דרושה רכבת לרשת
אני לא חושבת שהמחשב שינה את חיי האהבה שלנו - למרות שלפני שנים נמצאה לי אהבה גדולה באתר צ'ט לא ישראלי, לא עברי ולחלוטין לא ביזארי. זה בדיוק כמו במאה ה-19, כששני זרים גמורים נפגשו ברכבת, רק בלי הרכבת
שעת לילה מאוחרת באיזור צ'ט באתר אינטרנט גדול, לא חשוב מאיזו עדה, ואני אמורה לשוטט בו מעט כדי להבהיר לעצמי כיצד שינה המחשב את חיי האהבה שלנו. עיון ראשוני ברשימת החדרים מגלה, ששוכניהם עסוקים בהחצנת כל מופע ביזארי אפשרי של המיניות האנושית, כולל כמה מופעים בלתי חוקיים בעליל.
בזה אחר זה נפסלים החדרים המציעים דיונים חמים על אודות הפרשות אנושיות, פדופיליה למתחילים, גילוי עריות וירטואלי, השפלות והצלפות, יחסי אדונים ושפחות, מין מזדמן מכוניות - ונשארים שניים-שלושה חדרים פחות או יותר ראויים. באחד מהם מתכנסים בני הארבעים ויותר. כאן אני אמורה לבחור בין "כלי עבה וקשוח" לבין "חתיך מקסים והורס" לבין "בז כחול כנף" לבין "שועל מדבר" לבין "סוס פרא", ולהתחיל את חיי האהבה המקוונים שלי.
אינטרנט זה כמו רכבת
אז באמת תודה לכולכם על ההתעניינות. ועל ההצעות המרתקות שפרשתם לפני מבלי שנתבקשתם לעשות כן. כולל ההצעה שלא כל כך הבנתי אותה מבחינה אנטומית, אבל אין לי כל כוונות לחזור וללמוד. אני מעריכה עד כדי השתאות את האנשים שדבקים בחדרים הללו וגם מוצאים בהם אהבת אמת, בעיקר על הסבלנות. ולא, אני לא חושבת שהמחשב שינה את חיי האהבה שלנו – למרות שלפני שנים נמצאה לי אהבה גדולה באתר צ'ט לא ישראלי, לא עברי ולחלוטין לא ביזארי.
מי שהיטיבה להבין זאת היא דווקא אמי, אשה שמימיה לא פתחה דפדפן. בשעתו, כשסיפרתי לה על אודות אהובי שמעבר לים ועל ההתרגשות העצומה שבהתכתבות איתו, פסקה מיד: "נו, זה כמו במאה ה-19, כששני זרים גמורים נפגשו ברכבת, רק בלי הרכבת".
למלים יש כוח
מצויידת בהבחנה הזאת, כבר לפני שנים אחדות הייתי מוכנה להשמיע את הרהור הכפירה על אודות האהבה והאינטרנט. כל מה שאירע בחלל הקיברנטי העצום הוא שני דברים: פריחה של מועדוני היכרויות בנוסח השדכני הישן והטוב, שבאמת אין מה לומר עליהם, ואפשרות מוגברת להיתקל במספר גדול יותר של אנשים מכפי שאנו רגילים לו בחיי היום-יום שלנו. מרגע ההיתקלות המופלאה ואילך, מה שמשתנה אינו חיי האהבה, כי אם חיי הפנטזיה. כדי שתהיה שם אהבה, נחוצה לנו רכבת.
אנסה להסביר: מי ששוטט אי פעם באתר צ'ט על מנת למצוא אהבה, אפילו ללילה אחד, מכיר וודאי היטב את ההתרגשות העצומה שמתחוללת באדם שעה שהוא קורא שורות של חיזור הנאספות והולכות על המסך שלו. למלים יש פתאום כוח. לתעוזה יש פתאום מרחב גדול מזה שיש לה ביום-יום האפרורי. אפשר לנסוק עם המלים הללו, ואפילו לחוות עוררות מינית מוגברת. אפשר להתרגש מאמירותיו של מי שהיה עד לפני דקות אחדות זר גמור, אפילו אחד שבוחר לעצמו דווקא כינוי מממלכת החי.
ההתרגשות עצומה בהרבה מזו שמתעוררת בנו בראשיתו של בליינד-דייט, ויש מי שסבורים כי מקורה בכך שהישיבה ליד מחשב מאפשרת לנו יתר אינטימיות, מבטלת גבולות של מעמד ורקע ובית-גידול ואפילו השכלה, ומובילה אותנו היישר לתוך בועה של כנות מועצמת שמקצרת תהליכים של היכרות - כל זה, כמובן, בתנאי ש"כלי עבה וקשוח" איננו בעצם תולעת קטנה, ו"חתיך הורס" אינו קואזימודו בדימוס.
קשקושי המקלדת
אבל מה לעשות שהרומנטיזציה של המקלדת היא קשקוש מוחלט. בשבתי כמבקרת ספרות, אני יודעת לקרוא טקסטים קצת במנותק מן החוויה הרגשית שהם עשויים לעורר, וברור לי לחלוטין כי לא התכנים המילוליים עצמם עושים את זה. מה שמעצים ומחריף את החוויה הרגשית מגיע ממקום אחר לגמרי: דווקא מהעדר האינפורמציה על אודות הכותב מעברו השני של הקשר. דווקא מן הכושר המדהים של המוח האנושיי לבנות לעצמו פנטזיה כוללנית ומלאת פרטים על אודות הזולת, גם מתוך מה שהזולת אינו אומר כלל.
בבלינד-דייט אפרורי, אפילו ברגעיו הראשונים, כמות האינפורמציה שמועברת בקשר עין, בבחינה של שפת גוף, בהערכה של ניואנסים בטון דיבור, בהתבוננות בנוהגי הזמנת הקפה של הזולת - היא עצומה לאין ערוך מזו שתקבלו בעשרות שעות שבהם תגהרו על המקלדת ותייצרו מלים ל צ'יטוט, אפילו אם אתם מקלידים במהירות של מקצוענים. המוח האנושי ערוך לקליטת אינפורמציה כזו ולעיבודה, כי אנחנו חיות חברתיות, וכי כל ההתנהלות שלנו במרחב שמחוץ למחשב מתועלת דרך הקשרים הבין-אישיים שאנחנו יוצרים.
מה שאנחנו יוצרים במחשב, לעומת זאת, הוא סוג של התקשרות עם הפנטזיה שלנו. לא עם הזולת. אין שם זולת. יש שם מלים. הן ממוענות לא אלינו, כי אם אל הפנטזיה על אודותינו שיצר לעצמו הכותב מן העבר השני. אין בכך שום פסול - אבל אין לכך כל קשר לאהבה. כדי שתהיה אהבה, נחוצה לפחות רכבת.
האהבה התרחשה מאוחר יותר
ואיך זה מתיישב עם ההצהרה שלעיל, כי מצאתי אהבה גדולה באתר צ'ט? ובכן, בפשטות: תשעה חדשים חלפו מיום שאיש אחד ואנוכי התחלנו להתכתב ועד ליום שבו נפגשנו. בזמן הזה נצברו מאות אימיילים בשני הצדדים, חלפו עשרות שעות של שיחות טלפון, והתרחשה היכרות של ממש. שני הצדדים היו מודעים לחלקיות שלה, ליסודות הפנטזיה שבה, לצורך לבחון אותה בזכוכית מגדלת שעה שייפגשו. יומיים לפני שנפגשנו, כתבתי לו במייל כי לדעתי דבר לא יתרחש בינינו במישור הרומנטי, כי מה שאירע עד אז אינו אלא סיפור פנטסטי דו-צדדי. והוא כתב לי - "צודקת לגמרי. אבל בענין הרומנטי, רוצה להתערב?"
עד היום, לא תצליחו לשכנע אותי כי מה שקרה בין שני המחשבים שלנו לפני שנפגשנו הוא אהבה. זאת התרחשה אחר כך, כשנמצאה לנו הרכבת - או המונית שהובילה את שני הזרים-לא-זרים משדה התעופה לבית. רק בתום הנסיעה הזאת, כשהמוח שלי עיבד את כל האינפורמציה הנחוצה באמת להתאהבות, אמרתי לו, "ניצחת בהתערבות. אז עכשיו אני חייב לך חמש מאות דולר".
עד היום אני חייבת.
