טייסים ללא מטוס

כשמדברים על גיימרים ישראלים, בעיקר על ה"כבדים" יותר ביניהם, מיד עולה לראש תמונה של ילד או נער היושב מרוכז מול מסך המחשב ומשחק שעות על גבי שעות תוך התעלמות קלינית מסביבתו. אנשים מבוגרים יותר, כך נהוג לחשוב, טרודים מדי בבעיות של "העולם האמיתי" כמו פרנסה, לימודים גבוהים ומשפחה מכדי להשקיע כמויות כאלה של זמן ומרץ במשחקי מחשב. עבור מרבית הציבור, משחקי מחשב הם בידור שנועד לילדים ולבני-נוער, ולכן אינו תחום שראוי לעסוק בו בכובד ראש כמו קולנוע, ספרות, מוזיקה וטלוויזיה.

מתלהבים כמו ילדים

ביום ה' האחרון, באירוע ההשקה של Microsoft Flight Simulator 2004, שנערך במשרדי מיקרוסופט ישראל ברעננה, הופתעתי ושמחתי לפגוש עשרות שחקני מחשב מבוגרים ונלהבים, שמשקיעים זמן וכסף בתחביב שלהם. אלה הם הטייסים הווירטואלים וסימולטורי טיסה הם הפורטה שלהם. הקהל היה מורכב ברובו מאנשי עסקים, מהנדסים, טכנאים ומנהלים מחברות שונות, שהתלהבו כמו ילדים מהמשחק החדש וממה שהוא מציע, ולא הסכימו לעזוב לרגע את המחשבים הרבים שהוצבו במקום והדגימו אותו.

לפני האירוע המרכזי, שכלל מצגת של המשחק והבהרת המאפיינים שהתווספו לו מאז הגירסה הקודמת, סבבתי בקהל וניסיתי להבין מה מביא אדם מן היישוב להתמכר למשחק כל כך מסובך כמו סימולטור טיסה. "זה מאוד פשוט", אמר לי עדי ארנסט, אחד מהמכורים הגדולים בארץ (ומיד תבינו למה). "אנחנו אנשים שפשוט אוהבים לטוס, והמשחק מאפשר לנו לעשות את זה בצורה הדומה ביותר למציאות. לי, כמו לרבים מהנוכחים, יש רשיון טיס אזרחי, אבל העלויות של טיסה פרטית בארץ הן עצומות. הרבה יותר זול לטוס ב'כאילו'". "חוץ מזה", הוא מוסיף בחיוך, "זו האפשרות היחידה שלי להטיס ג`מבו"

מכורים עד הסוף

כדי להבין עד כמה עדי מכור למשחק, צריך להגיע לביתו ולראות את תא-הטייס שהוא בנה לעצמו, תא טייס אמיתי לכל דבר (לבד מהעובדה הקלה שהוא לא מתחבר לשום מטוס, מן הסתם). עדי הוא אחד מחבורה מצומצת של "משוגעים לעניין" מרחבי העולם שבנו לעצמם בבית תא טייס דומה ככל האפשר לדבר האמיתי. הפרוייקט של עדי, אותו הוא מתעד באתר שלו, הוא לבנות בסופו של דבר תא טייס של בואינג 737 על כל פרטיו, כולל כל המכשירים, הכפתורים והצגים שיש במטוס האמיתי. הוא מתקדם לשם בעקביות, וכבר עכשיו יש לו תא טייס לתפארת, כמו שניתן לראות בתמונות. לזה אני קורא בן-אדם שמשקיע בתחביב שלו. נראה אתכם עושים את זה עם המשחק שאתם מכורים אליו (משרד ראש עיר מדויק לכל פרטיו בשביל Simcity 4?).

טיסה מציאותית

גם לעמירם רוזנבלום מהתעשייה האווירית רשיון טייס פרטי, והוא רואה את החשיבות הגדולה של המשחק באפשרות להתאמן. "הסימולטור מאפשר לנו, הטייסים האזרחיים, להתאמן על טיסות בכל מיני מצבים מבלי להסתכן ובמחיר נמוך בהרבה מטיסה אמיתית", הוא מספר. מנסיונו האישי, בטיסה רגילה ביום המשחק לא מספיק דומה למציאות, אבל טיסה בעזרת מכשירים (בלילה, או בתנאי מזג אוויר קשים) מציאותית מאוד מבחינת הפידבק שהשחקן מקבל, ולכן אפשר להתאמן על המחשב וליישם את הניסיון בטיסת אמת.

גירסת 2004 של MS Flight Simulator בהחלט מוסיפה למשחק הריאליסטי והמפורט גם כך כמה אלמנטים חדשים שנועדו להפוך את החוויה למשכנעת עוד יותר. מנוע מזג-אוויר חדש הופך את מראה השמים למציאותי ביותר, כולל עננים משכנעים מאוד, תנאי ראות משתנים, סערות ברקים ושינויי מזג-אוויר שמוסיפים אתגר ועניין. אלמנט חדש נוסף הוא מכשיר ה-GPS, שנמצא כיום כמעט בכל מטוס, ומציג נתונים מדוייקים על המיקום, הגובה, הכיוון והמרחק ליעד. עבור הטייסים המתחילים שבינינו, FS 2004 כולל בתוכו גם בית-ספר לטיסה ומדריך טייס מלא, במקום חוברת הנייר הכבדה שתמיד נארזה עם המשחק.

לא כל משתתפי אירוע ההשקה שנערך ביום חמישי היו טייסים פרטיים שרואים במשחק בעיקר בסיס טוב לאימונים ולצבירת נסיון. חלק לא קטן מהמשתתפים, בעיקר הצעירים יותר, הם חברי החטיבה הישראלית לתעופה וירטואלית, הנקראת VATIL, שהיא הסניף המקומי של ארגון עולמי בשם VATSIM.

אילן יונש, מנכ"ל החטיבה הישראלית, הציג בפני הנוכחים את הפעילות של הארגון. מדובר בחבר`ה ששמו לעצמם למטרה לקשר בין כל הטייסים הוירטואליים דרך הרשת כדי לתת להם חוויית משחק הרבה יותר מציאותית ממה שהם יכולים להגיע אליה לבד. בעזרת תוכנה ייחודית הם מאפשרים לשחקנים לתאם ביניהם את הטיסות, לתקשר עם מגדל הפיקוח, ולעבוד לפי תוכנית טיסה מוגדרת מראש.

ובינתיים, במגדל הפיקוח

מלאכת התיאום בין השחקנים מוטלת על כתפם של מתנדבים שיושבים מול המסך וצופים בתמונת הרדאר של המרחב האווירי של המדינה. המרחב האווירי הוירטואלי, כמובן. הם מאשרים לטייסים את המסלול שלהם, בודקים שאין חריגות ומתאמים בין הטיסות השונות ובין אלו שרק חולפות דרך המרחב - בדיוק כמו פקחי טיסה אמיתיים. אורי הראל, סטודנט באר-שבעי שהיה בקר טיסה בצה"ל, מעיד שהתוכנה בה משתמשים ב-VATSIM כמעט זהה למכשירים עליהם עובדים פקחי טיסה במציאות.

בזמן שאורי שקע כולו בניסיון להמריא מנמל התעופה בן-גוריון, שאלתי את חברתו, יפעת פרבר, כמה זמן הוא מבלה במשחק. "די הרבה", היא עונה, "כשלוש עד ארבע שעות בלילה. אם יש לו טיסה ארוכה, הוא לא יכול להפסיק באמצע - חלק מהעניין הוא לעשות את זה כמו שצריך". אורי כבר הצליח להמריא, והצטרף לשיחה - "המשחק ממכר, אין מה לעשות", הוא אומר.

שאלתי אותו לגבי פעילויות מאורגנות של הקהילה. "בהחלט יש ארועים. למשל, מארגנים טיסה וירטואלית משותפת לאנטליה, וכולם מגיעים בשעה מסויימת וטסים מבן גוריון עד לאנטליה". היום, לעומת זאת, המגמה היא לשאוף יותר למציאותיות גם מבחינת סידור הטיסות, כך שבמקום שכולם יטוסו ביחד לאותו מקום הם משיגים את תוכנית הטיסה האותנטית של מרחב מסויים, למשל ניו-יורק, מחלקים את הטיסות שיוצאות ונכנסות לטייסים השונים, ויכולים לדמות בדיוק את המצב באותו רגע מעל האזור, עם אותו מזג אוויר, אותם סוגי מטוסים וכן הלאה. "כשאתה משתתף בארוע כזה אתה יודע שמה שאתה רואה על המסך הוא בדיוק מה שחווה טייס אמיתי באותו רגע מעל ניו-יורק", מספר אורי בהתלהבות. ארועים כאלו יכולים להקיף 200-300 שחקנים מרחבי העולם כולו.

תצוגה מרשימה

פעילות נוספת של אנשי VATIL היא לייצר תוספות למשחק, שכוללות מטוסים צבועים בצבעי אל-על, מפרטות את כל שדות התעופה המקומיים עד לרמת השלטים הבודדים, וכמובן מציגות את מבנה הארץ ברמת פירוט גבוהה. אנשי החטיבה הבטיחו שכאשר הפרויקט שלהם יסתיים, אפשר יהיה להשתמש במראה שנגלה על המסך במהלך טיסה כבמפת כבישים - עד כדי כך הוא יהיה קרוב למציאות. הם הציגו את המערכת שלהם על המסכים הגדולים שהוצבו בארוע, והשמיעו ברמקולים את הודעות הקשר בין הטייסים הווירטואלים מעל חופי ארצנו ובין עמדת הפיקוד. התצוגה היתה מרשימה, ולא רק עבורי (שלא מבין כלום בטיס) אלא גם בעיני הטייסים שנכחו בארוע ולא הכירו את המערכת.