אילו פיקדו יגאל שוחט, חגי תמיר, יפתח ספקטור על חיל האוויר כיום, במקום דן חלוץ, כלום גם אז היה החיל הזה מפציץ שכונות מגורים בעזה בפצצות כבדות? הורג בגיחה 14 אזרחים ובהם 9 ילדים בשל טעות, יורד על כלא נעול בשכם ומחסל בטעות חצי מסוהריו, יורה טילים במכוניות אזרחיות, הופך למכשיר חיסול דיגיטלי? קשה לדעת. כוח, נשק וחומר נפץ משנים לא אחת נפשו של אדם. גם דן חלוץ היה בעבר טייס שנרתע משימושים חריגים. גם לדן חלוץ היו בעבר גבולות, מספרים מכריו.
האם טייסים כשוחט, תמיר וספקטור היו בולמים את השתנותו הדרמטית של חיל האוויר לארגון חיסול, חצי פרטיזני במטרותיו, המצויד בנשק הכי משוכלל בעולם? קשה לדעת. אולי אנשים כמותם עוזבים תמיד את הצבא כי הם רוצים להפוך לרופאים ולארכיטקטים, לבונים ולמרפאים, ולא למפציצים ולמיירטים. אולי המבנה המוסרי של נפשם הרחיק אותם מן החיל. אולי בתהליך הסלקציה של ארגון צבאי נשארים בתוכו רק אלה שמוכנים לכל פקודה, שאין בהם היסוס אלא רק ציות עיוור ורצון לטפס מעלה. אולי.
תמיר, שוחט, ספקטור וחותמים אחרים על עצומת הסירוב פרשו בשעתם מהחיל והלכו איש איש למקומו. הם השתלבו בהצלחה בחברה האזרחית שהיא-היא עילת קיומו של הצבא והמפקחת העליונה עליו. יום אחד, לאחרונה, גילו כי החיל המפואר שבו שירתו בעבר בגאווה שינה עורו. בגד במה שנראה להם כגבול מוסרי, חרג מכל קו אדום, התעלם מכל דגל שחור. תחת פיקודו של איש שבעבר הכירו היטב, שלדידו לשחרר פצצת טון מעל שכונה זה רק רעד קל בגוף המטוס – הידרדר החיל למקום שבו אין הם רוצים לעמוד.
כשגילו זאת, עשו את שהיו חייבים לעשות. קמו ואמרו: עד פה. לולא עשו זאת היו בוגדים בארצם. העולם מלא חילות אוויר. מארגנטינה ועד אנגליה.
חלקם טובים משלנו, רבים מהם נופלים משלנו, אך גאוות החיל הישראלי היתה תמיד על דייקנותו, זהירותו ומוסריותו. בזה נדמה היה לנו כי הוא עולה על כולם. והנה הידרדר לשפל האמור והוא מבצע פקודות שבגללן נהרגים לא רק יעדים מודיעינים וחפים מפשע מן הצד השני, אלא גם ישראלים רבים. טייס המסוק השב לבסיסו יודע כשהוא נוחת, כי שלח לא רק טיל ליעדו, אלא גם שאהיד למטרתו. אבל חובת הציות גוברת אצלו על המוסר, על הגבול ועל כל מנגנוני ההתרעה הטבעית שלו. חובת ממלא הפקודות. ואם נמשיך בשאלות המתעוררות, מה אומרות התגובה הקיצונית המבוהלת של חיל האוויר וכל מגיניו וכל אותה השתלחות פרועה בטייסים שאמרו "עד פה"?
סדום תמיד שנאה את צדיקיה. הצדיק חושף את מלוא קלונו של החוטא. הצדיק מציב אמת מידה שאינה מאפשרת עוד להסתתר. לו היו דברי הסרבנים מופרכים, אילולא היה למה שאמרו הד נרחב בליבם של רבים, לא היתה קמה הסערה. גודל הסערה מצביע, אם נשתמש במושגי החיל, על דייקנות הפגיעה.
בתוך אפלתה הגוברת של ארץ שמונהגת על-ידי איש שהודח בשל אי-מוסריותו – זוהרת ביתר שאת יוזמתם של סרבני החיסול. השתתפותו של מפקד וטייס מופלא כמו יפתח ספקטור, ששמר תמיד על חיי אנשיו מכל איוולת – מרשימה בגבורתה לא פחות מהגיחות שביצע בשמי דמשק. באו סרבני החיסולים והציבו גבול ברור גם בשחקים. עד פה. והוא יישאר שם לתמיד, מנצנץ ככוכב הצפון, גם אם ייפרעו מהם, גם אם יגורשו, גם אם יודחו או יימחקו.
