משטרת הגבייה

1. משטרה או מחלקת מיסוי?

קיבלתי דו"ח מהמשטרה. לא, לא עקפתי מימין, לא נסעתי במהירות מופרזת,  גם לא נסעתי בשוליים. למעשה, נסעתי לפי הספר. אבל זוג שוטרים שעשו ביקורת רשיונות בצד הדרך החליטו שצריך לתת לי דו"ח. אז  מה אם היו לי ביטוח וטסט בתוקף, וחטאי היחיד היה שרשיון הנהיגה שלי לא היה בארנק. 

למרות שנתתי לשוטרים את תעודת הזהות שלי, והם ביררו וגילו שיש לי רשיון נהיגה בתוקף, הם החליטו לתת לי דו"ח. 100 שקלים על כך שהבן אדם שכח את רשיון הנהיגה שלו בבית. אני מניח שאני לא הראשון ולא האחרון שזה קורה לו, אבל אני גם מניח שהשוטרים שנותנים דו"חות כאלו לא יודעים איזה מלאכת שיווק רעה הם עושים לגוף שהם עובדים בו. כי אחד כמוני, ורבים אחרים שזה קורה להם, לא מסמפטים, בלשון המעטה, משטרה ושוטרים אחר כך.   

למשטרת ישראל יש המון דוברים ומפקדים, אבל אולי היא צריכה גם מנהל שיווק שיסביר לעובדים (השוטרים) שלפעמים יותר חשוב להפוך אזרחים למרוצים, ולא לסגור את מכסת הדו"חות היומית. כי המשטרה, לפני הכל, צריכה לשרת את הקהילה ולא את מחלקת המסים של המדינה.

(שלומי דונר)    

2. שקט, מתלבשים

קרעים בתחתוניו של אדם - לא אשמתו הם; אשמת מכונת הכביסה ומכונת הייבוש, אשמת השמש והכפור, השעון המתקתק והסיבים החלושים. על כל פנים, רכישת תחתונים היא עיסוק יאה לא פחות מכל פעילות צרכנית אחרת.  יצאתי, אפוא, לרכוש תחתונים.

המסע הוכתר בהצלחה. שבתי עם מלוא הסל תחתונים (ח"י תחתונים, ליתר דיוק, ועוד מכנסונים שניים וחולצות שתיים). ועם עוד דבר שבתי: עם צלצולים באוזניים. בחלל החנות רעמה מוסיקת ריקודים עכשווית, בעוצמה שיש בה כדי להמם סוס יאור.

לרוב מדובר ביוזמה מקומית של המוכרים המשועממים, ובטעם מוסיקלי פרטי; אם תבקש יפה, העוצמה תרד מיד לרמה סבירה עד צאתך מן החנות. ואילו בחנות TNT בקניון ארנה בהרצליה, ביום חמישי שעבר, נאלצו המוכרים לסרב לבקשתי. זוהי מדיניות הרשת, נאמר לי. עלינו להשמיע את המוסיקה המסוימת הזו, בעוצמה המסוימת הזו. ואם יורשה לי להוסיף מלים משלי: את המוסיקה האיומה, הרעשנית, סרת הטעם ביותר ששמעתי מימי, בווליום פשוט בלתי מתקבל על הדעת.

ייתכן שצרכן נבון יותר היה נמלט מן החנות ללא הטובין; אבל רק מעטים מידידי הקרובים יגדירו אותי כצרכן נבון. התחתונים, אומרים כל רואיהם, נאים מאד; פסים אדומים ולבנים מעטרים את חבק הגומי שלהם, הבד איכותי והתפירה חסונה. גם המחיר היה כדאי ללא ספק; אבל אם מישהו בהנהלת TNT סבור שאני עתיד לשוב ולבקר באחת החנויות שלהם, ייתכן שיש לו טעות.

(גדי שוורץ) 

3. אכן, דבילי

אחרי שתנובה ושטראוס נכנסו בחודשיים האחרונים בעוצמה לשוק המעדנים לבני נוער, הג'ננה של טרה נשמע סולידי. שטראוס, שהקדימה את תנובה, השיקה באמצע אוגוסט את סדרת "מעדנים מוטרפים" שלה, תחת השמות אלה: פצצות לגבות, מבעבע לאללה, מסטיק ב- REVERSE, וקרטיב אבטיח באמא שך'. "להשלמת הטירוף", כך נמסר משטראוס, "מתחת לכל מכסה מופיעה בדיחה מדליקה". קראנו מספר בדיחות, והן סרות טעם כמו השמות שעל המעדנים. 

תנובה מצידה לא איחרה ויצאה לפני כשבועיים עם מותג הנוער שלה, yop. וכך מציגה החברה את המוצרים שלה: "תכירו, yop - מעדן יוגורט בטעמים דביליים: מסטיק שרוט, קולה שווה, תות מתלהב, טופי אדום קרוע, בננה סוף. יש עוד, אבל נחסוך מכם.

אז זה מה שחושבות יצרני החלב על הנוער שלנו, וזה, לדעתן, יגניב אותם. אני, במקומם, הייתי נעלב.   

(דני לשם) 

4. הצ'ק לאשפתון

עיצוב המוצר הוא מקצוע נחשק במוסדותינו האקדמיים. מאות מנסים להתקבל, מעטים מצליחים. על פי כל הקריטריונים אמורים להיות המאושרים שהגיעו בעלי אינטיליגנציה גבוהה ויכולת לפשט את חיינו כך שהמוצר לא רק שלא יציק, אלא יהיה כה ידידותי עד שנרצה להשתמש בו שוב ושוב.

תסבירו לי אם כך מה ההגיון בעיצובו המוזר של מכשיר השירות העצמי של אחד הבנקים הגדולים (הפועלים, למי שמתעקש). המכשיר, להזכירכם, בנוי ככה: דלפק קטן עליו ניתן לרשום את פרטי הצ'ק על גבי המעטפה וכן שני פתחים: האחד – לתוכו נזרוק את המעטפה הסגורה והשני - עליו כתוב "אשפתון" - אליו ניתן לזרוק את שאריות התהליך.

לא ברור מה גרם למעצב המוצר להרחיק את הפתח הקריטי אליו ישולשל הכסף אל החלק הרחוק של המכשיר – פתח שאליו, גמדים וגמדות כמוני למשל, בקושי מטר שישים, נאלצים להתאמץ טיפה כדי להגיע. לעומת זאת, את פתחו של מיכל הפסולת מיקם המעצב במקום נח במיוחד – ממש ליד היד הרושמת את הפרטים.

במו עיני ראיתי יותר מאדם אחד, פזור דעת אולי, או פשוט אדם עסוק, ששלח את המעטפה אל המקום הכה מתבקש, היישר אל פח הזבל. כיוון שמדובר בחרך צר לא יכול הלקוח לשלוף אותה החוצה ולתקן את הטעון תיקון. כשפגשתי אחד מהם כמה ימים אחרי האירוע סיפר לי כי המעטפה מעולם לא נמצאה וכי נאלץ לפנות אל בעל הצ'ק (חברה בע"מ), לבקש לבטלו ולהוציא לו צ'ק חדש. התהליך ארך כמובן, כמה שבועות. "כמה טיפשי המכשיר הזה" זעם באוזניי ואני חשבתי שהוא לגמרי צודק.

יוחלפו הפתחים - ומייד.

(טלי חרותי סובר)