המדריך לקניית מחשב

עוד שנה עברה, והפעם אתה כבר באמת מרגיש שהגיע הזמן להחליף את הגרוטאה. המחשב שלך - עם מעבד ישן, מעט מדי זיכרון ודיסק קטן להכאיב - כבר לא סוחב. מחירי המחשבים החדשים, לעומת זאת, כבר ממש מגוחכים. המיתון, כשלעצמו, הוא עסק לא נעים במיוחד, אבל לפחות בכל מה שקשור למחירי חומרה הוא מצליח לפצות - אתה יכול לקבל היום מחשב מצויין בחצי המחיר ממה ששילמת על המחשב הקודם שלך.

חבל לא לנצל את ההזדמנות. עכשיו, רגע לפני שהדולר יעלה עוד (אולי), רגע אחרי פתיחת שנת הלימודים של הילד, או רגע לפני פתיחת שנת הלימודים האקדמית שלך עצמך - כי אתה "צריך", כי אתה רוצה, או סתם כי נמאס לך לדחוף את העגלה במקום לדהור עליה למחוזות רחוקים - זה הזמן להחליף מחשב.

יש רק שתי דרכים טובות באמת לקנות מחשב: להבין (אבל ממש), או למצוא ספק אמין, רציני ומנוסה, שידע לעזור לך. במציאות, כמעט תמיד אנחנו מוצאים את עצמנו איפשהו באמצע. עליך להניח שהרכישה שתעשה לא תהיה מושלמת, כי שום דבר לא מושלם. תמיד תמצא עיסקה קצת יותר טובה לאחר מעשה. תמיד יימצא בקרבתך איזה נודניק שקנה מחשב מהיר משלך בפחות כסף, ולא יפסיק להזכיר לך את זה. לא צריך לכוון גבוה מדי - קנייה טובה תהיה קנייה שתצא ממנה בהרגשה של סיפוק.

ומה יותר מספק מלקנות בזול? לפני שלוש או ארבע שנים, מחשב שמחירו פחות מ-1000 דולר נחשב למציאה - לפחות מבחינת המחיר. בארה"ב אפילו המציאו לזה כינוי מיוחד: "Sub Zero PCs". היום אפשר לקנות מחשב סביר בהחלט במחצית הסכום הזה, וזה מה שעושים רוב האנשים.

לא להשקיע בכל מחיר

כמובן שמי שמוכן להשקיע קצת יותר יכול למצוא את עצמו מול מגוון רחב מאד של אפשרויות, למרות שהניסיון מלמד שהוצאה של יותר כסף לא מבטיחה שתקבל מחשב טוב יותר. ומצד שני - גם אם אתה מוכן להשקיע, כדאי לדעת במה כדאי לך להשקיע, ולעיתים קרובות מתברר שזו שאלה שבכלל לא פשוט לענות עליה.

בכתבות קודמות שהקדשנו לנושא (ראה למשל הכתבה "להחליף מחשב בכל מחיר", netמגזין 24), עסקנו בעיקר בשיקולי הקנייה הצרים הקשורים לחומרה עצמה. הצגנו אסטרטגיות רכישה שונות, הבאנו בחשבון שיקולים של הכנה לשדרוג עתידי, דיברנו על "הוצאה" מול "השקעה" ברכישת מחשב, וכיוצא בזה.

הלוח: אם-כל-קנייה

לא מוגזם לומר שהבחירה בלוח-האם היא ההחלטה הכי חשובה היום במה שקשור לתצורת המחשב. ערכת השבבים עליה הלוח יתבסס תקבע באילו טכנולוגיות הוא יתמוך, ותכתיב את אפשרויות השדרוג העתידיות. נכון שתמיד אפשר להחליף, ולוח-האם אינו הרכיב היקר ביותר במחשב, אבל החלפת לוח היא כאב ראש לא קטן שגם לא תמיד מסתיים בשלום. השקעה בלוח טוב, עדכני ומתקדם, לא תהיה יקרה מדי, והיא תבטיח שהמחשב שלך יהיה מהיר, יציב ואמין יותר.

מערך טכנולוגיות הלוח עובר בתקופה הזו רביזיה רצינית. לוחות שמתבססים על ערכות השבבים i865 ו-i875 של אינטל, תומכים היום באפיק מערכת (FSB) במהירות 800MHz (במקום 400/533MHz), בטכנולוגיית ריבוי-הנימים Hyperthreading, בממשק הכוננים המהיר S-ATA, ובטכנולוגיית הרשת המקומית Gigabit Ethernet.

אפשרויות שדרוג חיוניות

אינך חייב לנצל את כל הטכנולוגיות הללו כבר היום, אבל אם תרכוש לוח שתומך בהן זה בכל מקרה יפתח בפניך אפשרויות שדרוג חיוניות בעתיד. מחיר התענוג: עוד 150-300 ש"ח בהשוואה ללוח-אם בסיסי וזול. אפשרות ביניים היא להשקיע בלוח מבוסס ערכת השבבים i845PE או SIS648FX. לוחות כאלה תומכים ב-HT, ב-FSB800 ובחלק מהמקרים גם ב-S-ATA, והמחירים שלהם קרובים מאד למחירי הלוחות שאינם תומכים בטכנולוגיות הללו.

בכל מקרה, בלוח-אם לא חוסכים - אלא אם כן אתה אוהב ביצועים גרועים ומסכים כחולים. גם אם אתה חושב לקנות לוח "חסכוני" (למשל, כזה שכולל מתאמי רשת, אודיו ואפילו VGA מובנים), הקפד לפחות שיהיה מבית טוב. בכל מקרה, כדאי לדעת מראש מהו דגם הלוח שאתה מקבל ולבדוק את התיעוד שלו באתר היצרן כדי לדעת בדיוק במה הוא תומך. למשל, בהנחה שזהו דגם מוכלל שבו חלק מהמתאמים מובנים בלוח - האם הוא יאפשר לך בעתיד להחליף אותם בכרטיסים רגילים.

בשנים האחרונות מצאנו את עצמנו מסבירים יותר ויותר מדוע המעבד המרכזי איננו הרכיב החשוב ביותר, ומדוע מהירות השעון היא גורם פחות חשוב מכמות הזיכרון, למשל. זה עדיין נכון, אבל זה כבר הרבה פחות נכון מבעבר. אחרי תקופה ארוכה שבה תעשיית התוכנה השתרכה בכבדות אחרי ההתפתחות המואצת של החומרה, אפשר לדבר היום על שינוי מגמה.

רבים יותר מאיתנו משתמשים היום ביישומי וידאו, עורכים תמונות ומריצים את הגירסאות האחרונות של מערכות ההפעלה, היישומים העסקיים וכלי תוכנה נוספים שכל אחד מהם דורש את לטרת הבשר ואת זמן המעבד שלו. אי אפשר, למשל, לטעון שאין הבדל עוד בין הדגמים האיטיים יותר של Duron וסלרון, לבין הגירסאות האחרונות של מעבדי פנטיום 4 ו-Athlon XP. המהירות הגולמית של האחרונים, גבוהה פי שניים לערך. ללא שינויים נוספים בתצורה, הם מסוגלים לספק תוספת של 40-50% לביצועים הסופיים של המחשב בחלק גדול מהיישומים החדשים.

טכנולוגיות תלויות

חשוב מזה: טכנולוגיות הלוח והזיכרון שמקיפות את המעבד, תלויות בו היום הרבה יותר מבעבר. אמנם ישנם היום לוחות-אם שמסוגלים לשדך, לדוגמא, בין מעבדי Duron וסלרון האיטיים לבין זיכרונות DDR מהירים. אבל כדי לקבל את המחשב שלנו עם טכנולוגיות מתקדמות כמו Hyperthreading (שמדמה עיבוד מקבילי) ו-FSB800 (שמכפילה את רוחב-הפס בין המעבד והזיכרון), נצטרך לקחת אחד ממעבדי פנטיום 4 האחרונים.

זה לא אומר שמוכרחים לקנות את המעבד המהיר והיקר ביותר. גירסת ה-FSB800 של פנטיום 2.4GHz 4, עולה בערך חצי מגירסת ה-3GHz של אותו מעבד. כנ"ל גירסאות ה-2400-2600+ של Athlon XP. כמו שהמלצנו בעבר, גם הפעם - למי שרוצה לחסוך כדאי לשים לב יותר לטכנולוגיית הלוח ופחות למעבד; להבטיח שהלוח שלו יתמוך במעבד הפחות חזק שיתקין עליו היום, וגם במעבד החזק הרבה יותר שיתקין במקומו בעוד שנה או שנתיים (יחד עם קבוצה של התקנים אחרים בטכנולוגיה עדכנית יותר). התאימות אחורה בלוחות החדשים היא המפתח לחיסכון, וכמובן שהביצועים, עדיין, מושפעים משפע של גורמים נוספים ולא רק מהמעבד.

נפח הזיכרון המותקן במחשב, היה ונותר הגורם הכי אקוטי בהשפעה שלו על ביצועיו. זיכרון רב שמותקן במחשב מיושן, אמנם לא ישפר ביצועים בצורה מורגשת. כמות קטנה מדי של זיכרון, לעומת זאת, יכולה לחנוק את הביצועים של מחשב שמצוייד בכל הטכנולוגיות המתקדמות.

בעניין סוג הזיכרון, כבר אין מקום ללבטים רבים: DDR הפך לתקן תעשייה, וזוהי גם הטכנולוגיה המשתלמת ביותר היום. השאלה היחידה לענות עליה היא זו של מהירות השעון, וגם היא פשוטה למענה - עם מעבד FSB800, כדאי להשקיע ברכיבי DDR400 שמנצלים את אפיק הזיכרון המהיר יותר. בשאר המקרים DDR333 נותן אותה תמורה בפחות כסף.

אז כמה?

השאלה האחרונה היא כמה. אשתקד עוד המלצנו על 256MB (ומעלה) למשתמשי Windows 2000/XP. היום המומלץ למי שמשתמש ביישומים יותר-מבסיסיים על Windows XP (נכון בעיקר למי שמרחיב זיכרון) הוא 384MB. במחשב חדש לא היינו הולכים על פחות מ-512MB. מובן שלעיבוד תמלילים וגלישה בסיסית ההמלצה הזו אינה תופסת, אבל ברגע שמתחילים לטפל בתמונות סרוקות או לתקן תצלומים דיגיטליים ברזולוציה גבוהה (ואלו רק דוגמאות כמובן), הזיכרון הנוסף הופך ממש הכרחי.

עוד עניין שכדאי לתת עליו את הדעת הוא מי "האבא" של הרכיב. מקובל להבחין בין רכיבי מותג (Brand Name), רכיבי OEM ורכיבי "No Name". בסוג הראשון, יצרן השבב (חברות כמו סמסונג, יונדאי, מיקרון, פוג'יטסו, NEC) הוא גם זה שמייצר את מודול הזיכרון ("הרכיב").

שבבים ומודולים

בסוג השני מותקנים שבבים מאותם יצרנים, במודולים שמרכיב צד-שלילי (דוגמאות: קינגסטון, LG, Transcend). בסוג השלישי נמצא רכיבים מאותם יצרני שבבים - מודולים, שפשוט לא עמדו במבחני האיכות המקובלים ולכן היצרן הסיר מהם את השם ואת האחריות שלו.

בסוג האחרון, למרות המחיר הנמוך משמעותית - עדיף לא לגעת.

הוא מתאפיין במה שמכונה "Soft Errors", תקלות בשכיחות נמוכה, שהופכות את הרכיב תקין-לכאורה, אבל הן הגורם העיקרי (יחד עם לוחות-אם מאיכות נמוכה) לרוב המסכים הכחולים ושאר התקלות המעצבנות. כדאי להיזהר גם מרכיבים מזוייפים - שאינם תופעה נדירה - וזו אחת הסיבות שבגללן כדאי מאד להעדיף ספק חומרה מוכר ואמין, על ספק קיקיוני שמציע מחיר מפתה.

צג שהוא השקעה

שאלת השאלות היום - בעיקר אצל אלו שכסף הוא לא הבעיה שלהם - היא האם ללכת על צג שפופרת (CRT) גדול ואיכותי יותר, או להעדיף צג LCD שטוח. במחיר של החל מ-150 דולר אפשר למצוא לא מעט צגי CRT טובים. במחיר של החל מ-250 דולר אפשר למצוא את מקביליהם בגודל 19 אינטש. כדי לקבל את המקבילים בטכנולוגיית LCD, יש להוסיף עוד כ-150 דולר בשני המקרים.

לו היינו מתבקשים להמליץ על צג בעוד חצי שנה או שנה מהיום, היינו ממליצים על LCD - כנראה בגודל 17 אינטש. בינתיים, על סף ירידת המחיר הגדולה במסגרת המעבר המואץ לטכנולוגיה הזו, המלצתנו היא זו: הישאר עם הצג שכבר יש לך. אם זהו צג סביר, שאתה מרגיש איתו בנוח, אל תמהר להחליף אותו. המתן שנה ותוכל לקנות צג LCD במחיר שיעלה לך היום צג CRT.

חיים קלים

בכל אופן, אם אתה כן קונה צג ומתלבט במה לבחור, התחל בזה שתעשה לעצמך חיים קלים: הוצא מהרשימה את כל הצגים "המתקדמים" של היצרנים האנונימיים וגם את צגי ה-CRT השטוחים (אם אינך גרפיקאי) ואת צגי ה-Trinitron בכלל (הם חביבים על גרפיקאים, אבל לא כל-כך נוחים למי שעוסק הרבה בכתיבת מסמכים כי הם מציגים טקסט בצורה פחות חדה).

אם יש לך כסף מיותר, לך על צג LCD של יצרן טוב (למרות שחשוב להסתייג ולומר: גם היצרנים המובילים מייצרים לא מעט צגים נחותים, שנהנים מהמותג החזק שלהם). אם אין לך, חפש צג CRT עם מפרט סביר - רצוי אחרי שניסית אותו. בתור אחד הרכיבים היקרים במחשב ואחד היחידים שילוו אותך גם למחשב הבא, עליך לראות בצג השקעה.

ומה עם הבריאות?

צג נוח, קל לכוונון ונעים לעין, הוא השקעה גם בבריאות שלך, במיוחד אם יש לך עיניים רגישות (ואם אתה חושב שלא - צג חדש הוא הזדמנות מצויינת לגלות שכן). בחר אותו בקפידה ותחסוך לעצמך כאבי עיניים, גב וראש, וגם תסכול גדול. מכיוון שחוויית השימוש בצג היא עניין סובייקטיבי לגמרי, עשה הכל כדי שהצג שתקנה יהיה כזה שהתנסית בשימוש בו במשך כמה שעות לפחות, אצל חבר או בן משפחה או במקום העבודה או אפילו אצל הספק אם הוא מסכים.

נתוני מפרט חשובים: בצג CRT חשוב לשים לב לגודל הנקודה (Dot Pitch), הרזולוציה, ותדר הרענון. גודל הנקודה (האופקי) המקסימלי הסביר הוא 0.27 מ"מ, ועדיף דגם בעל גודל נקודה של 0.25 מ"מ או פחות. הרזולוציה ותדר הרענון (האנכי) המקסימלי, צריכים להיות אלו בהם תשתמש: לפחות 85Hz, ברזולוציה 1024x768 (עבור 17") או 1280x1024 (עבור 19 אינטש).

חשיבות הזווית

בצגי LCD יש חשיבות מיוחדת לזווית הצפייה המקסימלית וליחס הקונטרסט (לא נתעכב הפעם על הסבר מפורט לכל אחד מהפרמטרים, כי כבר עשינו זאת בעבר). זווית הצפייה סבירה היא לפחות 100 מעלות אופקית (50 לכל צד) ואנכית (50 מעלות כלפי מעלה וכלפי מטה). יחס קונטרסט טוב יהיה מעל ל-1:300, והרבה צגים חדשים מגיעים גם ליותר מ-1:400 שזה מצויין.

עידן חדש באחסון

שכח כל מה שידעת על דיסקים קשיחים. פעם היה אולי מקום להתלבט בין דיסק בעל מהירות סיבוב של 5400rpm לבין דיסק 7200rpm, בין ממשק UATA100 ל-UTAT133, ובין דיסק עם מטמון בנפח 2MB לכזה שיש לו 8MB. כל אחד מהנ"ל נתן תוספת כמעט בלתי מורגשת בביצועים, ותוספת קצת יותר מורגשת במחיר. היום, ההבדל בין דיסק 40GB מיושן לכונן ה-80GB החדיש ביותר, הוא 20-40 דולר. פי שניים נפח, מהירות גבוהה יותר - אין מה להתלבט בכלל.

ההתלבטות היא בין דיסק UATA סטנדרטי לדגם S-ATA. הכוננים בממשק החדש עולים כ-15-20% יותר (בנפחים של 60-120GB), ושיפור הביצועים המקסימלי שהם יכולים (בתצורת RAID 0) להציע הוא פחות או יותר באותו סדר גודל. רוב המשתמשים והיישומים לא ינצלו את השיפור התיאורטי הזה. ל-S-ATA יש יתרונות נוספים, אבל חלקם הגדול לא מעניין את המשתמש הממוצע, לכן לא בטוח שכדאי לכל אחד להשקיע בדיסק כזה. וכמובן - נדרש לוח מיוחד שיתמוך בו.

לא השקעה גדולה

מצד שני, אנחנו מדברים על השקעה שבדרך-כלל לא עולה על 100 ש"ח נוספים. לו אנחנו היינו קונים עכשיו מחשב חדש - היינו לוקחים אותו עם דיסק S-ATA בנפח של 120GB לפחות. ובכל אופן, למקרה שזה לא הובן - ממשקי הדיסקים המקביליים הגיעו לסוף ימיהם.

בכל אופן, בענייני נפח המשוואה משתנה במהירות עם החדירה המהירה של צורבי ה-DVD. מחיר הכניסה שלהם ירד לאחרונה אל מתחת ל-1000 השקלים, והוא מוסיף לרדת בהתמדה.

נכון לשעת כתיבת שורות אלה, דגם DVD-R בסיסי עולה רק קצת יותר מ-150 דולר, ודגמי ה-DVD+RW, אלו שתומכים בכל טכנולוגיות הקריאה והכתיבה האופטיות, עולים כבר פחות מ-250 דולר. למי שמוכן להשקיע כדאי לקחת אחד משני אלו. בטווח הארוך, האחסון על מדיית DVD יוכיח את עצמו כאלטרנטיבה זולה משמעותית לרכישת דיסק קשיח ענק.

תמיד אפשר לחכות

אפשר גם לחכות. לקנות את המחשב החדש עם כונן DVD וצורב רגיל (שילוב מומלץ וזול, כ-100 דולר), או עם כונן משולב שתומך בשני התפקודים (ועולה רק מעט פחות, לכן לא תמיד משתלם לקנות אותו). בשנה הבאה תוכל לקנות בחצי המחיר כונן DVD+RW משוכלל, ולהתקין אותו במקום אחד הכוננים שתקנה עכשיו.

המלחמה המתמשכת בין ATI ו-nVidia על שוק המעבדים הגרפיים, עיצבה בשנתיים האחרונות שוק חסר תקדים במורכבות שלו. שלושת הדורות הטכנולוגיים האחרונים, של שתי החברות, מיושמים היום בעשרות רבות מוצרים שאפשר להשיג בארץ. בטווח המחירים הבלתי נתפס של 50-700 דולר, ניתן להבחין בכ-30 מפרטים של מאיצים גרפיים שחוזרים על עצמם בוריאציות שונות אצל יצרנים שונים.

באופן תיאורטי מאד אפשר לומר שכרטיסים גרפיים שונים שמבוססים על אותה ערכת שבבים, בעצם מספקים אותה סחורה. מעשית, הניסיון מלמד שיצרנים שונים מציגים בכל פעם הצלחה שונה בכל מה שקשור לאינטגרציה בין הרכיבים השונים על הכרטיס, או בפיתוח הדרייברים, למשל. בקיצור: לא בטוח שמשתלם להשקיע בכרטיס מתקדם יותר, אם היצרן שלו הוא כזה שטרם הוכיח את עצמו.

שאלת הכרטיס

איזה כרטיס לקחת - זו שאלה שאפשר להפליג בתשובות עליה בלי סוף. כל התשובות, כמובן, נגזרות משתי שאלות המפתח: למה אתה זקוק וכמה אתה מוכן להוציא. מי שמחפש כרטיס שיעניק לו את חוויית המשחק האולטימטיבית, ומוכן לשלם, ימצא את מבוקשו באחד הכרטיסים האחרונים מבוססי Radeon 9700-9900 או GeForce FX 5600-5900.

מי שהדרישות שלו צנועות יותר, יכול בהחלט להסתפק באחד הכרטיסים מסדרות Radeon 9500 או GeForce 4 4x00, שעולים חצי או פחות (כלומר, סביב ה-200 דולר). את גירסאות ה-9000-9200 וה-MX של הנ"ל אפשר למצוא במחירים סביב ה-100 דולר מדגמים מיושנים יותר משתי המשפחות אפשר למצוא במחירים נמוכים עוד יותר.

מערכת השבבים

חשובים לא פחות מערכת השבבים, מרכיבי מפרט כמו נפח הזיכרון (64MB הוא כבר מזמן המינימום ורצוי 128MB), או היציאות. יציאת TV, וגם יציאת DVI דיגיטלית עבור צג LCD, כבר לא בהכרח מייקרים את המוצר. בכרטיסים החדשים גם כניסת וידאו (ViVo) היא חלק בלתי נפרד מהחבילה.

קניית מחשב חדש עלולה להתגלות כמשימה ארוכה, מעייפת ומתסכלת, שנגמרת בעיסקה גרועה ובכאב לב. גם "המבינים" עושים לפעמים טעויות, נופלים קורבן לתחמונים, מסחר לא הוגן ושירות גרוע. בוודאי הצרכן ההדיוט, שהבנתו מועטה. העצות והטיפים שהוספנו לאורך הכתבה יעזרו לך להשיג תוצאות טובות יותר, אבל בזה שתלמד אותן בעל-פה ותרגיש הרבה יותר חכם, לא תצא לידי חובה.

אם יש בסביבתך מישהו שמבין יותר ממך - העזר בו. אם ממליצים לך על ספק מקצועי והוגן - תן לו צ'אנס. אל תנסה לחסוך בכל מחיר, אל תתעקש לקבל את המחשב הכי חזק, אל תסתבך בחישובי-חישובים על כל ניואנס בכל הצעת מחיר. אל תמשוך את כל הסיפור יותר משבוע - זה מספיק לגמרי.