מי בעל הבית?
ייתכן שאין מנוס מלהכריז על מותה של מפת הדרכים, וללכת לפתרון חד-צדדי. אבל לקבינט נוח יותר להתעסק בערפאת
מי בעל הבית במדינת ישראל?
שאלה בנוסח זה הוצגה לא מזמן לדיפלומט זר, שמכיר את הזירה המדינית היטב.
"ראש השב"כ, אבי דיכטר", השיב.
דיכטר? מה פתאום דיכטר?
"משום שבעל המידע הוא בעל הדעה. בנושא הפלסטיני הממשלה מתפתלת ומתפתלת, אבל בסופו של דבר הולכת אחר הערכות השב"כ".
דיכטר מתנגד לגירושו של ערפאת. הוא מעדיף להרוג אותו, לחסל אותו פיזית. ערפאת הגולה מסוכן לפי הערכתו יותר מערפאת הנצור ברמאללה. אשר לערפאת המת, הוא מסוכן פחות, אם לא בטווח קצר – בטווח ארוך.
וזה גם מה שיקרה, בהערכה ששותפים לה היום בכירי השרים: יתרחש פיגוע המוני, שרון יכנס את מליאת הממשלה ויאמר: יחידות צה"ל בדרך לרמאללה. יש לכם רבע שעה להחליט: או שמחסלים את ערפאת או שמוותרים. ועכשיו נצביע. תוצאות ההצבעה לא מוטלות בספק.
הממשלה מתקרבת לנקודה הזאת בשלבים. בשבוע שעבר היה מנהל לשכת ראש הממשלה, דב וייסגלס, בוושינגטון. הוא ביקש להסיר את הגנת הממשל מערפאת. בידי האמריקנים הייתה התחייבות חד-משמעית של שרון, שבערפאת לא נוגעים. האמריקנים הבינו שההתחייבות הזאת כבר לא בתוקף. הם שאלו: מה התרחיש שלכם ליום שאחרי. התשובות של וייסגלס לא סיפקו אותם. הם ממשיכים, לפיכך, להגן על ערפאת, אם כי הם עושים את זה בתחושה מתגברת של גועל.
כאשר התכנס הקבינט ביום חמישי, נתקל שרון בהתנגדות כללית של ראשי זרועות הביטחון לגירוש. השרים נרתעו מלקחת אחריות. הם יודעים שאם העניין יתפשל, ועדת החקירה תנזוף בהם על שפעלו בניגוד לעצת המומחים. זאת הסיבה העיקרית לכך שההחלטה על גירוש או חיסול, כאשר תהיה, תעבור למליאת הממשלה: שרון ושרי הקבינט ירצו לפזר אחריות.
ההחלטה שהתקבלה בקבינט מוזרה במקרה הטוב. היא נתנה לערפאת, לפחות באופן זמני, את התמיכה הבינלאומית שהפסיד בשלוש שנות טרור, את תמיכתו הנלהבת של הרחוב הפלסטיני ואת השליטה המלאה בזרועות הרשות. ישראל גם לא עשתה דבר, וגם חטפה אזהרות וגינויים. לוב של קדאפי זוכה לחיבוק. ישראל לגינוי.
שרון יכול להתנחם בכך שעשה עוד צעד להכשרת חיסולו של ערפאת. לך תתרגל אתה, הוא אומר לעולם, והעולם לאט-לאט מתרגל.
למרבה הצער, הוויכוח על ערפאת הוא מסך עשן. הממשלה עומדת למעשה מול שוקת שבורה. שרון הצליח לשכנע את האמריקנים להשלים עם פעולות צבאיות מרחיקות-לכת, אבל הפעולות האלה לבדן לא מיתנו את הטרור. הציבור הישראלי מתחיל לשדר אי-נחת. שרון רואה את הסקרים. חש במצב-הרוח. הוא לא מסוגל לספק תקווה – אפילו לא שביב של תקווה.
ייתכן שאין מנוס מלהכריז על מותה של מפת הדרכים, וללכת לפתרון חד-צדדי. להגיע להסכם עם האמריקנים על תוואי הגדר (התוואי שהוכן על-ידי מנכ"ל משרד הביטחון מוציא את מעלה אדומים ואת אריאל מחוץ לגדר, אבל מכניס אליה את גוש ההתנחלויות שממזרח לנמל התעופה בן-גוריון, ומשאיר גם את האמריקנים וגם את המתנחלים לא מרוצים) ולהוציא את המדינה למציאות חדשה.
אבל לקבינט נוח יותר להתעסק בערפאת.
מומלצים
