"אחי, תעשה מקום"

יציאה מבסיס אימונים, אי-שם כמובן. זה עתה סיימנו, הורים גאים, לחזות במופע מרגש של סיום טירונות, וכעת בדרך הביתה. ואיך לא ישתרך תור ארוך-ארוך של מכוניות לקראת השתלבות עם כביש אשדוד אשקלון? ולא, אם שאלתם אז אין רמזור ביציאה לכביש, כי למעט אחרי טקסי סיום, אין לו הצדקה.

אבל עכשיו מצטופפים הורים גאים פגוש  פגוש, נינוחים ומחוייכים לאחר שראו במו עיניהם את הבנות מקבלות רובה ותנ"ך. חוץ ממספר הורים אחרים, כמה עשרות למען האמת, שהיו כנראה מחוייכים אף הם, תוך עקיפה נינוחה של השיירה הממתינה בסבלנות. ואם אתם שואלים איך בדיוק יכולים היו לעשות זאת, אז שוב כן, הם פשוט עברו לנתיב הנגדי ונסעו. עוברים פס לבן, מתעלמים ממכוניות שמגיעות ממול, אטומים להולכי רגל מזנקים אל השיחים כדי שלא להפגע. 

תן לי, אחי

אבל לא תופעה זו מעניינת אותי, כי היא נדושה מדי. מה שאותי מעסיק באותו זמן היא דווקא שפת הגוף, או שפת הפרצוף אם לדייק, של אותם נהגים אחרי שסיימו לעקוף, והם נאלצים לחזור לנתיב הימני לקראת הצומת. ואיך חוזרים לנתיב ימני מלא במכוניות עם משפחות סבלניות, ממתינות ממושמעות כבר חצי שעה בתור ומזהות סוף סוף את הדרך המובטחת? אז ככה, יש שתי שיטות עיקריות.

אלא שאותה התעלמות מפורסמת מופרעת לעיתים, בעיקר כאשר הנהג הנחתך אינו משתף פעולה - כלומר, לא נותן לחותך להיכנס. במקרים בודדים מוותר הנהג החותך, פונה לבצע את זממו בנהג קצת פחות עיקש. לעיתים קרובות הוא פותח את החלון ופורץ בטרוניות - קללות, בעברית - לכיוון הנחתך.

מבחינתו הוא (הנחתך) הפושע, שמונע מהחותך זכות בסיסית להשתלב בתנועה היכן ומתי שבא לו. ואז, אחרי שהצליח, הוא מניף יד עם אצבע זקורה מעלה לעבר הנהג שלא וויתר. מה הוא אומר? "אתה רואה? למרות הכל דפקתי אותך!".

השיטה השניה עדינה הרבה יותר. נהגים הנוקטים בשיטה זו מאמינים בטוב לב של בני עמם. פתיחת חלון, סימון עם היד, חיוך כובש ועיניים תמימות. כאילו אומרים לחבורת הנהגים המזיעה בתור "סליחה, טעינו, לא שמנו לב שאנחנו נוסעים כבר 500 מטרים נגד הכיוון, משמאל לקו לבן, מורידים מכוניות ממול לשוליים, מרגיזים את כל העולם וכמעט דורסים הולכי רגל".

עכשיו, באמת שרק עכשיו נוכחנו בטעות החמורה. אנא, התחשב בנו, נחתך יקר, ותן לנו להשתלב". אגב, אלה גרועים בעיני לא פחות מקודמיהם. להם אני קורא "אנסים מנומסים". חדירה גם הם מבצעים, אלא שלפי אמונתם החיוך מקהה את הכאב, עלק.

ומה אני רוצה מכם בכלל? למה אני מבזבז את זמנכם היקר בקריאה של טקסט בקושי-רלוונטי? אתם הרי מכירים אותם, את חסרי החשבון האלה, הסוציומטים המוטוריים שיעשו הכל בלי לתת חשבון ובלבד שישיגו את שחפצו. ובכן, הסיבה שזה נורא נורא מרגיז אותי, מקומם, מרתיח. ולכן, אם במקרה אתם תהיו צד המבקש ממני מקום והתחשבות אחרי אונס תנועה שכזה, אל תתפלאו כשאגיב.