על השתיקה

בנו הצעיר של ראש הממשלה, גלעד שרון, שתק ושתק ובכל זאת אמר בחקירתו משפט אחד משמעותי. על-פי הפרסומים מתוך מסמכי החקירה, הוא אמר שאיננו רוצה להפליל את אביו. לבד מגילוי המסירות הנאצל הזה של בן לאביו, האמירה הזאת מלמדת על הערכה מסוימת, שכרוכים בה יחד האב, שני בניו ופרקליטיהם.

ההערכה היא שאריאל שרון יכול להרשות לעצמו הפללה בבית הדין של הציבור. זה יהיה לא נעים, אבל זה יעבור. אסור לו, לעומת זאת, להסגיר עדות אחת, נייר אחד, לחוקריו. שם, בחקירה, הוא עלול למצוא את קבורתו הפוליטית.

שתי פרשיות נחקרות עכשיו במשטרה: פרשת הכספים שקיבל שרון מתורמים בחו"ל, ופרשת הכספים שקיבל בנו גלעד מהקבלן דוד אפל. מכיוון שראש הממשלה ובניו יודעים את העובדות בשני תיקי החקירה האלה לאשורן, חזקה עליהם שהם יודעים למה הם שותקים. אפשר להתקומם על שתיקתם, אבל אי אפשר לא להבין אותה. הם נלחמים על חייהם.

ראש האופוזיציה שמעון פרס מגייס לצורך הנמקת שתיקתו את מורו ורבו דוד בן-גוריון. בן-גוריון התנגד להתערבות פוליטיקאים בהליכים משפטיים, אומר פרס, ואני הולך בדרכו. זה לא המקום לדון בגישתו המורכבת של בן-גוריון כלפי החוק והמשפט. אריאל שרון, שהיה אחד מבני טיפוחיו של בן-גוריון, למד ממנו, בין השאר, שחייל טוב יכול לצפצף על חקירות למיניהן, אפילו חקירות רצח, ולצאת נקי. הדברים כתובים בפירוט ניכר, ובכאב גדול, ביומניו של משה שרת, שהיה בתקופה ההיא ראש הממשלה.

מה לנו כי נלין על בן-גוריון, שנפטר, שבע-ימים ושבע-פרשיות, לפני 30 שנה. הרקורד של שמעון פרס הרבה יותר רלבנטי. הוא היה ראש האופוזיציה בתקופת כהונתו של בגין ובחלק מתקופות כהונותיהם של שמיר ונתניהו. בשנים ההן לא היססה מפלגת העבודה להביע את דעתה על כל חקירה, בכל שלב. היא ניסתה להיות אופוזיציה לוחמת – ושמעון פרס שילם על כך מחיר אישי כבד.

היום, למוד ניסיון, הוא מעדיף לשתוק. כל ילד מבין, שלא משנתו של בן-גוריון עומדת לנגד עיניו, אלא התקווה לשוב ולהיכנס לממשלה. אין בו להט מוסרי, או אפילו להט מוסרני, אין בו כעס אמיתי, שאיפה אמיתית לקחת את כל הקופה, רעב. כל אלה היו בו, והתכלו. כמו קוהלת, הוא משוכנע שהבל הבלים הכל הבל. לבד, כמובן, מתפקיד מיניסטריאלי בממשלת שרון.

זה עצוב. קודם כל, משום שפרס וחבריו מקבלים משכורת כדי שיהיו אופוזיציה ראויה לשמה. לכך נבחרו. והעיקר, משום שבניגוד למה שמתאר פרס, שום חקירה משטרתית לא מתנהלת בחלל ריק. אם יש סיכוי להגיע למיצוי החקירה הזאת, הוא תלוי באווירה הציבורית. שרון צריך להשתכנע ששתיקת בניו וידידיו מאיימת על המשך כהונתו כראש ממשלה. החוקרים צריכים להשתכנע שעבודתם חיונית לקיום שלטון החוק. פרס, כראש האופוזיציה, צריך בסך הכל לומר אותם דברים שהיה אומר, בנסיבות הפוכות, ראש האופוזיציה אריאל שרון.