הרבנות בראשית

ההתרגשות הלאומית-דתית שמנסה המפד"ל לעורר סביב מקומם האדמיניסטרטיבי של בתי הדין הרבניים והרבנות הראשית, עם פירוק משרד הדתות, יש בה כדי לעורר גיחוך. הרושם שהם מנסים ליצור כאילו הם מגינים על מעמד ההלכה והדת היהודית בישראל, יכול לעבוד רק על אלה שאינם יודעים כיצד הוקם ולמה קיים מוסד הרבנות הראשית, וכן על אלה שאינם יודעים על מעמד הרבנות הראשית בעיני גדולי תורה ופוסקי הלכות, למעט כמובן, פוסקי ההלכות של גוש-אמונים ואנשי המתנחלים, שהפכו את "ההלכה" קרדום לחפור בה במאבקים פוליטיים ובהתערבות במדיניות צה"ל.

כדי להבין הדברים לאשורם כדאי לזכור כמה דברים שהם בבחינת מובן מאליו:

1. המדינה היא מדינת חוק ולא מדינת הלכה. כמדינת חוק יש בה חופש של דת וחופש מדת, והמוסדות המשרתים את הציבור הדתי הם לגיטימיים ומעמדם נובע מחוק המדינה ושכרם בא מקופת המדינה.

2. במדינת ישראל 12 עדות-דתיות מוכרות, ולכולן יש בתי דין לענייני משפחה ומעמד אישי. הדיינים, הקאדים ושאר כלי הקודש אינם מתמנים על-ידי שר. לא שר דתות ולא שר משפטים, אלא על-ידי ועדות. לפי כל היגיון, מקומם של בתי הדין העדתיים-דתיים הוא במשרד המשפטים.

3. משרד הדתות, עם קום המדינה, הוקם לצורך כבודו של הרב מימון (פישמן) במעמד של שר ולהבטיח חיזוק למפלגות המזרחי (מזרחי והפועל המזרחי) שהיו השותפות הבכירות לממשלה הראשונה שהקים בן גוריון.

יש לדעת כי הבחירות הראשונות היו לאסיפה המכוננת שתפקידה היה לכונן חוקה ולהתפזר. בן גוריון התנגד לקבלת חוקה. הוא התנגד משמע מפלגתו התנגדה (לא כאן המקום להרחיב על טעמיו). לכן הפכה האסיפה המכוננת לכנסת הראשונה, ושותפיו של בן גוריון לממשלה שהקים היו אנשי מפא"י, והמפלגות הדתיות - מזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל - גם הן קבעו שאין צורך בחוקה, שהרי לטעמן, לעם ישראל כבר יש חוקה, שנאמר: "זאת חוקת תורה אשר ציווה ה' לאמור, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אין בה מום אשר לא עלה עליה עולה" (במדבר י"ט פסוק ב' ואילך).

בבחירות האמורות לכל ארבע המפלגות הדתיות היו 16 נבחרים, בעוד לשותפים הסוציאליסטים, החלוצים, בוני הקיבוצים וההסתדרות, היו 19. כך הושקה הברית ההיסטורית בין המפד"ל למפא"י (עד אשר הרוב והכסף עבר במהפך לליכוד).

רוחב הלב של מפא"י הרחיק לכת, ולא זו בלבד שהקימה משרד דתות שלא היה בו צורך, אלא קבעה שהמועצות הדתיות ורבני הערים ימונו על-ידיי שר הדתות במקום שייבחרו במועצות המקומיות ובערים בהם חי הציבור שאותו הם אמורים לשרת. כך קיבל המשרד הרבה כספים להרבה משרות של חברי מפד"ל, ואין פלא שהמפד"ל שמר בחירוף נפש שמשרד זה יתקיים ויתקיים בידיהם. לימים ש"ס שיבשה להם את תשוקתם, אך זה סיפור אחר, ושום דבר מכל אלה אינו לצורך ההלכה ושמירת מורשת ישראל לעם ישראל.

4. ישראל היא מדינה ריבונית ואיננה עוד עדה דתית תחת שלטון של אימפריה - רומאית, עות'מנית או בריטית - ועל כן אין לה צורך ב"ראש גולה" שייצג אותה בפני הקיסר, השולטן או מלך אנגליה. מקור המוסד של הרבנות הראשית הוא בתחום יצוג העדה בפני השליטים. בתקופה העות'מנית היה הרב הראשון לציון רב ספרדי שקיבל את התואר מהשולטן, והיה לנציג העדה היהודית כלפייו. לימים גדל היישוב האשכנזי, ומטעמים שלא כדאי לפרטם, רצו ברב ראשי משלהם וכך הובא לכאן הרב קוק.

בתקופה האחרונה למנדט הבריטי היה הרב הרצוג הרב הראשי, ועם סיום המנדט אף דובר על ביטול מוסד הרבנות הראשית. לימים סופר שהרב הרצוג עצמו בא לבן גוריון וטען שהוא כבר יכול להחזיר את הצילינדר ומעיל הכנפות עם סיום המנדט.

מכל מקום, מכוח ההרגל ובאין מהפך אמת במעבר מיישוב עברי למדינת ישראל, נשאר מוסד הרבנות הראשית, ששירת לא רע את הברית ההיסטורית מפא"י-מפד"ל, בייחוד מפד"ל.

5. רק ב-1980, לאחר המהפך ויצירת הברית החדשה מפד"ל-ליכוד, חוקקו את חוק הרבנות הראשית בשיתוף פעולה כמעט מלא של אנשי מפלגת העבודה, משום שהשלו אותם כי עוד יחזרו ימי הברית. ובכל זאת, שיתוף פעולה "כמעט" מלא משום שאנשי המפד"ל רצו שחוק הרבנות הראשית יהיה "חוק יסוד". הרבנות הראשית אינה מגן להלכה אלא דרך למיסוד הדת היהודית במדינת ישראל. את דעתם של החרדים על מוסד זה אפשר לבדוק בדברי הכנסת. החרדים לא נזקקים למוסד זה.

המהומה כולה היא ביחס לכבודים. הואיל והרבנות הראשית יושבת גם כבית דין גדול לערעורים (בזה יש חידוש, שהרי ביהדות מרא דאתרא פוסק), מקומה במשרד המשפטים. אם כבוד בית המשפט העליון נספח אדמיניסטרטיבית למשרד המשפטים, אזי לא ייגרע מכבודם של הרבנים הראשיים והרבנות הראשית אם גם הם יהיו נספחים למשרד המשפטים.

המשחק הזה, כאילו הם מעל שאר המוסדות הממלכתיים וכאילו הם-הם שמייצגים את רוח ישראל לדורותיו ואת תרבותו, יש בו הרבה יוהרה ואין בו כדי להוסיף כבוד. סוף סוף את המשכורת, את הרכב ואת שאר גינוני היוקרה הם מקבלים מהמדינה ומוסדותיה, וחיבורם למפד"ל הופך אותם לעסקנים פוליטיים ולא למי שרוצים להשרות מרוח ישראל סבא על כלל הציבור.

הרבנים הראשיים אינם "ראשי גולה".

הם פועלים מכוח החוק, שכרם מהציבור ובשום אופן אין כבודם רב מזה של שופטי בית המשפט העליון. הקשר שלהם עם המפד"ל הופכם לעסקנים פוליטים רודפי שררה ולא למדריכים רוחנים של כלל הציבור הנדרש להם.