שיפור ביצועים ב-Windows XP

Windows XP דומה למכונית משוכללת. היא אינה מערכת חדשה לגמרי, אלא נשענת על הגרעין של NT שקיים כבר משנות ה-90. לכן, גם אם היא נוסעת היטב, אפשר לצחצח לה קצת את המנוע, להחליף את השמנים, להוסיף תוסף דלק, ואז היא לא רק תסע - היא תדהר. זו המטרה של הכתבה הזאת.

מה, כיצד וכמה נשפר

הטיפים מיועדים למשתמשים וותיקים וחדשים, חלקם קשורים לברירות המחדל של המערכת הזו, שהניסיון מלמד שאינן תמיד אופטימליות. אחרים, יעזרו לכם מאד אם אתם מתכננים לבצע התקנה חדשה של מערכת ההפעלה הזו - הפעם כמו שצריך. השיפור עשוי להיות דרמטי - עד 30-40% לעיתים קרובות. העצות שלנו מתאימות גם לגירסה הביתית (Home Edition) של Windows XP וגם לגירסה המקצועית (Professional). בכל מקרה של ביצוע שינויים "עמוקים" במערכת, אנחנו ממליצים להתחיל בגיבוי יסודי של מידע חיוני לפני שתמשיכו.

רוב הטיפים שנביא כאן מיועדים למשתמשים עם רמת ידע קצת מעבר לבסיסית, ולכן לא בכל מקרה פירטנו את כל הצעדים הדרושים לביצוע שינוי כזה או אחר. אם אינכם יודעים מה וכיצד עליכם לעשות, רצוי שיימצא לידכם משתמש עם קצת יותר ידע.

מערכת הקבצים של Windows XP מגלמת מגוון רחב של שינויים ושיפורים בהשוואה למערכות קודמות מבית מיקרוסופט. אבל הדיסק הקשיח, היה ונותר הכבשה השחורה - הילד הרע שמייצר את צווארי הבקבוק הכי מרגיזים ומעיקים במערכת שלכם. יש מה לעשות.

להישאר עם FAT32

הטיפ הזה חשוב בעיקר אם אתה מתכננים התקנה חדשה של XP. במהלך ההתקנה, תוכלו לחלק את הדיסק הקשיח שלכם למחיצות, ויהיה עליכם להחליט לאיזה סוג של מערכת קבצים לפרמט אותן - FAT32 או NTFS. משתמשים ביתיים רבים מתפתים לעצות חבריהם ה"מומחים" ובוחרים ב-NTFS. לדעתנו זו שגיאה כמעט תמיד.

נכון, NTFS היא מערכת קבצים מתקדמת יותר, אבל היא תוכננה לעמוד בדרישות אבטחה וניהול קבצים שחלקן הגדול לא רלוונטי עבור המשתמש הביתי. לתכונות המתקדמות הללו יש מחיר במשאבי עיבוד ובזמני גישה לדיסק. למעט מקרה שבו יש לכם מחיצה גדולה במיוחד (32MB ומעלה), עדיף ללכת על FAT32 בכל מקרה. אתם לא תעמדו כנראה בדרישות האבטחה של הפנטגון אבל המערכת שלכם תרוץ מהר יותר.

גישה מהירה לקבצים

אחת מתופעות הלוואי של מערכות ההפעלה מבית מיקרוסופט, הם רעשים בלתי מוסברים הבוקעים מהכונן גם כשבפועל המחשב לא ממש אמור להתאמץ. חלקכם אולי הבחנתם שרמת הרעשים הללו עולה עם כל גירסה חדשה של Windows. לפחות ב-XP יש לרעשים סיבה טובה, וטמונה בהם גם אפשרות לשיפור ביצועים.

Windows XP מנהלת מנגנון Prefetch, המבצע רישום של כל הקבצים אליהם היא ניגשה באופן תדיר בקובץ בשם layout.ini. הגישה לקבצים האלה, במקרה הצורך, מהירה משמעותית, משום שהם ממוקמים בקדמת הדיסק - מה שמבטיח זמן גישה קצר. הרישום והארגון-מחדש, מתבצעים בזמנים המתים, שבהם התהליך לא יפריע לעבודה.

פעם בחודש

מנגנון ה-Prefetch שומר חלקים מהקבצים שהוא קורא בתיקייה באותו שם, הממוקמת תחת תיקיית Windows הרגילה. מומלץ למחוק את תוכן התיקייה הזו מדי זמן - למרות שלא בתכיפות גבוהה מדי. פעם בחודש יכול להיות זמן סביר. אפשר להשתמש במנגנון ה-Prefetch גם לקיצור זמן האתחול: נכנסים לעורך הרישום, מוצאים את המפתח

HKEY_LOCAL_MACHINESYSTEM

CurrentControl

SetControlSession ManagerMemory

ManagementPrefetchParameters

EnablePrefetcher ומגדירים את הערך 3. ההגדרה הזו תבטיח ש-XP תבצע מיקום לקבצים גם באתחול וגם במהלך העבודה השוטפת. התוצאה: שיפור ניכר בזמן האתחול.

הכי חשוב: האיחוי

מפתיע אותנו בכל פעם לגלות איך אפילו משתמשים וותיקים שוכחים לבצע איחוי (דפרגמנטציה). לא נחזור כאן על כל מה שהסברנו בנושא, רק נאמר שאיחוי הקבצים, בפני עצמו, עשוי להניב שיפור של עשרות אחוזים בביצועים. אפשר להשתמש בתוכנת האיחוי שמגיעה עם מערכת ההפעלה (בתפריט Start<Accessories<System Tools, התחל>עזרים>כלי מערכת>מאחה הדיסק) או ללכת על כלי צד-שלישי יעילים ומקצועיים יותר כמו Diskeeper של Executive Software (www.execsoft.com או את PerfectDisk של www.raxco.com). שניהם ישיגו תוצאות טובות יותר.

להתחיל לעשות סדר

לא משנה במה תשתמשו, בכל מקרה כדי להתחיל בעשיית סדר בדיסק, ולמחוק קבצים זמניים ומיותרים (הקבצים הזמניים של הדפדפן הם דוגמא מצויינת). זו גם הזדמנות טובה להסיר את התוכנות בהן לא משתמשים, על מנת לאפשר לתוכנת האיחוי לבצע מיקום אופטימלי של הקבצים בדיסק. אם אתם משתמשים קלים, איחוי הוא משהו שאפשר לעשות פעם בשבועיים עד חודש. אם אתם משתמשים כבדים יותר, שמסירים ומתקינים תוכנות רבות, אתם בוודאי כבר יודעים שללא האיחוי השבועי המחשב שלכם פשוט יזחל.

לוותר על המנטר

XP, גם אם לא ביקשתם ממנה, מפעילה ברקע כלי ניטור שונים. אחד מהם, מבצע ניטור מתמיד של פעולת הדיסק הקשיח, ואם לא תפעילו את תוכנת Performance Monitor (הקלידו perfmon בשורת פקודה והקישו Enter) אפילו לא תדעו על כך. אם עד עכשיו לא השתמשתם בכלי הזה, ולא נראה לכם שתשתמשו בו בעתיד, אז המחשב שלכם מבזבז משאבים יקרים ללא סיבה.

כדי להפסיק את הפעולה המיותרת הזו, הקלידו בשורת הפקודה Diskperf –N והקישו Enter. התחרטתם? השתמשו בפקודה Diskperf –YD כדי לחזור למצב הקודם. הסרת הניטור תשיג שיפור של לפחות כמה אחוזים בביצועי הדיסק, וכאשר מדובר בדיסק איטי יחסית ההבדל יהיה משמעותי במיוחד.

לפנק את קובץ ההחלפה

במשך שנים התווכחו ביניהם המומחים לא מעט, על מיקומו האידיאלי של קובץ ההחלפה (Swap File). גם מיקרוסופט כנראה לא הייתה סגורה על העניין, ובכל גירסה של Windows היא טיפלה בו באופן קצת שונה. Windows XP בסך-הכל עושה עבודה טובה בניהול קובץ ההחלפה, וישנם מקרים מעטים מאד בהם יש טעם להתערב בניהול האוטומטי. מה שכדאי בכל זאת לשקול, הוא את מיקום הקובץ בדיסק.

ראשית, אם יש לכם יותר מדיסק אחד, מומלץ להעביר את קובץ ההחלפה לדיסק שונה מזה של המערכת, אלא אם כן מדובר בדיסק איטי משמעותית. גם אם יש לכם דיסק אחד בלבד, כדאי להעביר את קובץ ההחלפה למחיצה שונה. ברירת המחדל של XP, שבה קובץ ההחלפה נמצא במחיצה של Windows, היא הגרועה ביותר. מיקרוסופט עצמה, אגב, ממליצה להשתמש בשני קבצי החלפה, שאחד מהם ממוקם במחיצה ריקה.

אפשרות הרפתקנית

בצד הרחוק של הסקלה ישנה אפשרות קצת הרפתקנית אבל בהחלט מעניינת: לוותר על קובץ ההחלפה לגמרי. האפשרות הזו אקטואלית אם יש לכם ממילא יותר זיכרון ממה שאתם צריכים, שזה אומר 512MB לפחות. כדאי להניח שעלולות להיות בעיות אם כן תזדקקו לקובץ החלפה ולא יהיה כזה - זה עלול להסתיים בקריסה של יישום, או תקיעה של המחשב, ולכן מומלץ לבעלי עצבים חזקים בלבד. היתרון הוא ש-XP, שבנסיבות רגילות לא מוותרת על קובץ ההחלפה גם כשלא ממש צריך אותו, תפסיק להשתמש בדיסק ותהיה מהירה הרבה יותר.

למתקדמים, שממש מעוניינים למתוח את הגבול, מומלץ לבדוק את הגדרות ה-Registry עבור המפתח

HKEY_LOCAL_MACHINESYSTEM

CurrentControlSetControlSession

 ManagerMemory Management. נסו לשנות את הערך של DisablePagingExecutive ל-1. כך תכריחו את Windows להעביר מידע לזיכרון במקום לדיסק. שינוי של הערך LargeSystemCache גם ל-1 יטען את הגרעין של XP לזיכרון - עוד שינוי שיאפשר שיפור ביצועים מורגש מאד. גם זה, באמת, רק להרפתקנים - ושלא תגידו שלא הזהרנו.

שחרור זיכרון

ניהול זיכרון הוא כמעט תמיד המפתח לביצועים טובים יותר, משום שהוא חוסך גישות לקובץ ההחלפה. נכון, Windows XP עושה עבודה לא רעה בניהול זיכרון, אבל עם קצת מאמץ אפשר לסחוט ממנה הרבה יותר. הטיפים הבאים ידגימו זאת בצורה משכנעת.

לחסל על ההתחלה

Microsoft System Configuration עשתה פלאים ב-Windows 9x, נשכחה קצת בגירסת 2000 וחוזרת ב-XP. למרות שהטיפ הזה קצת שחוק, אי אפשר להימנע ממנו: הריצו את התוכנה (msconfig משורת הפקודה) והשתמשו בה כדי להסיר יישומים מיותרים מהאתחול ולפנות מקום בזיכרון. בהמשך הכתבה, בחלק שעוסק בשירותים (Services) נלמד איך להסיר רכיבי תוכנה דביקים ונסתרים יותר, שגם הם מבזבזים זיכרון.

פינוי DLL-ים מיותרים מהזיכרון

כל תוכנת Windows טוענת לזיכרון ספריות דינמיות בקבצי DLL, חלקם חיוניים רק לפעולה שלה ואחרים שימושיים גם ליישומים אחרים. למרבה הצער, אף תוכנה לא טורחת לשחרר את הקבצים האלה מהזיכרון, ו-Windows עצמה קצת עצלה בעניין. זה מועיל כאשר פותחים וסוגרים אותה תוכנה לעיתים קרובות, אבל אם אינכם נוהגים לעשות זאת ייתכן מאד שקבצי DLL שונים מבזבזים לכם הרבה זיכרון חיוני.

זה מה שעליכם לעשות: הפעילו את עורך הרישום והיכנסו למפתח HKEY_LOCAL_MACHINESOFTWARE

MicrosoftWindowsCurrentVersionExplorer. צרו שדה חדש מסוג DWORD בשם AlwaysUnloadDLL ותנו לו את הערך 1. מעתה Windows תשחרר באופן מיידי את הקבצים הנוספים ואתם תרוויחו זיכרון להמשך העבודה.