הדמעות והמחיר
האם יש למדינת ישראל מחויבות כלפי אלחנן טננבאום? התשובה היא כן. האם המחויבות הזאת בלתי-מוגבלת? התשובה היא לא
"רגע", אמר יועץ התקשורת, "רצית להגיד עוד משהו".
קרן טננבאום, הבת, הישירה מבט למצלמות. "אבא", אמרה, "אני רוצה לספר לך שאתה כבר סבא. יש לך נכדה מקסימה, תמר שמה. אני יודעת שתהיה סבא מדהים – כמו שאתה אבא מדהים... לא ניתן לחרוץ את דינך למוות". בעיניה היפות נקוו דמעות. כל מי שהיה שם, על הדשא של בית הדירות שבו גרה רעייתו של אלחנן טננבאום, חש מחנק בגרונו.
הדמעות ממלאות תפקיד נכבד בדיון הציבורי על העסקה עם חיזבאללה – דמעותיה של יובל ארד, דמעותיהם של הורי שלושת החיילים החטופים, דמעות ראש הממשלה, דמעות שר הביטחון.
הדמעות יהיו מרכיב חשוב בכל החלטה על העסקה, אבל הן לא יכולות להיות מרכיב עיקרי. בוודאי לא כשמדובר במדינאים שתפקידם להחליט. השאלה האמיתית כאן היא גבולות אחריותה של המדינה לאזרחיה שנקלעו לסכנה.
ההחלטה של בית המשפט העליון אתמול, להתיר לפרסם מה שידוע על נסיבות החטיפה, יוצרת תשתית עובדתית להתחלה של דיון. בתמצית, אלה העובדות המוסכמות: טננבאום היה נתון במצוקה כספית. הוא שוכנע על-ידי שותף, ערבי-ישראלי, לחפש את מזלו באבו-דאבי. הוא נמכר לחיזבאללה, ונחטף לביירות. כל השאר, כן סמים, לא סמים, לא ידוע בוודאות ולכן לא רלוונטי.
האם יש למדינת ישראל מחויבות כלפי האיש? התשובה היא כן, משני טעמים. ראשית, משום שהוא נחטף כישראלי; שנית, משום שהערבות ההדדית היא אחד הנכסים החשובים של החברה הישראלית, נכס שמבדיל אותנו לטובה מהרבה עמים אחרים. אם טננבאום יומת, כמו שמזהירים ילדיו, או יימק בכלא, זאת תהיה בשורת איוב בכל בית בישראל.
האם מחויבות המדינה לטננבאום בלתי-מוגבלת? התשובה היא לא. טננבאום אינו חייל שנשבה בעת מילוי תפקידו. מצד שני, הוא זקוק לסיוע מהמדינה הרבה יותר מתרמילאי שנתקע במהומות בבוליביה.
אז מה עושים? התשובה טמונה במחיר. העסקה עם חיזבאללה תיבחן לא רק במידת ההיענות של הארגון לספק מידע על רון ארד, אלא בתמורה – באסירים שישראל תידרש לתת. אם העסקה תחזיר לפעילות עוד טרוריסטים, או אם תביא להאדרת שמו של חיזבאללה ולחטיפות נוספות, ייצא שכרה בהפסדה. שרון תמך בעסקת ג'יבריל מ-1985, שהאיצה את האינתיפאדה הראשונה. הוא לא יכול לפטור את עצמו מהשאלה, לאן תביא "עסקת נסראללה".
השייח' מביירות מכיר היטב את כוחות השוק. גורמי ביטחון מספרים, שבחודש מרס, כשישראל עמדה לשחרר מאות אסירים פלסטינים במסגרת ה"הודנה" ומפת הדרכים, נסראללה הוריד מחירים. כדאי שיקשיב לוויכוח שמתנהל עכשיו בישראל. האיתות הוא: כן לעסקה, אבל לא בכל מחיר.
מומלצים
