ד"ר אריק, פתולוג
האסטרטגיה של מדינת ישראל נשענת היום רובה ככולה על מצב מחושיו של קשיש אחד, שיושב במעצר בית במוקטעה
יש לי בשורה משמחת למעריציו של ראש ממשלתנו. עד עכשיו הם ידעו שהוא ממזג בהצלחה שלוש קריירות: חקלאי, גנרל ופוליטיקאי. הם לא ידעו שהוא הכשיר את עצמו בסתר לקריירה רביעית: דוקטור לרפואה. ליתר דיוק: פתולוג.
ראש הממשלה הודיע באחרונה, בפומבי וגם בשיחות פרטיות, שבתוך חצי שנה יחול מפנה לטובה ביחסים בין ישראל לפלסטינים. הוא לא ביסס את נבואתו על יוזמה אמריקנית חדשה, כי יוזמה כזאת לא נראית באופק, מכל מקום לא לפני הבחירות שם, בנובמבר הבא. הוא לא ביסס את נבואתו על ידיעות על התפרקות ארגוני הטרור, כי למרבה הצער אין בינתיים ידיעות כאלה.
שרון מאמין בפתולוגיה. הוא קרא נייר מודיעיני שמעריך שמצבו הבריאותי של ערפאת קשה. הוא הסיק מכך שערפאת נוטה למות. בתוך זמן קצר, שישה חודשים גג, הוא בגדר מנוח. ואז, כמובן, יגיעו ימות המשיח: זאב יגור עם כבש, נמר עם גדי ירבץ ומקהלת הסטודנטיות מביר-זית תשיר בשני קולות "אריק מלך ישראל".
יכול להיות שערפאת גוסס. ואולי לא. יכול להיות, כמו שכתב פעם מארק טוויין, שהבשורה על מותו מוקדמת. בינתיים איש איננו יודע בוודאות. הנקודה המדאיגה בסוגייה הזאת היא שהאסטרטגיה של מדינת ישראל נשענת היום רובה ככולה על מצב מחושיו של קשיש אחד, שיושב במעצר בית במוקטעה. האם מדדו לו את החום הבוקר? האם ערבה עליו שנתו? אם חש ברע, אסור להקל על הפלסטינים במחסומים. מוטב לחכות עם ההקלות ליום-שאחרי. ואם חש בטוב, בוודאי שאסור לתת להם הקלות. הוא ישמח, וזה עלול להאריך את חייו.
בסרט הבריטי הנפלא "טירופו של המלך ג'ורג'", מתכנסת צמרת הממלכה סביב סיר לילה של איש חולה אחד, מריחה את הריח, בוחנת מקרוב את הצבע והמרקם, ומתככת את מהלכיה הבאים. שרון פועל באותה רוח, רק בלי הסיר.
האם שרון חושב באמת שכל מה שמפריד בינינו לבין שלום נצח עם העם הפלסטיני הוא הלווייתו של הראיס? האם ראש ממשלתנו פשטני עד כדי כך? לא סביר. סביר יותר להניח שהדיבורים על המפנה שממשמש ובא הם תרגיל הסחה נוסף בדרך ללא-כלום.
לא על מותו של ערפאת סומך שרון, אלא על קביעת עובדות בשטח. כך נהג כל חייו. היעד שלו לא השתנה מזה 20 שנה לפחות: הנצחת הכיבוש הישראלי בלפחות מחצית מהגדה, טיפוח התנחלויות המחמד שלו בלב הגדה ועזה, ודחיקת האוכלוסייה הפלסטינית אל שני מיני-קנטונים, שתלותם בישראל מוחלטת. דבר אחד השתנה אצלו: אם בתחילת שנות ה-80, כשישב במשרד הביטחון, ניסה לטפח את "אגודות הכפרים" כחלופה לשלטון פלסטיני עצמאי, עכשיו הוא מוכן לקרוא למתכונת הזאת "מדינה".
לדיבורים על מותו הממשמש ובא של ערפאת יש תופעת לוואי חיובית אחת: שרי הממשלה הפסיקו לדבר על הצורך המיידי לגרש אותו בטנקים (מופז) או לחסל אותו ב-F-15 (ליברמן). הקב"ה הוא שמופקד עכשיו על חיסולו של ערפאת, לא הקב"ט. למרבה המזל, הקב"ה פועל משיקולים קצת פחות פופוליסטיים.
מומלצים
