אריאל היקר

"האם יש לך ידידים בעולם חוץ ממני"? שאל בוש את שרון בעיצומה של ארוחת הצהריים בבית הלבן אתמול.

שרון פתח בתיאור יחסיו המשובחים עם נשיא רוסיה, פוטין. אחר-כך הזכיר אחרים. בסוף זכר להוסיף: "אבל אין לנו ידידה כמו ארה"ב".

הפגישה העשירית בין שרון לבוש החזירה את מערכת היחסים בין שני המנהיגים לפרופורציה. ההשקעה באבו-מאזן ובממשלתו חשובה לממשל בוש, אבל יש נושאים חשובים יותר. במסע העולמי שבוש מנהל נגד הטרור, ישראל נמצאת בצד של הטובים, בעוד שהפלסטינים הם טובים על-תנאי. ויש איומים נוספים שמדאיגים את ארה"ב ואת ישראל כאחת – בראשם האיום הגרעיני האיראני, ואחריו פעילות הטרור שמקורה בסוריה ובאיראן.

שרון נכנס בקושי ללימוזינה השחורה שלו, וכבר נכנס שר החוץ הסעודי, שהובהל מריאד כדי להגיב על דו"ח הקונגרס, שהאשים אישים בצמרת הסעודית במעורבות ישירה בפעולות אל-קאעידה ובפיגועי 11 בספטמבר. הסעודים הם נקודה רגישה בתדמיתו האנטי-טרוריסטית של בוש. לא מעט אמריקנים חושדים בו שהוא העלים עין ממעורבותם בטרור בגלל ריחו המשכר של הנפט.

מבחינות מסוימות, מסיים השבוע הנשיא את הקדנציה הראשונה שלו בבית הלבן. הוא ייצא לחופשה בת חודש בטקסס, שבמהלכה, ובעיקר אחריה, יתרכז באיסוף כספים למערכת הבחירות שלו לנשיאות. זה יהיה הנושא שיעסיק אותו. תמיכתם של הפונדמנטליסטים הנוצרים ושל התורמים היהודים תקבל משנה חשיבות. הבית הלבן מרכז מאמץ כדי לשכנע את עשירי היהודים לסגור את כיסיהם בפני מועמדים דמוקרטים. הקיץ שלפני הבחירות לנשיאות הוא עונת הכסף בפוליטיקה האמריקנית.

לאורך הפגישה בין שרון לבוש הפגינו על המדרכה בחוץ עשרות מאנשי הלובי הנוצרי, אחדים מהם יהודים חובשי כיפות, נגד ויתור לפלסטינים. זאת היתה הפגנה ידידותית בסך הכל, לא דומה במאומה לשלטים בנוסח "בוגד" שהונפו נגד רבין לפני 10 שנים, על אותה מדרכה. "אל תמכור את החווה שלך", יעץ אחד השלטים לאריאל שרון.

אל דאגה. שרון לא מכר את החווה שלו. לא בביקור הנוכחי. הוא ממשיך לתת את הוויתורים הטקטיים שלו לאמריקנים במנות קטנות, מדודות, ומקפיד לא להיפרד מצלו הידידותי של ממשל בוש.

ההצלחה היחסית של הפסקת האש מעמידה בפני בוש והאמריקנים דילמה מורכבת. האם להושיב את ממשלת אבו-מאזן על ספסל הכבוד בשל הפעילות שלה נגד מעשי טרור חדשים ונגד ההסתה, או האם להושיב אותה על ספסל הנאשמים, משום שהיא נמנעת מלפעול נגד תשתיות הטרור, נמנעת מלעצור ולשפוט מבוקשים על מעשי טרור קודמים, נמנעת מלאסוף נשק ולחסל את הארגונים האיסלאמיים.

כל אלה התחייבויות של הפלסטינים במסגרת מפת הדרכים. אלא שגם שרון איננו עומד בכל ההתחייבויות שלו על-פי מפת הדרכים: פינוי המאחזים מקרטע במקרה הטוב, ובמקרה הרע גובל בהונאה. גדר ההפרדה מתפרשת כסיפוח של שטח פלסטיני מיושב לישראל.

דחלאן לא עוצר, ושרון לא מפנה. זוהי משוואה מאוד לא מוצלחת מבחינת ישראל. היא עלולה להביא, בסופו של דבר, לחידוש הטרור.

בניגוד לכל מיני הערכות מפוברקות, האמריקנים לא כפו על שרון לשנות את תוואי גדר ההפרדה. שרון נדרש לשנות את כללי ההפעלה של הגדר, לא את התוואי שלה. ייפתחו בה עוד פתחים למעבר חקלאים. שעות הפתיחה יורחבו. בין כה וכה, על פי עדותו של האלוף עוזי דיין, ראש המועצה למען הגדר, הבנייה נמשכת בקצב איטי עד מאוד. אם השקט יימשך, הגדר תמות מעצמה.

במסיבת העיתונאים הקצרה בגן הוורדים של הבית הלבן, בתום פגישתו עם אבו-מאזן, נגרר בוש אחר דבריו של ראש הממשלה הפלסטיני, ודיבר על "חומה". התמונה שהציגו הישראלים, של חפירה פלוס גדר תיל, הרשימו אותו אחרת.

השיר מאת המשורר האמריקני רוברט פרוסט, ששרון הניח אתמול בחיקו של בוש, נקרא "חומה מחברת" לא "גדר מחברת". שני שכנים משוחחים ביניהם. "גדרות טובות", אומר השכן, "עושות שכנים טובים".

שרון התנגד בכל מאודו לגדר. הוא התנגד לה לא בגלל שרצה להתחבר לשכניו הפלסטינים, אלא משום שלא רצה להפריד בין יהודים ליהודים. עכשיו הוא מאמץ את הגדר כמי שכפאו שד. "היא חיונית", אמר לנשיא, "כדי למנוע כניסה של מחבלים ושל שוהים בלתי חוקיים". הוא סיפר שהקטע שנבנה, בצפון הגדה, גורם לארגוני הטרור להסיט את פעילותם דרומה. הנשיא מבין, לפחות עד הביקור של האורח המזרח תיכוני הבא.