האריות, הליצן והיועץ המשפטי
בחירת היועץ המשפטי אינה עניין פשוט. למעשה בוחרת לה הממשלה את אויבה המסוכן ביותר. בעיקר הממשלה הנוכחית, שחלק מחבריה צברו רקורד של שתיקות בחקירות
לפני שבועיים היה שר המשפטים יוסף לפיד בהודו, על תקן של נער ליווי, אחד מרבים, לביקורו של ראש הממשלה. ביום השני לביקור היה לפיד ברשות עצמו ונפגש עם אנשי "החזית האנטי-טרוריסטית" של הודו. מה בדיוק נאמר בפגישה קשה לדעת, אבל הצילום פורסם בהבלטה בעיתונות ההודית: איש לגמרי לא צעיר, שוקל כמו שלושה הודים לפחות, חבוש בטורבאן ענק, עטוף בפרחים ורדרדים, ומנופף בחרב מול זבוב דמיוני. גורו לכם, הטרוריסטים ההודים: טומי סמוראי יכסח אתכם.
מדובר בליצן, אחד שצמח מתוך תוכניות הליצנות בטלוויזיה. ליצן אינטליגנטי בלא ספק, חד לשון, רהוט, לפעמים אפילו משעשע. כל מי שמתעניין בעסקי הקרקס יודע שלליצנים יש סגולות רבות. רק דבר אחד אין להם: השקפת עולם.
לפיד אמור לטפל בימים אלה בנושא רציני, מסוג שלא הכיר כמוהו בעיסוקיו הקודמים. היועץ המשפטי לממשלה עובר, נזוף ומצולק, לבית המשפט העליון, והממשלה ניגשת למינוי יועץ משפטי חדש. בתפקיד, כפי שהתעצב במשך השנים, טמונים הרבה כוח והרבה סתירות. לא פחות משהיועץ משרת את הממשלה, הוא סמכות מעליה. די בכך שיאמר שאיננו מוכן להגן על החלטה שלה בבג"ץ כדי לכפות עליה להשעות את ההחלטה, או לוותר עליה לגמרי.
במקביל הוא ראש התביעה הכללית. בתפקיד זה הוא מכריע, בין השאר, בגורלם של ראש הממשלה והשרים שמינו אותו: האם יהפכו תיקי החקירה שלהם, של מקורביהם ושל בני משפחותיהם, לכתבי אישום, או שמא ייסגרו מחוסר עניין ציבורי. בתפקיד זה יש משמעות עצומה לא רק להחלטה הסופית של היועץ, אלא גם לרוח המפקד הנושבת כלפי מטה, כלפי אנשי הפרקליטות וחוקרי המשטרה. כאשר היועץ מתחכך בשדרה או ירא מפניה, עולים כפורחים בעלי הקשרים מהסוג הפלילי.
בקיצור, בחירת היועץ היא עניין לא פשוט. למעשה בוחרת לה הממשלה את האויב המסוכן ביותר שלה. בעיקר הממשלה הנוכחית, שחלק מחבריה, הם וקרוביהם ומקורביהם, צברו רקורד ארוך של שתיקות בחקירות המשטרה.
לכאורה, מדובר בצירוף מקרים: מה הקשר בין החקירות בעסקיו של אביגדור ליברמן, למשל, לחקירות בפרשיות שבהן מעורבים בניו של שרון? אבל הקשר קיים, והוא נוגע לשורשי הנורמות שעל פיהן חיה חברה הישראלית. מצד אחד עומדת מערכת משפטית שהציבור מקבל את דינה. היא לא נקייה מחסרונות, ביניהם חוסר יעילות, תלישות, משפטנות יתר, כוחנות ויוהרה. ועם זאת, היא נקייה ואיכותית יותר מכל מערכת ציבורית אחרת בישראל. יש בה פגמים: אין לה תחליף.
מולה ניצבת מערכת פוליטית ועסקית, שרוצה לסרס אותה, ואפילו להרוס אותה עד היסוד. "כנופיית שלטון החוק", הם קוראים לאנשי הפרקליטות. אולי יש בכך הגזמה פרנואידית, אבל מתיאורי שני הצדדים עולה האפשרות שמה שמתנהל כאן באמת זו לא בחירה של אדם זה או אחר, אלא מאבק גורלי על השלטון במדינה: חבורה פלילית לכאורה, שהשתלטה על הפוליטיקה, מנסה לקנות לעצמה חסינות מפני החוק.
בעקבות פרשת בר-און-חברון, שבמהלכה ניסו גורמים פליליים למנות יועץ משפטי לממשלה, כוננה הממשלה ועדה למיון מועמדים. בוועדה יש 5 חברים. לפיד הציע לדן מרידור לשבת בה כנציג הממשלה. מרידור השיב בחיוב. ואז למד לפיד ששרי הליכוד לא אוהבים את המינוי. אדם רציני היה מציע את המינוי לממשלה, ומבקש לדעת ממה נובעת הפסילה. אם היא נובעת מכך שריחו של מרידור, או מראהו, או דעותיו הפוליטיות, לא מוצאים חן בעיניהם - ניחא, זה עניינם. מה שווה הפוליטיקה, אם אי אפשר לממש בה שנאות קטנות?
אבל אם הם חוששים שמרידור יקשה עליהם להשתלט על המערכת המשפטית, הסיפור אחר לגמרי. הוא מציף למעלה את כל הנחקרים: אריאל שרון, עמרי שרון, אביגדור ליברמן, צחי הנגבי, ועוד ועוד.
שר משפטים שלא מסוגל לעשות את הבירור הזה ומתקפל מול כל רוח מצויה איננו אלא ליצן. גרוע מזה: משרת. כפי שלפיד שירת את מאקסוול ואת נמרודי, כך הוא משרת היום את שרון.
הבעיה איננה מרידור. הבעיה היא גם לא ליבאי, פרקליטו של צחי הנגבי, שהוכנס לוועדה על תקן של עשיית טובה (!) לאופוזיציה. הבעיה היא שבמקום אריות יש לנו בזירה רק ליצן.
מומלצים
