אודי A8 - סלון מיושן

כפי שיעיד כל ג'נטלמן בריטי, תהליך הקבלה למועדוני לורדים מיוחסים אינו קל, בלשון המעטה. וכך גם הצטרפות למועדון מכוניות הפאר, אלו שפעם נקראו "המכוניות הטובות בעולם". השחקניות הראשיות כאן אינן ניתנות לוויכוח. במונחים השאובים ממעמקי הנוסטלגיה הציבורית ניתן אמנם להזכיר את בנטלי ורולס-רויס, אך נכון להיום אלו שתיים-שלוש, פחות או יותר: מרצדס וב.מ.וו, עם יגואר המצליחה להידחק איכשהו מאחור, ואודי. באדיקות ראויה להערכה מנסה בעשור האחרון החברה לפרוץ לעצמה פתח לשכבת המיוחסות, ולאחרונה עושה זאת אפילו בהצלחה ניכרת.
הניסיון הראשון, עם מנוע ה8-V הגדול, נעשה עוד ב-88' ושימש בעיקר כהצהרת כוונות, ה-A8 כבר הייתה סיפור אחר. מול ספינות הדגל הכבדות והמאובזרות לעייפה של המתחרים, יצאו אודי עם מבנה חדשני: למערכת ההנעה הכפולה הייחודית נוספו שלדה, מתלים ומרכב מאלומיניום, המבטיחים (לפחות על הנייר) משקל קל יחסית, וכפועל יוצא ביצועים משופרים, חיסכון בדלק וזיהום מופחת. ולא, בניגוד להצהרות החברה, זו לא הייתה המכונית הסדרתית הראשונה עם מרכב שכזה - התואר השמור להונדה NSX. אבל טכנולוגיה מתקדמת לבדה אינה מבטיחה חדירה אוטומטית למועדון האקסקלוסיבי. ה-A8 הייתה יקרה מדי, סבלה מתדמית מיושנת, לא עשתה שימוש במנוע גדול באמת כמו V12 שהיה למתחרות. אבל אודי לא הרימה ידיים, או נכון יותר יהיה לומר, קונצרן פולקסווגן החליט שלא לוותר ולהכניס נציגה משלו למועדון היוקרתי ביותר. לקחנו אחת כזאת לסיבוב ארוך, רק כדי לראות אם הניסיון אכן מצליח.

קשה לי

ישיבה רגועה במכונית פאר היא בין התענוגות היותר גדולים של יום קיץ חם ולח. מתוך הסאלון הגרמני הקריר והחשוך נראית ההמולה העצבנית שממול שייכת לסיפור אחר. ולסיפור של ה-A8 יש את כל המרכיבים הדרושים: מנוע 8V בנפח 4.2 ליטר, הנעה כפולה, ריפוד עור מהודר ותג-מחיר של 15 שנות עבודה של פועל ייצור, או לחילופין 7 של מאזדה לאנטיס. בבדיקה קצת יותר מדוקדקת מסתבר שהמחיר מתאים דווקא לאזור הנדל"ן בלוח המודעות: 580 אלף שקלים, לפני שהתחלנו לספור פינוקים. 50 אלף שקלים עבור תוספות רגילות ונדרשות בכל מקרה, בלי להתחשב בציפוי האלקנטרה לתקרה וסוככי השמש, קונסולה קדמית מעור איכותי וחבילת "ספורט" למתלים. ביחד אנחנו עומדים כבר על 700 אלף שקלים. אם הייתי מודע לכך לפני שיצאתי ממגרש החנייה של היבואן, הייתי וודאי חושב פעמיים אם לא לוותר על התענוג.
לשמחתי, לוחית רישוי לבנה Made in גרמניה במקום הלוחית הצהובה-נדושה מסייעת להמתיק את התחושות האנטי סוציאליות שמעלה המכונית בקרב קהל הצופים. דקות ספורות מאוחר יותר חולפת על פני מרצדס S גדולה ומכובדת עם מספר זר, שגריר במושב האחורי ונהג ליד ההגה. אני עוקב בלהט וללא כל בעיה אחרי המרצדס הממהרת. אם יביטו בנו, יהיה ברור מייד היכן נוסע השגריר. הבחור הקטן באודי הגדולה הוא בטח שומר הראש…

נורא לי

וזה היתרון, אך גם החיסרון של ספינת הדגל הזו. היא לא נראית כמו שלושת-רבעי מיליון שקל, ומושכת עוד פחות תשומת לב מאודי A6 הצנועה יחסית. דיסקרטיים ככל שיהיו אנשי חוג הסילון, הם בכל זאת מעונינים באפקט הגעה מסוג כלשהו, ולא ירצו שמישהו יחשוב שנסעו למסיבת הקוקטייל באודי הישנה של הגנן.
מה לעשות, ומעצבי אודי שזכו (ובצדק גמור) לשבחים רבים בשנים האחרונות, לא ירשמו את ה-A8 תחת סעיף ההצלחות. ברשימת התירוצים אפשר להזכיר את גיל המכונית שהוצגה לפני שש שנים, וכבר אז הייתה דוגמה מצוינת לאנדרסטייטמנט מוגזם.
וכמו שאר מבקרי הסלון של אודי, גם אני לא מתרשם מסביבת הנוסעים הצנועה יחסית שמדווחת היטב על הגיל. למתגים אין את הקליק הדרוש, ידיות האחיזה אינן חוזרת למקומן בריסון מעודן, ופתיחת תא הכפפות מזכירה פעולת גיליוטינה. אפילו מתג האורות המבלבל ליד מנוף האיתות נראה ישן. האורחים בכורסאות מאחור כלל לא התרשמו ממרחב הפנים, מהמושב האמצעי שאינו קיים מאחור או ממד גובה צנוע מדי.


אני סובל

אבל כאשר מתיישבים במכונית כמו ה-A8, עם שמונה צילינדרים, 4172 סמ"ק, 40 שסתומים ולא פחות מ-310 כ"ס, קשה להמשיך ולחשוב על סוציאליזם ואבטלה גוברת. מחשבות על קו העוני מתחלפות בקו הנכון. הרהורים נוגים על בלימת האבטלה מפנים מקום לעצירת המאסה הכבדה. קצת לחץ על המצערת והמנוע, כמו ענק לוחש, דוחף בעדינות ובהחלטיות לכיוון מהירויות לא חוקיות. האודי צוברת מהירות בהחלטיות מרשימה ועל אוטוסטרדה סלולה היטב היא מרגישה יציבה ובוטחת.
כבישים מפותלים יותר מוכיחים, שהאודי נבנתה לרוזן שנוהג ולא מובל מאחור. זה הרגע לנתק את בקרת היציבות וליהנות מיכולת פניה שאינה מוכרת במכוניות גדולות וכבדות, מאחיזת כביש מצוינת ומהתנהגות על-גבול הספורטיבית. אז נכון שההגה אינו מתקשר עם הנהג בדרך-כלל, קל מאד בעיר וקל מדי בחוץ. נכון שהמתלים קשוחים מדי, מקפיצים את חרטום ועכוז האודי על-פני כבישים גליים.
ודווקא עובדה משמחת זו, היכולת של מכונית הפאר הזו לתת תחושה של קטנה ונמרצת בהרבה, מחזירה אותנו לבעיית הבעיות של האודי: ה-A8 נראית קטנה, מרגישה קטנה, והיא באמת קצת קטנה בליגה הזו. נוחות נסיעה ותא נוסעים פושר הן בעיות משניות, בדיוק כמו שיכולת דינמית מרשימה לא תכריע את גורל המכונית.
תג המחיר היומרני של אודי מעמיד אותה ממש מול ספינת הדגל של מרצדס החדשה ומודרנית הרבה יותר. ולאודי אין עדיין את ההילה, התדמית והמראה המרשים כדי להתמודד כשווה בליגת העל. למעשה, המכונית הזו עם המראה השמרן מתאימה בעיקר לבעלי הון צנועים. אף אחד לא יחשוב שאתה באמת מיליונר. מצד שני, אם אתה באמת כזה, לא ממש חשוב לך מה אומרים השאר.