להחזיר את המאכער?
למה אלחנן טננבאום מזכיר לנו את סרג'יו קונסטנזה, מדוע הדמות שמצטיירת לאחר חשיפת הפרשה גורמת לנו לאי-נוחות, והאם צריך להחזיר אותו?
להחזיר אותו בעסקת השבויים? לא להחזיר אותו? האם המחיר שנשלם באסירים שווה את זה? ביממה שחלפה מאז התפוצצה פרשת אלחנן טננבאום, הספקנו לשמוע שלל גרסאות ודעות, וכמויות הדיו האימתניות שנשפכו בנושא לא עזרו לגבש דעה. ככל שמתרבים הפרטים, הופכת השאלה רק למורכבת יותר.
כדאי לשים לב לעובדה אחת: אנחנו נהנים וסולדים בו-זמנית מהקריאה על קורותיו של טננבאום, האיש שניסה להקים עוד ועוד עסקים, שקיים קשרי מסחר בלתי ברורים בלבנון וברשות הפלסטינית, שהימר בקזינו ביריחו, ושסיים את הקריירה העסקית בנפילה בשבי החיזבאללה, ואולי גם בידי האיראנים.
הפרשה כולה הזניקה לתודעתי דמות מפתח בהווי הקולנוע הישראלי. זוכרים את סרג'יו קונסטנזה? נו, המאכער הרומני ששיחק פולי מהגשש החיוור בסרטו של אסי דיין "גבעת חלפון אינה עונה", שהיה מציע שעוני "פוג'י" מזויפים לכל דורש, חיפש תמיד את העסקה הקלה וחצי עולם חיפש אחריו לאחר שהסתבך בדילים מפוקפקים.
באחת מסצנות המפתח בסרט מתחמן סרג'יו את ויקטור חסון, יריבו ועמיתו למילואים, וגורם לו לחשוב שמצבור נפט אדיר מסתתר באחת מגבעות החול. בסצנה אחרת הוא מתחפש לחייל או"ם ומצליח להציל את אותו ויקטור עצמו באמצעות מבטא שבדי וצביעת הג'יפ הצה"לי בצבע לבן.
סרג'יו הוא דמות מפתח בסרט, לא רק בגלל המבטא הרומני המוצלח, אלא בגלל שהוא מדגים את פרצופו של התחמן הישראלי הקטן, זה שתמיד מחפש את המכה הבאה – כשמידת חוקיותה לא ממש רלוונטית. בסרט זה מצחיק. בחיים - הרבה פחות.
בחיים האמיתיים, סרג'יו טננבאום מסתבך באמת. החובות גדלים, העסקאות נופלות, ובאר נפט אמיתית - אין. מה שנותר זה לשקוע לתוך עולם של עסקאות בלתי ברורות, בניסיון להיחלץ מהמיצר.
מה לא שמענו על העסקאות של האל"מ במיל. בימים האחרונים? סמים, נשק, תחליפי חלב לתינוקות, זהב, יהלומים ועוד ועוד. מי יודע מה מזה נכון בכלל. אבל הדמות העולה מכל התיאורים, גם של עמיתיו לעסקים של טננבאום, מציגה אותו בצורה לא מאוד מחמיאה.
לא נעים להסתכל על דמותו המצטיירת של אלחנן טננבאום, משום שרבים מאתנו יכלו להגיע למצבו. הוא מסמל הרבה מהישראליות החדשה: בחוסר הזהירות, בחוסר האחריות, ולעתים אף בטיפשות של ממש.
חולשותיו ונפילתו של סרג'יו-טננבאום מצריכות מחשבה מחודשת, רחבה יותר, על סמלי ההערצה הישראליים ועגלי הזהב שבנינו כאן. אנחנו כועסים על מי שנכשל. אין לנו סבלנות למי שלא הצליח. אבוי למי שהפסיד בהימורים. אנחנו אוהבים רק את אלה עם מסיכת הקרטון על הראש, שזכו בלוטו.
הסיבה הנוספת שמעוררת את חמתנו היא הקשר של טננבאום לגורמים ערבים. לא מספיק הכישלון, עכשיו נוסף לכך האלמנט הלאומני. טננבאום היה מוכן לסחור, כך נראה, עם כל העולם, כולל עם החלק שלא ממש אוהב אותנו, כדי לקדם את עסקיו. זו נקודה חשובה, שמעלה גם את השאלה איזה מידע בדיוק עבר מהאל"מ במילואים לחוקריו האיראנים או הלבנונים. זו לכשעצמה סיבה טובה למדי להחזירו לארץ.
טננבאום, ורצוי לזכור זאת, שילם מחיר כבד. איש מאתנו לא יכול להעריך בדיוק עד כמה. הקו שבין סרג'יו המאכער הרומני לבין מי שיש חשש שהסגיר סודות ביטחוניים הוא דקיק ומעורפל בשלב זה. באוויר מתעופפות בעיקר סיסמאות, לא אמירות רציונליות. הגיע הזמן לברר את האמת – וזאת אפשר לעשות רק על-ידי החזרתו הביתה.
מומלצים
