פסטיבל סאן ספלאש: היה קרחנה

הגענו ל"סאן ספלאש" ביום חמישי בלילה. חושך מצרים, הבומים שעלו מהרחבה  קיבלו את פנינו כבר במגרש החנייה. נכנסו למתחם הבונגלוס בחוף אכזיב, אני, איליה הצלם, חברתו אלונה וכלבתה רוני. בחושך גיששנו אחר המפתחות והבונגלו הנכון. אחרי שלושה ניסיונות הגענו למבנה קטן אך מרווח, וניסינו להירגע קצת. חם. חם מאוד בקלאב אכזיב.

יצאנו החוצה והתחלנו לטייל במתחמים השונים. במתחם השוּק מצאה רוני את המאהב שלה ליומיים הקרובים, כלב בלונדיני יפה תואר שלשם הסיפור נקרא לו באדי. אחרי סיור קצר באזור הצ'ילאאוט, שמוקם במבנה פיניקי עתיק, החלטנו לגשת אל הבומים ולנסות להבין מה קורה שם. הקרחנה הייתה שם, אבל עוד לא הגיעה לשיאה. את הסט של Sub6 פספסנו, למרבה הצער, ונאלצנו להסתפק בתקליטנים שהרבו לכסח, ומיעטו לחשוב אם הקהל רוצה או לא רוצה קצת לחפור, ורק אז להתקרחן.

אחרי כמה שעות של ייסורים מלאים בחול, החלטנו אני ואיליה לנסות ולרקוד קצת. הרחבה, שמוקמה על החוף עצמו, הייתה עמוסה באנשים, מכל הגדלים והסוגים. מצאנו שם ילד בן 8 שרקד באקסטזה, תיירים הולנדים, ואפילו וטרינרית מקליפורניה, שרחמיה נכמרו על רוני ובאדי.

למד מהטעויות

אחרי עוד כמה שעות מלאות ייסורים וזריחה מלאת אושר, אסטריקס, הלא הוא אבי שמייאלוב, פתח את סט הבוקר שלו, וסוף סוף למד משהו מהטעויות של קודמיו על העמדה. הקהל הגיב בהתאם. הקרחנה הגיעה לשיא של בוקר, עם הזריחה וכל מה שמתלווה לה.

שעה מאוחר יותר, בסביבות שמונה בבוקר, החלטנו לשים פעמינו אל הבונגלו שלנו, ולנסות לישון. אוי, כמה שאנחנו טעינו. הבונגלו, שאמנם מצויד במאוורר תקרה, הוא עדיין רק מבנה קש ועץ, וככזה, בחום של אמצע אוגוסט, בעשר בבוקר כבר שחינו בזיעה. התעצבנו במיוחד כיוון שכשניסינו להיכנס עם צידנית עמוסה במים ומיץ, נתקלנו באיסור הקשוח: בקבוק מים אחד לאדם, שקית חטיף אחת לאדם וכיו"ב. אני מבין את הרצון של המארגנים להרוויח קצת כסף מממכר משקאות, אבל אמצע אוגוסט בחום אימים, באירוע שבו רוב האנשים ערים בשעות הלילה וישנים בשעות היום, הוא לא נושא להחמרה. יהיה השיקול הכלכלי אשר יהיה, לא הייתה לכך שום הצדקה. הסיכון הבריאותי מהתייבשות עולה כאן על השיקול הכלכלי.

קמנו בערך ב-13:00 והחלטנו לנוע לכיוון הים. או אז ראינו את שיירי המסיבה של אתמול. מרבית מאנשי קהילת הטראנס מתגאים על כך שהם שומרים על ניקיון הסביבה בה הם מקיימים מסיבות. ולמרות זאת, למרות כל הפחים שמפוזרים בנדיבות בסביבה, החוף היה זרוע בבדלי סיגריות, כוסות פלסטיק מרוסקות, שקיות ניילון ועוד. אפילו הים הכיל כל מיני מרעין בישין, שהפך את אחד החופים היפים בארץ לזוהמה מימית, וחבל.

לפחות יש אוכל

מהים שינינו כיוון לאחת מהמסעדות שהיו פזורות במקום, וכאן הגיוון באמת הרשים – ממסעדת בשרים למסעדת ארוחת בוקר, תאילנדי, קרפים, שקשוקה, ואפילו פיצריה באזור הצ'ילאאוט. מבחינת מזון, הסידור היה מושלם. עכשיו רק חיכינו להמשך הערב השני.

התקרבה השעה היעודה להופעה החיה של נקמת הטרקטור. בדיקת הסאונד ארכה שעה ארוכה, ובינתיים חטפתי תנומה על כסא הפלסטיק ליד הבריכה. כעבור 45 דקות עלו בללי והחברים ונתנו מופע קצר ובלתי-מספק, אך כזה שכלל כמה קלאסיקות כמו "דברי אלי", "משחק של דמעות" וכמה שירים חדשים מהאלבום הקרב ובא. הסאונד של נקמת הטרקטור היווה רענון חושים, ובאוויר הקריר הם נישאו בצורה מדויקת, בעוד בבימת הטראנס המרכזית הכינו את הגונגים של Star Sound Orchestra הגרמנים. עם סיום ההופעה ניגשתי אל החוף ושם תפסתי את ינץ ומרי, האנשים שמאחורי האורקסטרה של הגונגים על הבמה.

משיחה קצרה עם ינץ, בחור המבורגי בשנות ה-40 לחייו, למדתי כי הגונגים משמשים למעשה כלי לניתוב האנרגיות הרוחניות של הפלנטות מסביב לכדור הארץ. ינץ, שהפגין עליצות כמעט אקסטטית, קרא לסגנון הזה "טראנס פלאנטרי". שמעתי המון הגדרות בחיי לסגנונות שונים של מוזיקה, אבל מעולם לא שמעתי הגדרה כזו. כעבור שעתיים, בסביבות 23:00, עלו צמד הגרמנים ופצחו בסט שכלל בעיקר קפצוצים וענטוזים על הבמה תוך הקשה רנדומלית באחד משבעת הגונגים. בשלב זה באדי ורוני החלו לחפור בחול בחיפוש אחר עצמות פיניקיות עתיקות, והמהומה הייתה בעיצומה.

כעבור ארבע שעות, הקהל היה מותש. וגם אני. האינטנסיביות של Star Sound הותירה הרבה אנשים בלי נשימה. אחרי די ג'יי סט מוצלח במיוחד של יניב גולד ופטריק, עלה לוג'יק בומב להופעה חיה. בשלב זה כבר חשתי שרגלי לא עומדות בעומס ונרדמתי קצת על החול. קמתי כעבור שעה ולנגד עיני המשתאות ראיתי קרחנה במלוא עוזה. למרבה הצער, לא יכולתי לחלוק את אותה הרגשה, וגררתי את עצמי למיטה.

ויאללה הביתה

כשקמתי, החלטתי לקפוץ לבריכה. קורי שינה והכל. ג'יימס מונרו היה על העמדה, ונזכרתי בכל הסיפורים ששמעתי על סלינקי וויזארד האגדי, ונוכחתי לדעת שהשילוב בין טראנס פסיכדלי גרובי ומי בריכה קרירים ומרעננים הם מתכון מנצח לסגירת שלושה ימים קצת פסיכים.

 כשהתקפלנו הביתה, באדי, החבר החדש של רוני נראה קצת עצוב. הוא ליווה אותנו עד לאוטו, ושם, בעיניים עצובות, עשה הכל כדי להשאיר את רוני באזור, אבל למרבה הצער, נפרדנו ממנו. ורוני? היא נחה במושב האחורי, פיהקה והלכה לישון.