגי דומה לזה שקשור בבדואים. האחריות של רשויות המדינה הבאות במגע עם אוכלוסיות אלה מחייבות אותן לוודא שאזרחינו הערבים יחושו כי הנורמות הנהוגות כלפיהם מצד כוחות הביטחון לא יהיו שונות מאלה הנהוגות כלפי האזרחים היהודים. אחריות היא מבחן עליון, דווקא במצבי משבר.
כדי שהצדק ייראה ולא רק ייעשה, יש להשלים במהירות את התחקירים הרלבנטיים, להעניש במלוא חומרת הדין את האשמים – ולבחון מחדש ובמהירות את הוראות הפתיחה באש כלפי אזרחים ישראלים, ערבים כיהודים. יש ריח רע באוויר, ועדיין אפשר לפזר אותו. ובלבד שזה יבוצע מיד וללא היסוס.