שתף קטע נבחר

פינק פלויד מעל כולם

הסקר ממחיש מה שידענו: הלהקה הכי אהובה כאן היא הפינק פלויד, ואחריה הביטלס. רדיוהד, משינה ומטאליקה מככבות גם הן בצמרת. מוזיקה שחורה ודאנס? לא בבית ספרנו

הבוחר אמר את דברו. אלפי גולשי ynet הצביעו לסקר "מאה האלבומים הגדולים בכל הזמנים". הסקר ממחיש היטב את טעם הקהל הישראלי. אמנם סקר שייערך בעשור הבא יראה קרוב לוודאי תוצאות אחרות, אבל עשרת האלבומים הראשונים הם ללא ספק האלבומים הכי אהובים כאן. הם גם קיבלו ניקוד גבוה בהרבה מהיתר, כאשר המקום הראשון קיבל פי ארבעה מהמקום העשירי (שזה המון). ביחס לשאר המקומות - רוב הבחירות לא מפתיעות, ואת אלה שכן, ניתן אולי ליחס לממוצע הגילאים הצעיר יחסית של המשתתפים במשאל ביחס לאוכלוסיה, ואולי לכך שיש ז'אנרים שאהובים הרבה יותר ממה שחשבנו.

 

קצת על דרך החישוב: התבקשתם לציין את עשרת האלבומים הכי אהובים עליכם לפי דירוג יורד. השתמשנו בשיטת דירוג הדומה לזו, למשל, הנהוגה באירוויזיון, כאשר גובה הניקוד תאם את גובה המיקום (כלומר, אלבומים שהגיעו למקום הראשון קיבלו ניקוד גבוה יותר מאלו שמיקמתם במקום השני, למשל, וכן הלאה). לכן, יכול היה להיווצר מצב בו לאלבום X הצביעו יותר אנשים, אבל הוא לא נכנס לראשונה מאחר שהוא לא מוקם במקומות הכי גבוהים.

 

הסקר ללא ספק מאשש את מקומן של להקות כמו פינק פלויד, הביטלס, משינה, רדיוהד, החברים של נטשה ומטאליקה כאהובות ביותר כאן. הפינק פלויד מתנשאת מעל כולן - עם חמישה תקליטים ברשימה - שלושה מהם בחמישיה הראשונה - יותר מכל להקה אחרת. תכני השירים לצד הצליל האיטי, הנקי והגדול - מתאים כנראה למזג האוויר הישראלי. עם זאת, היו אמנים רבים שנבחרו רבות על ידי הקהל (למשל, הרולינג סטונס), אלא שחסרו אלבום מספיק דומיננטי בעיני הקהל כדי להתברג במאה הגדולים. כך למשל אמנים גדולים כמו אלביס פרסלי, אריק קלפטון, הבירדז, סגול כהה, ברוס ספרינגסטין, ניק קייב ובצד הישראלי - ריטה וזוהר ארגוב - לא זכו להיכלל ברשימה, גם אם זכו פה ושם לאזכורים.

 

מה כן ומה לא

 

מה שהסקר מוכיח בוודאות הוא מה הצרכן הישראלי לא אוהב. מתברר למשל שהקהל לא ממש מת על מוזיקה שחורה. לא היה אלבום סול או היפ-הופ אחד שחדר לרשימה (אפילו לא מוזיקה שחורה שיוצאת מלבן, כמו אמינם); לא אריתה פרנקלין, לא פרינס, לא מרווין גיי, לא בוב מארלי, אפילו לא סטיבי וונדר, ומדובר בכמה מהדמויות שהמציאו את המוזיקה של המאה ה-20. האמן השחור היחידי שנבחר היה מייקל ג'קסון עם "מותחן", וגם הוא לא ממש המריא למעלה. 

 

מה שאולי מפתיע יותר הוא היעדרותה של המוזיקה האלקטרונית. למרות '"הסצינה", אלנבי 58, האומן והייפ עיתונאי, אין ברשימת הנבחרים אלבום אלקטרוני טהור אחד; לא הפרודיג'י, לא הכימיקל בראד'רס, נאדה. אפילו לא פריימל סקרים. ביורק היא הכי אלקטרונית שיש כאן. כשאתם חושבים על האלבומים הגדולים שלכם, אתם, כך מתברר, מעדיפים גיטרות ורוקנ'רול. גם לפופ הטהור, על שלל גלגוליו, כמעט ואין נציגות (קיילי מינוג, רובי וויליאמס), וגם הדיסקו לא ממש פה (הבי ג'יז, דונה סאמר וכו'). 

 

ז'אנריסטית, באופן (לא) ממש מפתיע, הסקר מוכיח כי המטאל אהוב מאוד על הישראלים. מטאליקה החדירה ארבעה אלבומים והצטרפו אליה דת', איירון מיידן, מגהדת' ודרים ת'יאטר. גם הרוק הפרוגרסיבי אהוב פה כשקינג קרימזון וג'נסיס חדרו לצמרת הגבוהה. 

 

הפאנק נעדר מהסקר. לא הסקס פיסטול, לא הקלאש וכו' (אפילו לא פוליס, שיצאו באותה תקופה והיו יותר סקא-פופ). גם הז'אנר האמריקני לדורותיו נעדר: איגי פופ, (פרוטו פאנק), הניו יורק דולס, פטי סמית', טלוויז'ן, רמונס, ראשים מדברים, אפילו לא בלונדי, שהיו יותר גל חדש. ואגב גל חדש, איפה ימי הפינגווין ואיפה הגולשים.

 

קצת נתונים

 

מתוך מאה האלבומים הגדולים, 27 הם ישראלים, כאשר ברי סחרוף מחזיק את שני המקומות הגבוהים (18, 11). ללא ספק הישג בלתי רגיל עבורו, שמוכיח את מעמדו הרם בסצינת המוזיקה העכשווית בישראל. עוד מוכיח הסקר שלפעמים אלבומים לא רדיופוניים, כמו אלו של היהודים, נשמרים בזיכרון הקהל לאורך זמן.

 

החלוקה על-פי עשורים היא כדלקמן: 10 מהאלבומים הוקלטו בשנות ה-60, 23 בסבנטיז, 18 באייטיז, 45 בשנות ה-90 ו-4 מהבחירות שלכם נולדו במילניום האחרון. תוצאה סבירה למדי בהתחשב בקהל הגולשים הממוצע, שרובו התבגר בעשורים האחרונים. וכמעט שכחתי, יש גם אלבום קלאסי של מיילס דייויד, והוא היחידי משנות ה-50.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים