המחנכת הלאומית

היום עומדות בפני החינוכית כמה וכמה שאלות: האם היא הוקמה כדי לזכות בצפייה של 5.5 אחוזים בקרב גילאי 12-8, או 4.4 אחוזים בקרב גילאי 11-4? האם עשרה אחוזי צפייה הם בגדר הצלחה לתוכנית כמו "ערב חדש"? האם חמישה אחוזי צפייה בשידורים החוזרים של הסידרה "קרובים קרובים" הם המטרה שהינחתה את החינוכית? מה קורה בתחנת הטלוויזיה הזאת שרבים חפצים ביקרה? ולאן מועדות פניה?

התשובות ניתנו לפני כשבועיים במסקנות ועדת שטרן, שהוגשו לשרת החינוך והתרבות, לימור לבנת, שמשרדה אמון על החינוכית.

הוועדה, חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של ועדות שדנו במרוצת השנים בנושא (ומסקנותיהן מעלות אבק במקום כלשהו), היתה הפעם בראשות יאיר שטרן, בעבר מנהל הטלוויזיה הכללית, המתחרה מספר 1 של החינוכית, שביקשה לא פעם לבלוע אותה. ואלה מסקנותיה: תוך ארבע שנים תשדר החינוכית ברציפות מהבוקר עד הלילה רק בערוץ 23. במקביל יקוצץ כוח אדם מיותר מ-400 עובדים ל-170 בלבד (אלה אינם מתכוונים להיכנע בקלות, ותמורת סכום נאה גייסו לעזרתם את פרקליט הצמרת רם כספי ואת עו"ד יוסי עבאדי, המתמחה בדיני תקשורת). הוועדה המליצה כי החינוכית תתנתק ממשרד החינוך ותיהפך לגוף ממשלתי ללא מטרות רווח, וכלל לא בטוח שהאחריות לה תהיה בידי שר החינוך. החינוכית תתרכז במישדרים מתחום החינוך, אך אין כוונה להוריד את המגזינים המשודרים כיום, למעט "ערב חדש", אותה הוחלט להוריד בעיקר בשל עלותה הגבוהה.

עם פירסום המסקנות, כשבחינוכית מושקת עונה חדשה, לפניכם דיוקנו של ערוץ שעידן הרייטינג איכשהו בעט בו הצידה.

דודו יחזק את המתמטיקה

ההתחלה של ההתחלה היתה ב-63', שלושה חודשים לפני שלוי אשכול החליף בראשות הממשלה את דוד בן גוריון, עד אז המתנגד העיקש ביותר להקמת טלוויזיה בישראל. כאן התרחשה תופעה שלא היתה כמוה במדינות אחרות - טלוויזיה לימודית לפני טלוויזיה כללית, עם מטרה מוגדרת של שילוב שידורים מיוחדים עם הלימודים הרגילים בבתי הספר.

מלכתחילה צמחה החינוכית מתוך מבנה בעייתי. הקימה אותה נאמנות הטלוויזיה הלימודית, עם תרומה של שני מיליון דולר של "קרן יד הנדיב", בתנאי שהיא תפעל שלוש שנים בלבד באופן נסיוני ובהמשך תעביר את המושכות לידיים אחרות. מנגד סוכם כי משרד החינוך יהיה אחראי על תוכן השידורים לבתי הספר. מיקום החינוכית בצמוד לאוניברסיטת תל אביב לא היה מקרי, אם כי אין לו קשר לחלק מתוכניות החינוכית כיום. מבריטניה הובא ציוד חדיש יחסית לאותם ימים, ובמקביל גויסו צוות טכני ואנשי חינוך.

ב-24 במרץ 66', ב-12 בצהריים, שודר שיעור המתמטיקה הראשון, אותו העבירה המורה הוותיקה שלומית דקל, מלווה על ידי הבובה דודו. מקצוע המתמטיקה נבחר כראש החץ, יחד עם שני מקצועות "בעייתיים" נוספים - אנגלית וביולוגיה. תחילה כוונו השידורים ל-32 בתי ספר בלבד, בעיקר באזור רמלה-לוד, שם הוצבו מקלטי הטלוויזיה. "מי שמקווה לראות שחקנים על המסך, יתאכזב", נאמר אז. "בכוונה הוחלט לא להזדקק לשחקנים, אלא למורים בלבד". מתוך 103 המורים שהגישו את מועמדותם נבחרו לאחר קורס שבע מורות ושני מורים.

בהמשך נאמר על ידי דוברי הערוץ כי "באורח עקיף יוכלו השידורים לשמש גם את הציבור הרחב. אומנם לא יוגשו תוכניות כבקשתך או סרטי מתח, אבל לא יזיק גם למבוגרים לשמוע פרק על הדינוזאורוס או על תורת האחוזים". כבר ב-68' שודרו סרטים ותוכניות כאלה, בעיקר בנושאי אמנות ומדע, ובמקביל הורחב מעגל בתי הספר אליהם כוונו השידורים, עד שכעבור שנה הם נקלטו ברחבי הארץ באמצעות משדרים רבי עוצמה.

אחות קטנה ומאיימת

ב-69' פקע המנדט שאימצה לעצמה נאמנות הטלוויזיה הלימודית, והמפתחות הועברו למשרד החינוך. הכללית, אז תינוקת בת שנה, גילתה לראשונה תיאבון לבלוע את אחותה הבכורה. בלימודית לא נבהלו. בעיתון פורסם תיאור פסטורלי, לפיו "שלא כבטלוויזיה הכללית, החיים בבניין הטלוויזיה הלימודית ברמת אביב מתנהלים על מי מנוחות. כאן התוכניות אינן נערכות בחיפזון, ושוט מבקרי הטלוויזיה אינו מונף על העושים במלאכה. המבקר היחיד הם התלמידים".

אלא שהאידיליה היתה מדומה. "צלילים צורמים בוקעים מבניין הטלוויזיה ברמת אביב", הודיעו כותרות בעיתוני 72'. יום ההולדת השישי של הערוץ לווה ביציאת "עובדים ותיקים" בגלוי נגד ההנהלה והאשמתה במחדלים, שגרמו לדבריהם להידרדרות במוסר העבודה. זו האשימה אותם בחבלה. "לא אתן לבניין להידרדר!", הבטיח מנכ"ל משרד החינוך דאז, אלעד פלד. "אני מעדיף לסגור אותו מייד!".

שורש המשבר יוחס למעבר מ"קרן הנדיב" למשרד החינוך. היו שטענו שאין זה יאה שהיצרן והצרכן יהיו אותו גוף. במשרד לא נבהלו מהטענות, וסיפחו את הלימודית באופן מלא.

ב-73' מונה מנהל התוכניות, יעקב לוברבוים, בעבר עובד משרד החינוך שלמד טלוויזיה בארה"ב, כמנהל הלימודית. הוא שרד בתפקיד 20 שנה, יותר מכל המנהלים גם יחד. כיד ימינו התבלטה יוהנה פרנר, היורשת שלו כמנהלת התוכניות ומי שהחלה בלימודית כמורה לביולוגיה על המירקע (ולימים ממייסדיו של ערוץ 10).

ב-76', עשור להקמתה, פרצה השביתה הראשונה בלימודית. "אין יוצאים להסרטות חוץ", דווח. "צוותים בטלים מהעבודה. נפסקו העריכות האלקטרוניות במעבדות". הרקע - מחלוקת על תשלומי האש"ל. "האוצר פתח במאבק גלוי נגדנו", נטען. "יש קושי בהפעלת טלוויזיה לימודית במסגרת משרד ממשלתי", הודתה פרנר. בהזדמנות אחרת אמרה: "היעדר אקטואליה בלימודית יוצר תיסכול. אין מירוץ עם הזמן, והעבודה זוחלת באופן מעצבן".

"אילו היינו תאגיד עצמאי או רשות שידור חינוכית, היינו יכולים לתפקד ביתר קלות", הביע את דעתו המנכ"ל לוברבוים. ואילו סגן שר האוצר, יחזקאל פלומין, הטיל על צוות לבדוק אם ניתן להפוך את הלימודית לגוף עצמאי. שניהם נשכחו, ההסמכה הלא חינוכית נמשכה, ומסקנות עוד ועדה התאדו.

עידן השוסים

ב-82' כבר הועסקו בלימודית 220 עובדים והיא גילגלה תקציב של 150 מיליון שקל ועוד 26 מיליון לצורכי פיתוח. נגד התחנה יצא חוצץ ד"ר כרמי יוגב, מנהל גימנסיה "הרצליה", שהאשים אותה כי אינה עומדת במטרות שהציבה לעצמה עם הקמתה. לטענתו, כל כוונת הלימודית היא להפוך לערוץ שני.

יש המתארים את אותה שנה כקו פרשת המים של תחנת הטלוויזיה הזאת. עד אז הופקו רוב תוכניותיה הבולטות - משיעורי האנגלית, שהבליטו את ארווין קפלן כשריף גודמן ועד "קישקשתא", מ"הילדים משכונת חיים" ועד "הבית של פיסטוק", "רגע עם דודלי", "פרפר נחמד", "בלי סודות" ובהמשך "רחוב סומסום". "זהו זה", שעלתה לאוויר עם כוונות חינוכיות כנות, הפכה לשוס בידורי אדיר. על רקע "קרובים קרובים" של אז מחווירות רוב יורשותיה מהיום.

כשפרצה מלחמת לבנון, נעשה ניסיון לאזן בין תוכניות לימודים, תוכניות העשרה ותוכניות לציבור הרחב. מישדר "שלום הגליל" הפך לתוכנית "ערב חדש", שיותר מכל אחד אחר מזוהה עם דן מרגלית. "אם לא ניכנס לטיפול בנושאי אקטואליה, נגסוס", אמר יוסי רונן, האיש שהעלה את התוכנית על המפה. "בטווח הארוך על התחנה להפסיק להיות לימודית ולהפוך לציבורית. את תוכניות הלימודים אפשר להקליט על קלטות וידאו ולהפיץ בבתי הספר". לעומתו היו שאמרו כי התחרות עם הכללית הסיטה את הלימודית מהמטרה הראשונית, הפקת תוכניות לימודיות. "היא הפכה לטלוויזיה בידורית והבעיות הקשות נשארו בצד", קבלו ה"שמרנים", ומאוחר יותר זעמו לא מעטים שחלק ניכר מהתקציב הוקדש ל"ערב חדש".

בחגיגות העשרים לכינונה קרא שר החינוך והתרבות, יצחק נבון, ל"טלוויזיה חינוכית, לא רק לימודית" ושם התחנה שונה בתקופתו. ב-90' התלקחו בחינוכית סיכסוכי עבודה של טכנאים על רקע הכנסת ציוד חדיש, ופורסמו ממצאים חריפים של מבקר המדינה. כעבור שנה פרצה מלחמת המפרץ. החינוכית יצאה ב"אולפן הפתוח". שידורי "זהו זה", לרבות "באבא בובה", נכנסו לרפרטואר הלאומי. בחינוכית נזכרו סוף סוף שיש גם תלמידים ערבים במדינה. זכות ראשונים שמורה לשחקן סלים דאו, שהגיש סיפורים בשפה הרשמית השנייה בארץ.

תחרות קשה מדי

שנות ה-90 היו מהסוערות בתולדות החינוכית, שנפגעה בעיקר מתחילת השידור המסחרי של ערוץ 2 ובהמשך מבריחת צופים אל ערוץ הילדים. תוכניות איכות מהסוג של "אינטרמצו עם אריק", בהגשת המנצח והפסנתרן אריה ורדי, "לשון המראות" הספרותית בהגשת פרופ' גרשון שקד ו"היו סרטים" של דני וולין, מגזינים ותוכניות כמו "תיק תקשורת" על שלל מנחיה, "ספורט טי.וי" בהנחיית מוני מושונוב, "מבט נשי" של בילי מוסקונה-לרמן, "חוצה ישראל" של דב אלבוים ו"בקריאה ראשונה" של אבירמה גולן, סדרות מסוגן של "עניין זמן", "בחדר של חני" עם חני נחמיאס ושעשועון "פיצוחים" - לא הצליחו להחזיר לחינוכית את תהילת העבר. התחרות נעשתה קשה מדי.

עוד ב-92' הצהיר לוברבוים ש"דווקא בימים של ריבוי ערוצים יש חשיבות מיוחדת לתחנה חינוכית, ולכן יש לחזקה". ונוכח הטענה שהתחנה איבדה את הצפון תוך כדי התפזרות לכיוונים רבים מדי, אמר "אין מדינה בעולם, המקיימת תחנת שידור חינוכית-ציבורית שאינה עוסקת גם בהקניית מידע, בבידור ובענייני היום". תוך פחות משנה מצא עצמו מחוץ לחינוכית ועימו יוהנה פרנר, נותנת הטון. השניים הגישו את התפטרותם לאחר ששר החינוך, אמנון רובינשטיין, נענה לדרישת שרת התקשורת, שולמית אלוני, להעביר שעה וחצי מהחינוכית לכללית. בחינוכית נחתמה תקופה.

בהמשך גברה מעורבות משרד החינוך בתחנת הטלוויזיה שלו. משורותיו מונתה למנהלת אהובה פיינמסר, שלאחר תקופת מה התפטרה במהלך ישיבת ועדת החינוך של הכנסת שדנה בעתיד החינוכית - לא לפני שדאגה להסדיר לחינוכית ערוץ שידור חדש, 23. למשרד הגיע שר חדש, יצחק לוי, שרצה להביא מנכ"ל כלבבו, מרדכי שקלאר, אבל לא הצליח לו. נוצרה מערבולת, לרבות איום בפנייה לבג"ץ. זמן מה ניהלה את החינוכית עובדת נוספת מהמשרד האחראי, רוחמה קציר, עד שלמורת רוחו של השר נבחרה כמנהלת מיכל ארבל, מפיקה שצמחה בחינוכית. כהונתה הסתיימה כשהגיע שר חינוך חדש, יוסי שריד, והעבירה מתפקידה (כיום היא חברה בוועדת שטרן). המנכ"ל הבא, צבי שפירא, בעבר מפקד גל"צ, מנהל התוכניות של הכללית ומפיק עצמאי, דווקא נבחר במכרז, אבל לא הצליח להציל את העגלה המקרטעת של החינוכית מול איומי הסגירה של השרה הנוכחית, לבנת. בג"ץ מה-23 באוגוסט בשנה שעברה הקפיא את יוזמתה של השרה, לרבות פיטורי עובדים וביטול התקציב. הפיטורין מוקפאים, אבל החל תהליך פרישה מרצון של עובדים ותיקים תמורת תנאים מועדפים.

כעת מנהלת את החינוכית עובדת נוספת ממשרד החינוך, יפה ויגודצקי, ולצד תומכיה היא נתקלת באופוזיציה לא קטנה לנסיונות האירגון מחדש שלה. מסקנות הוועדה מותירות אותה בתפקידה, בינתיים ללא הגבלה.

לוח שידורים חדש

לוח השידורים של הטלוויזיה החינוכית בעונה החדשה יפיח בה אולי רוח חדשה. לצד התוכניות הוותיקות - ועימן גם מגזין המחשבים "זומביט" והשעשועון בנושא השפה העברית "הזירה הלשונית" - יעלו על המירקע מגזין חדש בנושא מדע וטכנולוגיה; שלוש תוכניות קולנוע שיחשפו סרטים של תלמידי קולנוע בבתי הספר התיכוניים במכללות לקולנוע; הסידרה "העולם על פי גיא ותום", בהגשת גיא אריאלי והילד תום גל, המיועדת לעודד ילדים ונוער להגיע להישגים למרות מגבלות פיזיות וחברתיות; מגוון רחב של תוכניות תרבות וכן תוכנית "בשביל הסיפורים", בהנחיית כוכבת "גברתי הנאווה" מירה עוואד, המיועדת לעודד את הקריאה בקרב תלמידי בתי הספר הערביים במגזר הערבי. לצד התוכניות החדשות יופעל במרץ, כמו בכללית, ארכיון התוכניות העשיר.