הסכם ז'נווה: ומה עכשיו?

מנסחי "הסכם ז'נווה" יכלו ביום רביעי בבוקר לנשום לרווחה. אחרי כמעט שבוע של התקפות בלתי פוסקות מימין ומשמאל על ההבנות ועל המעורבים בהשגתן, גילה סקר "ידיעות אחרונות" כי כ-40 אחוז תומכים במסמך שהביאו מירדן יוסי ביילין וחבריו.

אלא שלאנשי הסכם ז'נווה אסור לשכוח כי הסקר גילה גם כי 70 אחוז מהציבור חושבים שהמגעים עם הפלסטינים לא לגיטימיים. הנתון הזה צריך להדאיג את ביילין, את האסטרטגים ויועצי השיווק שלו, שכן הוא מראה כי למרות ההופעות החוזרות ונשנות בתקשורת, משהו במסר המועבר לישראלי הממוצע אינו ברור.

הוא, הישראלי, מעדיף לקבל את הטענות לפיהן מי שהיה במלון "מובנפיק" בסוף השבוע שעבר הוא לא פחות מבוגד, ומתעלם מההסבר הפשוט שאין שום חוק האוסר לדבר עם פלסטינים, לשבת עימם סביב שולחן, לחשוב איתם על דרכים להגיע לשלום ואף לכתוב הבנות על פיסת נייר ולחתום עליו בסופו של יום. כשזה המצב כדאי ליוסי ביילין ולדרור שטרנשוס, האחראי על הקמפיין השיווקי של ההסכם, לבדוק היטב מה (שוב) משובש בתקשורת של השמאל עם הציבור הישראלי.

כדאי להם לבדוק, שכן כשהישראלי נדרש לבחור בין הסכם שלום וירטואלי ובין תמיכה בממשלה הנבחרת ש"חותרים תחתיה" ומנסים להפילה "באמצעים לא דמוקרטיים" – הבחירה תהיה ברורה.

ומה עכשיו?

מבחנו האמיתי של הסכם ז'נווה יתחיל בעצם רק בשבועות הקרובים, אחרי שהוא יונח בכל בית בישראל.

השבוע האחרון, בו קיבל ההסכם כותרות ראשיות יום אחרי יום באמצעי התקשורת, הוא לא דוגמה לשום דבר. הוא לא דוגמה, משום שזה כוחו של סיפור גדול ויוצא דופן וזו גם כוחה של האינרציה המזיזה ודוחפת כותרות לראשי עמודים, משאירה אותם שם עד הפיגוע הבא, או עד שקם עורך ומגלה כי ההתעסקות בנושא הופכת למגוחכת או משעממת.

מרגע שסיפור יורד מהכותרות, צריך לקרות משהו מיוחד מאוד כדי שהוא שישוב אליהן. משהו כמו חתימה טקסית בז'נווה למשל, שאגב, כבר לא ברור מתי ואם בכלל תתקיים. מבחינת שטרנשוס, כדאי גם מאוד שהשבוע האחרון לא יהיה דוגמה לשום דבר. מאז נחשף הסכם ז'נווה ב-ynet, הניהול התקשורתי שמסביב להסכם היה יותר ממבולבל.

במקום לפרסם את ההבנות בצורה מסודרת, לפרט את הסעיפים הבעייתיים ולהציג בפני הציבור הישראלי את ההבנות, בחרו ביילין ואנשיו להמשיך ולשמור על עמימות ועל סודיות, והסתירו את ההסכם מפני עינו של הציבור.

בתמורה, הגישה התקשורת לישראלים רשימה של כותרות מבולבלות, שתחתיהן הודפסו אלפי מילים ונתונים שהודלפו בדרכים אלו או אחרות. והתוצאה? בבמקום לקבל תמונה מלאה וברורה של ההסכם יודע הישראלי על ההבנות ממה שמסוגל העיתון שהוא נוהג לקרוא לספק לו. ובמילים אחרות: טיב המידע כטיב הקשרים והמקורות של הכתב.

"רצינו להציג את המסמך הסופי"

בסביבתו של דרור שטרנשוס, שכאמור אחראי על "שיווק" ההסכם בצד הישראלי, טוענים כי ההדלפות אינן תואמות בהכרח את המציאות. "רצינו להציג את כל המסמך המלא והסופי לכל הציבור הישראלי בו זמנית", אמר מקורב לשטרנשוס.

לדבריו, "מי שמדליף – עושה זאת על דעתו בלבד, אבל הוא לא מדליף את ההסכם הסופי, כי אין לאף אחד את ההסכם הסופי. דליפה של פרטים פותחת דלת לפרשנויות, שפותחות פתח לדברים שהם לא הכי אמיתיים. זה לא ממש עוזר לנו, ונעשה כל מאמץ שהדליפות ייפסקו". המקורב לשטרנשוס סיפר כי אין כוונה להקדים את חלוקת ההסכם לכל בית אב בישראל, וההכנות להפקת החוברות כבר החלו.

תגובת הפרסומאים תמוהה מעט, שכן המתקפות של הימין על ההסכם מתייחסות לדברים המפורסמים בתקשורת. ואם אכן הם אינם מדויקים, כפי שטוענים אנשי שטרנשוס – מה ההיגיון בלחשוף את ההסכם לביקורת כה נוקבת? מה ההיגיון לאפשר לימין להפוך אותו לשק החבטות התורן שלו ? מדוע לא לפרסם את הפרטים המדויקים ולנהל סביבם את הויכוח הציבורי?

בכל מקרה, השבועות הקרובים יוכיחו את יכולתו של "הסכם ז'נווה" להיקלט בתודעת הציבור הישראלי. המעורבים בהכנת המסמך משוכנעים כי הקמפיין שיחל לאחר חתימת ההסכם בז'נווה, יקבע את גורלו של ההסכם.

איך "מוכרים" הסכם?

המסרים שילוו את הקמפיין יהיו אלה שיקבעו האם הוא "יתפוס". הדעות בעניין חלוקות גם בין המעורבים במגעים עם הפלסטינים. יש המאמינים כי יש להבליט את הפן הביטחוני, אחרים חושבים כי דווקא הפן הכלכלי, החברתי והאישי חשובים יותר.

ח"כ יולי תמיר, למשל, חושבת כי הקמפיין צריך לדבר אל הבטן הרכה של הישראלי, לפנות אל החששות שלו. "הדרך היחידה למכור היום שינויים היא באמצעות העניין הדמוגרפי", היא אומרת.

"מה שמדבר אל ליבו של הציבור הישראלי, יותר מהצורך להגיע להסדר, הוא הסיכוי להציג את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מה שכרגע חסר בהסכם זה האינטרס הישראלי. 'מה יוצא לנו מזה?'. צריך להדגיש את המטרה המרכזית והיא לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית. בלי ההסדר הזה ובלי ההפרדות מהשטחים ומהפלסטינים העתיד נראה עגום מאוד. המטרה הראשית של האנשים היא לבוא ולחיות במדינה הזאת ולכן בלי המימד הלאומי, בלי ההתקשרות לנושא האתני, האנשים לא יראו את ההסכם כייעוד", מדגישה תמיר.

בזמן שחבריה עמלו על הכנת הסכם ז'נווה בירדן, ביקרה תמיר בוושינגטון ודיברה בפני קבוצות של יהודים אמריקנים. לדבריה, הנושא הדמוגרפי עורר את מלוא תשומת הלב.

"העניין הזה נוגע לדימוי של המדינה שאנחנו רוצים לחיות בה", היא מסבירה, "בקבוצות הכי שמרניות בארה"ב, כאשר אני מגיעה לדבר על הנושא הדמוגרפי, התמיכה מפתיעה בעוצמתה. הצגתי את הנתונים הדמוגרפיים העתידיים האומרים כי תוך כמה שנים הפלסטינים יהיו כבר רוב".

תמיר מספרת: "התגובה אצל כולם היתה חד משמעית: אם היפרדות זה מה שנדרש, אז זה מה שצריך לעשות. את היעד הזה חייבים להשיג. אנחנו צריכים למשוך גם את היהודים בתפוצות לתמוך בהסכם, ולדעתי, הנושא הדמוגרפי יעשה את זה. אין שום דבר שמעניין יותר את היהודים בחו"ל מאשר קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. וזה בעצם הסיפור של הסכם ז'נווה כולו על רגל אחת".