| |
קוד מוסרי כבקשתך
על סמך איזה יסוד מוסרי מטיפים הטייסים הסרבנים למנוע הגנה מאזרחי ישראל רק משום שהפלסטינים מתעקשים לסכן את חיי אזרחיהם-הם?
מכתב הטייסים
המתוקשר שהופץ בשבוע שעבר הוא מכתב תמוה ביותר. אך מעבר למוזרות שבו, הוא גם במידה רבה מסמך מרושע, נטול כל יסוד של הגינות מוסרית או של היגיון מבצעי. זוהי המסקנה ההכרחית היחידה מקריאת האיגרת האומללה ההיא.
הטייסים אינם דורשים לשפר או לשכלל את הפעולות הפסולות בעיניהם (למשל באמצעות מודיעין מפורט יותר, חימוש ממוקד יותר, או כושר שיגור מדויק יותר), אלא מתנגדים באופן גורף לתקיפות של מטרות בשטחים, שמטבע הדברים רובן ככולם נמצאות באזורים מיושבים. על כן, יש להניח שהחתומים סבורים שקיימות דרכי פעולה חליפיות ועדיפות לטיפול באלימות הפלסטינית. סרבני הטיסה אמנם אינם מציעים דרכי פעולה אלטרנטיביות, אבל הדעת נותנת שעקרונית, יש שתי אפשרויות: המשך רדיפת ראשי ארגוני הטרור, או הפסקת המרדף. מהי, אם כן, המשמעות המוסרית של דרכי הפעולה החלופיות הללו?
אם מציעים אבירי טוהר הנשק לחדול מרדיפת ראשי הטרור הפלסטיני ובכך להעניק להם חסינות מפגיעה ואפשרות לרקום את מזימות הרשע שלהם נגד אזרחי ישראל באין מפריע, אזי פירושה ההכרחית של ההצעה הוא מתן ערך גבוה יותר לחיי פלסטינים מאשר לחיי ישראלים. זוהי עמדה שהיסוד המוסרי שלה רעוע למדי - במיוחד שהיא באה מפיהם של אלה שמצהירים כי הם מחויבים "להגנתה של מדינת ישראל".
לעומת זאת, אם כוונתם של הסרבנים היא שרדיפת מחבלים בכירים חייבת להימשך, אולם באמצעים ובשיטות אחרים, העשויים להפחית את סכנת הפגיעה באזרחים פלסטינים - גם כאן אין מנוס ממסקנות קשות ובלתי מחמיאות. החלופה היחידה לשימוש במטוסים או במסוקים היא הפעלת כוחות קרקע - דרך פעולה שכרוכה בחשיפת משתתפיה לסכנות גבוהות בהרבה מאשר בפעולה אווירית. לפיכך, הפירוש ההכרחי של הצעה כזאת הוא הגברת הסיכון לפגיעה בחבריהם לנשק בחיילות היבשה - לא על מנת לבצע את המשימה ביעילות גבוהה יותר, אלא כדי לצמצם את סיכויי הפגיעה באזרחי היריב (ע"ע ג'נין).
יתרה מזו, בהקשר זה מתעוררת השאלה נוספת: מה יקרה אם אותו כוח רגלי, המופעל במקומם של טייסי חיל האוויר, ייתקל במארב או יותקף במפתיע על-ידי כוח פלסטיני עדיף? האם גם במקרה כזה סרבני הטיסה שוללים הזנקת מטוסים או ירי טילים כדי לחלץ את חבריהם, או שמא מחשש לפגיעה באזרחים פלסטינים יחייב אותם צו מצפונם למטוש את חיילי צה"ל לגורלם?
ניצול לרעה של השירות הצבאי
בשלב זה סביר להניח שמחברי המסמך ירימו קול מחאה בטענה שניתוח מעין זה אינו אלא דמגוגיה זולה, שמציגה את כוונותיהם בצורה מעוותת. הרי במכתב הם מכריזים במפורש ש"המשך הכיבוש פוגע אנושות בביטחונה של מדינת ישראל ובחוסנה המוסרי". על כן, לתפיסתם, הכיבוש המשחית מהווה למעשה שורש כל רע, ורק סיומו הוא שימנע את הצורך בתקיפות פסולות מהאוויר. זוהי כמובן עמדה פוליטית מובהקת, שבקביעתה אין לטייסי חיל האוויר שום יתרון מקצועי או מוסרי על כל אזרח מהשורה. השימוש בהשתייכות הקבוצתית שלהם כמקור סמכות אינו אלא ניצול לרעה של שירותם הצבאי.
אבל הבה נניח שעמדתם הפוליטית אכן מתקבלת. מה יקרה אם על אף סיום הכיבוש, פירוק ההתנחלויות והתכנסות היהודים בגבולות 67', יימשכו פעולות האיבה מתוך השטחים המפונים - בין אם על-פי רצונו של השלטון הפלסטיני המכהן ובין אם בניגוד לרצונו? זהו תרחיש שאינו בלתי סביר בעליל, ושיעמיד את מחברי המכתב בדילמה קשה. האם הם יתנגדו גם אז לשימוש בחיל האוויר להגנת אזרחי המדינה ולהפחתת הפגיעות בלוחמיה? האם גם במקרה זה ידרשו שהפעלת כוחות אוויר תיעשה רק אם אין סיכון לאזרחי האויב – דרישה שפירושה שיתוק מעשי של החיל? או שמא, לאחר קבלת תביעותיהם הפוליטיות, תתרחש לפתע תמורה דרמטית בקוד המוסרי שלהם, שתכשיר פגיעה במטרות המסכנות חיי אזרחים?
בעצם שיגור במכתב הטילו החותמים עליו את עצמם אל הזירה הציבורית. על כן רובצת עליהם החובה המוסרית להשיב על שאלות מרפרטואר הוויכוח הציבורי. והשאלה הראשונה: על איזה יסוד מוסרי הם מטיפים למניעת מתן הגנה מרבית לאזרחי ישראל רק משום שהפלסטינים מתעקשים לסכן את חיי אזרחיהם-הם?
|
