שומעים כחול באוזניים

אחרי שש שנות פעילות הוציאה באחרונה "כחול" את אלבומה הראשון "הגמל הקלטי". הלהקה, שמנגנת מוזיקה קלטית משולבת ברוק, ג'ז, וסגנונות נוספים, השתלבה היטב בגל המוזיקה האירית ששטף חלקים קטנים אך אדוקים בישראל, במקביל להצלחה בעולם בזכות מופעים כמו  "לורד אוף דה דאנס".

את ההצלחה של המוזיקה הקלטית (אירלנד, סקוטלנד, חלקים בצרפת וספרד) העממית, שמבוססת על שימוש בכלים כמו חמת חלילים, כינורות וחליליות לצד הגיטרות האקוסטיות, ניתן להסביר בעיקר בפשטות שלה. הלחנים תמיד קליטים, נעימים וקלים לזמזום. הם משלבים בין שמחה מקפיצת רגליים למלנכוליה מתוקה, ומעבירים קשת של רגשות באמצעות הצלילים הכי בסיסיים. 

במהלך השנים התפתחו כמובן ז'אנרים שונים, כולל כאלה מתוחכמים יותר, או כאלה שמחוברים יותר לצד הרוקי דוגמת הפוגס המופלאים, אבל בבסיס - המוזיקה העממית שמנוגנת כבר מאות שנים, לא השתנתה הרבה, ומי שרוצה לשמוע אותה במיטבה, עדיין צריך לסור לפאב מקומי בכפר נידח בשעת ערב, להקשיב למקומיים מרטיבים את גרונם בגינס וממלאים את האוויר המעושן בקולות מופלאים.

שוחה היטב

"כחול", על אף היותה מקומית, שוחה היטב בז'אנר ונשארת במרכז המסורתי שלו ללא יותר מדי חידושים או הפתעות. הדבר היחיד שמבדיל את הלהקה מאלפי הדומות לה הוא שילובם מידי פעם של אלמנטים ים תיכוניים או של ניחוחות יהודיים.

מנהיג הלהקה, אורי מילס, קיבץ יחד איתו חבורה מוכשרת מאוד של נגנים כמו מיקי הררי - אקס החברים של נטשה, אלון נדל שעל הבס, נועם חן בכלי הקשה וכן רמי שולר, ויקטור אזוס, דורון רפאלי, נמרוד אלישר, עופר בן ציון, יוסי זיג, ארקן אוגור וטרסה הארקין. 

התקליט כולל 14 קטעים, רובם אינסטרומנטלים, כשדווקא קטע השירה "אתה ואני והרוח" בולט לטובה, משום שהוא חורג מהשטאנץ המוכר ומתבל את הנוסחאות השחוקות בטעם ייחודי. חלק מהקטעים בתקליט סוחפים, חלקם מרגשים, וחלקם קיטשים מדי ובמיוחד הגירסה המיותרת ל"דני בוי".

העובדה כי שמות השירים כתובים באנגלית מעידה על כך שפניו החוצה, לפסטיבלים ולתחנות הרדיו המתמחות בז'אנר - אבל סביר שגם הקהל המקומי, שעוקב אחר "כחול" ושאר חברותיה לז'אנר - ישמח להחזיק תקליט כזה על המדף - גם אם לא מדובר בפאר היצירה של התחום, אלא בתקליט נוסחתי חביב למדי, ללא רגעי השראה גדולים.