ג'וני דפ: כוכב אמריקני בפאריס

בעשרים השנים בהן נמצא השחקן ג'וני דפ בשטח הוא זכה אמנם לכותרות בזכות יופיו, הרומנים והבלגנים שלו, אבל אף פעם לא היה ממש מגה-סטאר בקנה המידה של טום קרוז, ברוס ויליס ובראד פיט. דפ העדיף תמיד לעבוד עם במאים יחודים, להשתתף בסרטים איכותיים, זעומי תקציב  וסירב להופיע בהפקות הוליוודיות קופתיות ושטחיות.

והנה, בקיץ האחרון הוא הפתיע כשהגיח עם סרט הפיראטים "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה". הסרט, בו מגלם דפ שודד-ים מטורלל, פאתטי וכובש, זכה להצלחה היסטרית. הוא גרף 300 מיליון דולר רק בארה"ב, ועוד 250 מיליון דולר בשאר קצות הגלובוס. דפ מצא עצמו, בגיל 40, על תקן סטאר מאוד מבוקש ומאוד מדובר. בפגישתנו, במהלך פסטיבל הקולנוע של ונציה, לפני כחודש, נדרש דפ, כמובן, להשפעה המדהימה של הצלחת "שודדי הקאריביים" על חייו ועל הקריירה שלו.

"אני לא יודע עדיין לאמוד את ההשפעה", הוא אומר. "ההצלחה הזאת היכתה בי, ואני כל כך אסיר תודה עליה. אחרי עשרים שנה בתעשייה, פתאום ילדים ניגשים אלי ברחוב ואומרים: 'הנה קפטן ספרואו'. זה בהחלט נגע בי".

למנוע התנקשות

דפ הגיע לוונציה כדי להשתתף בבכורת סרטו החדש, "היו זמנים במקסיקו" (שמוקרן אצלנו כעת). זהו הסרט השלישי בסדרת "אל מריאצ'י", על נגן הגיטרה המסתורי (אנטוניו בנדרס) המיטיב לשלוף – מחווה של הבמאי רוברט רודריגז למערבוני הספגטי. דפ מגלם סוכן סי.איי.איי שמנסה בעזרת הנגן-האקדוחן למנוע מזימה להתנקשות בנשיא מקסיקו.

הראיון עם דפ נערך באחד המלונות היוקרתיים של ונציה. הוא מתגלה כחם ואנושי, יפה תואר ומקסים, ממש כמו בסרטיו. אבל הוא גם רגוע, מהורהר ושקט, בניגוד לדמויות הפרועות שהוא נוהג לגלם. לראיון הוא מגיע בכובע חום, משקפיים חומים, זקנקן, חולצה לבנה החושפת את חזהו השזוף והחלק, צמידי עור וכסף, שרשראות וטבעת גולגולת. שיערו חלק, עם נגיעות בלונדיניות, ומשוך לאחור. מקומם של קעקועים לא נפקד.

ב"היו זמנים במקסיקו" אתה לובש חולצות וחגורה נהדרות. היתה לך השפעה על בחירת הביגוד?

"כמובן. ב'שודדי הקאריביים' היתנתי את השתתפותי בכך שאעצב את אופי התלבושות של הפיראט. לבמאי 'היו זמנים במכסיקו', רוברט רודריגז, אמרתי שאני חושב שהסוכן אותו אני מגלם הוא תייר נצחי, ולכן עלה לי הרעיון ללבוש בגדי תיירים. בכלל, אני מאוד אוהב דברים מזויפים, כמו פיאות".

גם השיער הבלונדיני שלך מזויף?

"אני כולי מזויף. השיער הבלונדיני שאני מתהדר בו כרגע הוא בגלל הסרט החדש שלי, 'חלון סודי, גינה סודית'".

במשך שנים רבות, דפ היה הולל ומתארס סדרתי (רצוי עם שחקניות), משרילין פן ("טווין פיקס") ועד ג'ניפר גריי ("ריקוד מושחת"). הוא נהג לשבור את לבן של אהובותיו, לדוגמה, וינונה ריידר, שהיתה ארוסתו בראשית שנות ה-90 ואישפזה עצמה בבית-חולים פסיכיאטרי לאחר שעזב אותה.

דפ ניהל גם רומן מתוקשר עם דוגמנית-העל קיית מוס, וכן היה נשוי בצעירותו, במשך שנתיים, ללורי אן אליסון.

דפ הגיע למנוחה ולנחלה כשהתאהב ב-98' בזמרת ובשחקנית הצרפתיה ונסה פאראדי, שצעירה ממנו בעשר שנים. כעבור שלושה חודשים, התברר שפאראדי בהיריון. כיום יש לזוג שני ילדים: לילי רוז בת ה-4 וג'ק בן השנה וחצי. הם חיים בעיקר בצרפת, בווילה בפלאן דה לה טור, כפר בהרים מעל סאן טרופז, שם הם מגדלים בעלי-חיים.

"אכפת לך שאעשן?", דפ תוהה בנימוס במהלך הראיון. ממש לא. "יופי". הוא שולף חבילת טבק מהכיס האחורי של מכנסי הג'ינס, מגלגל סיגריה ומצית אותה במצית כסף.

לכן אתה חי בצרפת, שם אתה יכול לעשן בכל מקום?

"פעם באמת אמרתי שעברתי לצרפת כדי לעשן. בכל מקרה, זה נהדר בשבילי, לחיות באירופה. זה טוב לבלות בשני מקומות – אני עדיין גר גם בלוס-אנג'לס. עבורי, אירופה היא סוג של חינוך. אני מרגיש שם כמו סטודנט וזה מקום נפלא לגדל ילדים".

תיתן לילדים שלך צ'אנס לגדול גם בלוס-אנג'לס?

"אני חושב שבלוס-אנג'לס אתה גדל מהר מדי ונחשף ליותר מדי דברים. יש לנו תקופה כל כך קצרה בה אנחנו יכולים להיות ילדים, ואני רוצה שהילדים שלי ייהנו מהילדות שלהם". סיבה נוספת להשתקעותו של דפ בצרפת היא ההתנהלות האגרסיבית של הצהובונים בארה"ב. "האמריקאים גדלו על טבלואידים גסים, אז הם בטח מחכים שוואנסה ואני ניפרד. הצרפתים שונים: הם שמחים לראות אנשים אוהבים. הם מעודדים אותנו, נותנים לנו את ברכתם, מאחלים לנו עתיד טוב, וזה נוגע בנו עמוקות".

החיים באירופה שינו אותך?

"כל חינוך משנה אותך. אז כן, החיים באירופה שינו אותי".

במה?

"אני מסתכל מזווית אחרת על העולם. זה מאפשר לי דיסטנס מהוליווד, פרספקטיבה. בזכות החיים בצרפת, אני לא מתבשל יתר על המידה בקערת המרק המבעבעת שנקראת הוליווד. כשאני חוזר ללוס-אנג'לס אחרי ריחוק והיעדרות ממושכת, אני יכול ליהנות ממנה, להעריך אותה. אבל להיות שם יום אחר יום, זה הופך אותך למשוגע. אם הייתי צריך לחיות במקום שמבוסס רק על תעשיית הסרטים ועל החרדה בנושא הכספים בקופות, הייתי מאבד את שפיותי. אני מעדיף לדבר על ציורים וספרים ועוד דברים, מה שאני עושה באירופה".

ומה עשתה לך האבהות?

"האבהות עזרה לי להבין מה חשוב בחיים. לא הייתי אומר שהילדים ריככו אותי, אלא גרמו לי להיות פחות חסר מנוחה. לפני זה, תמיד חיפשתי בנואשות משהו טוב יותר, משהו אחר. היו כמה שנים שבהן לא היה לי במה להיאחז ולכן נגררתי סביב. כיום אני מעדיף לשכוח את התקופה הפרועה, שבה התנהגתי כמו טיפש. ילדים מחזירים אותך לקרקע ולמציאות, נותנים לחיים שלך כיוון. הם נתנו לי כוח שלא היה לי קודם. אני גם רוצה לעשות קולנוע שילדיי יוכלו להיות גאים בו".

תפקיד הפיראט ב"שודדי הקאריביים" שימח אותם?

"אי אפשר לתאר עד כמה. הבת שלי רצתה לבוא לסט, לחפש אוצרות בעצמה. היא בת ארבע ולא לגמרי מבינה שאבא שלה שחקן. ערב אחד אכלנו בחוץ, והמלצר שאל אותה מה הוריה עושים, אז היא אמרה: 'אמא שלי זמרת ואבא פיראט'".

כשאתה לא עובד, אתה עסוק בילדים?

"עכשיו אני מצלם במונטריאול סרט המבוסס על רומן של סטיבן קינג, והם נמצאים איתי. אני לא אלך לשום מקום בלעדיהם. אני מחתל, מאכיל, משכיב ומצחיק אותם".

ומה עם חתונה?

"אם ונסה תרצה ותבקש יפה, כמובן אסכים. אבל אני חושב שהיא מעדיפה להישאר עם שם משפחתה. הוא הרבה יותר יפה, לא?".