המנדט של ועדת אור

בעוד פחות מ-72 שעות יתפרסם דו"ח ועדת אור, שציפיות, תקוות וחששות רבים מלווים אותו. במערכת הפוליטית, במגזר הערבי ובציבור הרחב המתינו 3 שנים כדי לשמוע את "גזר הדין" לגבי מאורעות אוקטובר 2000, שבהם נהרגו ערבים ויהודים, ונפער קרע בחברה הישראלית. (לפרוייקט "ועדת אור" לחצו כאן).

על רקע פרסום הדו"ח, ראוי להסביר מספר היבטים משפטיים הקשורים בעבודת הוועדה וסמכויותיה. היבטים אלה יסייעו אולי להבין עד כמה רחוק יוכלו ראשיה ללכת – בהתחשב במסגרת שבה פעלו.

1. מהו המנדט של הוועדה?

הוועדה התמנתה לפי חוק ועדות חקירה, המעניק לממשלה סמכות למנות ועדת חקירה אם סברה שנושא בעל חשיבות ציבורית ראוי לבחינה ולבדיקה. כך עשו בעבר ממשלות ישראל בנושאים מרכזיים בחיי המדינה כמו ועדת אגרנט לחקר אירועי מלחמת יום הכיפורים, ועדת כהן, אשר חקרה את אירועי הטבח בסברה ושתילה, ועדת שמגר, שחקרה את הטבח במערת המכפלה, ועוד.  

בכך איפשרה הממשלה דאז, בראשות אהוד ברק, ירידה לבחינת עומק של הגורמים ההיסטוריים שהביאו לפרוץ אירועי אוקטובר.

החוק מורה כי אם לאחר סיום שמיעת העדויות עולה מתוכו חשד כי אדם כלשהו עלול להיפגע ממסקנותיה של הוועדה, חייבת היא להזהירו, לאפשר לו לעיין בחומר וללמד על עצמו סנגוריה באמצעות פרקליט.

בתום הדיונים, מורה החוק לוועדה להודיע לממשלה על ממצאיה. החוק מאפשר לוועדה להוסיף לממצאים גם המלצות. הממשלה איננה חייבת לאמץ את מסקנות הדו"ח או המלצותיה של הוועדה, אך בכך היא מסתכנת כי החלטה כזו תמצא בלתי סבירה בעליל על ידי בג"ץ.

2. מהו משקלן של ההמלצות?

משום מעמדה המיוחד והממלכתי של ועדת חקירה, יש חשיבות רבה לממצאיה וגם להמלצותיה, במישור הממסדי - ציבורי וגם במישור של האחריות האישית.

ועם זאת, הוכח כבר, כי "העם" חופשי להתנער מהמלצות אישיות, כמו שקרה במקרה של ראש הממשלה, אריאל שרון, שוועדת כהן מצאה אותו, בשל חלקו בפרשת סברה ושתילה, לא ראוי לשמש כשר ביטחון, וכך אכן היה. אך 18 שנים מאוחר יותר זה לא מנע את בחירתו לראשות הממשלה.

יודגש כי ועדת החקירה איננה מוסמכת להחליט על העמדה לדין פלילי, אך בוודאי שהמלצותיה בכיוון כזה ייבחנו ברצינות על ידי היועץ המשפטי לממשלה. ממצאי ועדת החקירה, כמו גם חומר העדויות שהובא בפניה, לא יכולים לשמש כראיה בהליך פלילי. כתוצאה מכך, כדי להחליט האם יש מקום לנקוט כנגד אדם בהליך פלילי, צריכה המשטרה למצוא ראיות חדשות, שלא קשורות באלו שהוצגו בפני ועדת החקירה.

יש לשים לב כי במקרה הנוכחי, חלק נכבד מהדמויות הראשיות שהוזהרו על ידי הוועדה - סיימו את תפקידיהן הציבוריים או הממלכתיים.  

יחד עם זאת, ישנם עדיין אנשים המשרתים במשטרת ישראל ובמשמר הגבול והופיעו בפני הוועדה. אם יוסקו כלפיהם מסקנות באשר לכשירותם למלא את תפקידיהם - יש בהמלצות אלו כדי להשפיע מידית על המשך תיפקודם בשירות.  

ייתכן כי הוועדה תמצא שהתנהגות זו של חלק מההנהגה הערבית תרמה אף היא לפרוץ האירועים - ויתכן גם כי התנהגות זו ראויה לבחינה של היועץ המשפטי לממשלה. אם אכן הוועדה תצביע על "אשמים" מקרב חברי הכנסת הערבים, לא יהא בכך כדי להשפיע על מעמדם - אלא אם היועץ המשפטי ימצא כי התנהגותם גובלת בפלילים והוא יבקש מן הכנסת את הסרת חסינותם. גם במקרה כזה, כפי שלמדנו בעבר – הסרת החסינות כלל איננה מובטחת.