האומלל מכפר מל"ל

הוא שוב הסתבך, ראש ממשלתנו. הסתבכות קטנה, מביכה יותר מאשר מקוממת, והעיקר: הסתבכות מדאיגה.

היועץ המשפטי לממשלה יקבע אם הפרוטקציה עתירת-הדולרים שנתן שרון לשני חבריו מכפר מל"ל גוררת אישום פלילי. אבל מי שאיננו משפטן צריך להיות מודאג בגלל שאלה אחרת: מה קורה לו, לאריאל שרון. לאן נעלמו שיקול הדעת, הזהירות, השליטה העצמית.

איך לאחר שנחלץ בקושי מהסתבכות אחת שקשורה בנכסיו בכפר מל"ל, הוא קופץ קפיצת ראש לתוך הסתבכות אחרת. איך השתיקה, שהגנה בהצלחה גדולה על הסתבכויות בנות מיליונים, נשברת בגלל סכום פעוט יחסית, כמה עשרות-אלפי דולרים – מה גם שאת הכסף יקבל מישהו אחר.

יש בראשות הממשלה כל מה שפוליטיקאי יכול לחלום עליו: כוח עצום להחיות ולהמית, לעשות שלום או לצאת למלחמה, להעשיר או לרושש. צבא שלם מופקד על ביטחונו. צבא אחר מופקד על רווחתו. לראש ממשלת ישראל יש יותר סיבות מללואי ה-14 לומר: "המדינה זה אני".

זהו ההיבריס, קללת האלים, של ראשי הממשלה: התפקיד מטביע אותם ביוהרה, בזחיחות, באשליה שלהם מותר הכל. שני קודמיו של שרון נפלו בפח הזה, ואין שום סיבה שהוא יהיה חסין אש.

ואולי זה כוחו של ההרגל. שרון קיבל לא מעט הטבות במהלך חייו בגלל קשריו הטובים. הוא נהג באחרים כפי שנהגו בו. מראש ממשלה יש היום ציפיות אחרות, אבל שרון מתקשה להשתנות. עם ישראל הפנים את העובדה שהוא ראש ממשלה. שרון לא הפנים.

ואולי זאת תאוות הקרקע. אם יש משהו ששרון מעריך באמת, הרי הוא קרקע. קרקע בכל צורותיה: שדה שמזמין חריש, שטח שמזמין כיבוש, נדל"ן שמזמין צ'ק שמן מהמדינה. כאשר נוכח שרון שהמדינה ממעיטה בערך הקרקע של האחים מלמד – רק 650 אלף דולר הציעו למסכנים – הוא נזעק לעזור. הוא לא יכול היה לעמוד בעלבונה של הקרקע.

ואולי זאת השחיקה בתפקיד, שנוסף על היותו רב כוח, הוא מהקשים ביותר בעולם. או החקירות. או הוותק. ייתכן שחושיו של שרון קהו. ניסיונו בגד בו. תחכומו נחלש. הוא שכח שכאשר אתה ראש ממשלה, הטלפון שאתה מרים היום הוא התחקיר העיתונאי של מחר.

מדובר בסך הכל בדונם ורבע, אומרים אנשים. על מה כל המהומה. התשובה לכך טמונה בתגובה של חברי הכנסת, נבחרי הישיבה המפורסמת של מרכז הליכוד. הם טענו אתמול שלסדר טובת-הנאה לחברים זה לא רק כשר, זאת הציונות בהתגשמותה.

התשובה השנייה טמונה בעתידו של כביש 531, שהתוואי שלו חוצה את הדונם ורבע של חבריו של שרון. בעקבות ההטבה שקיבלו החברים, ייטיב לעשות כל בעל קרקע לאורך הכביש אם יבקש אותה הטבה לעצמו. לא דונם ורבע יצ'ופר כאן, אלא אלפי דונמים.