המשחק הכפול של שר האוצר
האוצר מנסה להעמיד פנים שאין לו מושג למה ההסתדרות מאיימת בשביתה; אלא שנתניהו לא רוצה שקט תעשייתי: הוא זיהה את חולשת הארגון של עמיר פרץ, ולא רוצה להפסיד את ההזדמנות לניצחון קל; פרץ מצידו מתעקש להילחם על הפנסיה, כי הוא מאמין שכך יוכל לגייס לצידו את ארגוני המורים; מי באמת רוצה שביתה
יום ראשון השבוע. בנימין נתניהו ועמיר פרץ נפגשים לדון בהשגות ההסתדרות על התוכנית הכלכלית של הממשלה. נתניהו מפתיע את פרץ: החלטתי, בגלל מדדי המחירים השליליים, שהמשק זקוק לזריקת עידוד. אני מקציב 2 מיליארד שקל להגדיל את הנטו של העובדים, שכירים ועצמאים, שהכנסתם החודשית עד 7,000 שקל.
הנה ההצעה שלי: אני מבטל את קיצוץ השכר של עובדי הסקטור הציבורי ששכרם עד 7,000 שקל לחודש. אני מבטל את תוספת התשלום של 2% שהטלתי על מבוטחי קרנות הפנסיה הצוברת הישנה. כל מי ששכרו פחות מ-4,000 שקל לחודש יקבל מהמדינה שקל על כל שקל שהוא חוסך לפנסיה.
לאור ההתחייבות שלי, שאינה משפטית, שלא יפוטרו עובדים משירות המדינה עד סוף 2005, אני מקפיא את החלטות הממשלה בעניין סגירת מע"צ ואיחוד מחוזות. אלה החלטות שפיטורים של עובדים הן התוצאה שלהן. אבל אני מודיע לך כבר עכשיו: אני מתכוון להעלות את הנושאים האלה לקראת 2006.
באשר לנמלי הים אני מציע שנמשיך בהסכם שהישגנו על הידברות לתקופה של 100 יום. בתמורה אני מבקש שתפסיקו את כל המהלכים הנגדיים בתחום יחסי עבודה.
יו|ר ההסתדרות: גונב לאוזני שאתה מתכוון 'לממן' את ההקלה של 2 מיליארד במסים על סולר. הנה עצה שאני נותן לך בחינם: אני מסכים להצעה שלך, אבל אתה הולך להיכנס בבעלי המוניות. באופן אישי אני אשמח. אך אל תהיה טיפש.
המשחק הכפול של נתניהו
השיחה הזו לא היתה ולא נבראה. פקיד בכיר באוצר הגיב בחיוך על התרחיש הזה: אתה לא מבין, שכחת את הפוליטיקה. והתכוון לשר האוצר.
באותו יום ראשון השבוע נמסרה ההודעה הבאה: באוצר אומרים כי עד לרגע זה לא ברור מה באמת הסיבות שבעטיין מאיימת ההסתדרות בשביתות ועיצומים. 3 ימים קודם לכן אומר נתניהו: אני רוצה להבין על מה מדברים פה. למה השביתה הזאת.
שר האוצר ניסה לטעון שלמעשה אין ויכוח, והכל קפריזה של ההסתדרות. נדמה שההסתדרות סימנה לה כמטרה מראש לקיים שביתה כללית. כאילו ההסתדרות, ובראשה עמיר פרץ, קמו יום אחד בבוקר והחליטו: הגיע זמן קריאת שמע של שביתה כללית.
במקביל ניסה האוצר לטעון, כי אם להסתדרות טענה כלשהי, היא אינה לגיטימית. בכל אותו זמן שנתניהו האשים את פרץ שהוא רוצה בשביתה ללא סיבה, ידע שר האוצר טוב מאוד במה מדובר. האוצר לפני 11 יום: יו|ר ההסתדרות עמיר פרץ מאיים להשבית את המשק על רקע תביעה לביטול חקיקה (בתחום הפנסיה - ג.ע.). נתניהו שיחק משחק כפול: מצד אחד הוא טען שהוא לא מבין על מה השביתה, מצד שני הוא טען שלשבות על פנסיה זה לא לגיטימי. כדי להוכיח את זה הסתייע שר האוצר ביועץ המשפטי לממשלה.
נתניהו: רובינשטיין נותן לגיטימציה לממשלה להשתמש בצעדים משפטיים אם השביתה הכללית תהיה בניסיון לשנות את חוקי הפנסיה. לעמיר פרץ היתה תשובה מהירה, וחוקית, לטענה המשפטולוגית הזו: אנחנו לא שובתים נגד חוק, אנחנו שובתים נגד השינוי בתקנוני קרנות הפנסיה. נתניהו הבין שאין לו נשק משפטי.
מה מלמד הסיפור הזה? ששר האוצר מעוניין במלחמה הזו. נתניהו מרגיש שהוא על הסוס, והקרקע נוחה מאוד לקרב נגד ההסתדרות.
ההפתעה של האוצר
בחודש אפריל, אחרי השביתות הגדולות על רקע תוכניתו הכלכלית הראשונה של שר האוצר, היתה לרבים תחושה של תיקו. נתניהו לא השיג את כל שרצה - קיצוץ חריף ופרמננטי בשכר עובדי הסקטור הציבורי - ופרץ נאלץ להתפשר. יו"ר ההסתדרות הודיע אז, כי המאבק בתוכנית הפנסיה יועבר לפסים משפטיים.
נתניהו קרא את המפה אחרת, ובצדק. לאחר שביתה האוצר קיבל 80% ממה שהוא תיכנן. התברר שההסתדרות חלשה עד למאוד. הניצחון בפנסיה היה הפתעה אפילו לניצי האוצר. הם כבר הכינו תוכנית פשרה, והתברר שלא היה בה צורך.
שר האוצר, על כן, החליט להכות כל עוד המיתון מעמיק וההסתדרות על הרצפה. מכאן שני רכיבים בתוכנית נתניהו מס' 2: פיצול הנמלים, וסגירת יחידות ממשלתיות תוך פיטורי עובדים.
אין לשני העניינים האלה חשיבות של ממש, לפחות בטווח הקצר. לישראל היו שנים של צמיחה כלכלית מואצת עם מונופול ימי ועם מע"צ. ההתעקשות על שני אלה - על אף התחייבות שר האוצר הקודם, סילבן שלום - נועדה ללבות את המלחמה עם ההסתדרות.
סיפור מהעבר: ב-1997 הציע שר האוצר לראש הממשלה את פיצול הנמלים. ראש הממשלה התנגד בטענה שאין טעם בקרב עם עובדים למטרה שתוצאותיה מפוקפקות. שמו של ראש הממשלה ההוא: בנימין נתניהו.
דווקא עכשיו, כשהעובדים ושר האוצר הקודם, סילבן שלום, הסכימו לפיצול נמלי הים במסגרת רשות הנמלים, מתעקש נתניהו על פיצול הנמלים תוך חיסול רשות הנמלים. כאילו שכאן טמון המפתח לזינוק כלכלי.
בתבונה, מבחינתו, הסכים שר האוצר לדחות את קרב הנמלים בכמה חודשים. וכך, השביתה הכללית שאולי תבוצע בשבוע הבא, תהיה ללא נקודת המשען הכל כך חשובה הזו לכלכלת ישראל. פרץ, תחת חולשת ההסתדרות ולחץ פוליטי של שמעון פרס שמוכן לקבל אותו חזרה למפלגת העבודה, התפתה לדחייה הזו. נתניהו חייך כל הדרך לסכסוך הבא.
כשפרץ הבין, לבסוף, מה עושה לו נתניהו, הוא שלף מחדש את נושא הפנסיה. להסתדרות התברר שבתי המשפט אינם הזירה לשינויים בפנסיה. השינויים נעשו בחקיקה או בהליכים חוקיים אחרים. פרץ החליט שאם כך, הקרב על הפנסיה מתחדש.
האמון מתערער
בשבועות האחרונים התפרסמו שתי עבודות שהראו עד כמה תוכנית הפנסיה של האוצר בעייתית. צמד תלמידים מהטכניון, תחת הדרכתו של הפרופסור לאקטואריה אברהם זקס, כותב: חשפנו את התרמית השערורייתית של האוצר. והתרמית היא שמשרד האוצר סיפר לציבור שהוא מממן מחצית הגירעונות של קרנות הפנסיה הישנות. לדעת זקס ותלמידיו, האוצר לא שם גרוש.
צוות מומחים מקסלמן יועצים - אחד ממשרדי רואי החשבון הגדולים בארץ - תקף את תוכנית האוצר העוסקת בקרנות הפנסיה החדשות. הצוות חשף את העובדה שהאוצר פוגע בעיקר בחלשים, מי ששכרם החודשי עד 4,000 שקל לחודש. מילא שפוגעים בחלשים, לזה נתניהו כבר הרגיל אותנו. אבל לשכירים העשירים הוסיפו הטבות. שר האוצר התגלה במערומיו: מצד אחד הוא תוקף את התלות בקיצבאות הביטוח הלאומי. מצד שני תוכנית הפנסיה שלו, לדעת צוות קסלמן, תגדיל את ההוצאה לקיצבאות כי הפנסיה לא תספיק לקיום.
פרופ' אביה ספיבק, המשנה לנגיד בנק ישראל: אני חושב שכוונת האוצר היתה לחסל את הגירעונות בקרנות הפנסיה ולתת ביטחון לחוסכים. בפועל המהלך של האוצר ערער את האמון בפנסיה. בעיקר בגלל שלאחר החוק לאף אדם אין ביטחון כמה כסף הוא יקבל. הכל תלוי ברווחים בשוק ההון. זה לא סביר.
ספיבק חוזר גם עתה לנושא ישן וכאוב: איך זה של-60% מתושבי המדינה אין בכלל סידור פנסיוני. איך מצפים שהאנשים האלה יתקיימו, הוא שואל?
אפילו נאמנו של נתניהו, יור ועדת הכספים של הכנסת ח"כ אברהם הירשזון, הבין שמשהו רע קורה בתחום הפנסיה. נוצר תוהו ובוהו מוחלט בתחום הביטוח הפנסיוני וחוסר ודאות לגבי הזכויות לעת פרישה. כך הירשזון, שהיה המחוקק הראשי של חוק הפנסיה מבית מדרשו של נתניהו.
התקפלות מול החקלאים
נתניהו, בתבונה של מצביא, הבין כי צריך למקד את הקרב בהסתדרות. אחרי שדחה את הקרב על נמלי הים, החליט השבוע לרדת מהקרב נגד החקלאים.
וזה הסיפור: נתניהו, כידוע, נלחם במונופולים: במונופול נמלי הים, במונופול החשמל, במונופול המים ובמונופול ההסתדרות. אבל בתוכנית שהגיש לממשלה, ואף אושרה שם, היה עוד מונופול: שיווק חקלאי, ובעיקר תנובה. היום מותר לחקלאים להתאגד לצורך ייצור ושיווק. נתניהו החליט לטפל בזה. מכאן הצעתו לאסור על חקלאים להתאגד לצורך שיווק.
נתניהו עשה את זה יחד עם שר החקלאות, ישראל כץ. כץ: מעתה לא יוכלו הסיטונאים לתאם ביניהם פעולות וכך תיווצר תחרות שתאפשר לחקלאים להרוויח יותר ולצרכנים לשלם פחות.
יפה, לא? אז מה קרה מהמועד בו דיבר כץ - 21 לאוקטובר - ועד עתה? רבים מחקלאי ישראל הסבירו לכץ ולנתניהו שהם תומכים בעמיר פרץ. רק זה היה חסר לשר האוצר: שבשביתה הכללית בשבוע הבא יבואו החקלאים ויפזרו גללי פרות על הכבישים, כמנהג חקלאי צרפת. מה עשה נתניהו: התקפל. החוק המסדיר רווחים גדולים יותר לחקלאים ומחיר נמוך יותר לצרכנים נזרק מהתכנית הכלכלית.
שותף לשיסוי
ההיגיון של נתניהו, לבודד את ההסתדרות לקראת הקרב בשבוע הבא, חייב לפחות ניסיון להוציא קבוצת עובדים אחת מהמערכה: המורים, שאינם חברים בהסתדרות. בתוכנית נתניהו 2 נפגעים המורים היסודיים מהעברתם ממעמד של עובדי מדינה למעמד של עובדי רשויות מקומיות. בדיוק מהסיבה הזו - שילוב המורים במאבק - מתעקש פרץ על נושא הפנסיה. המורים העל-יסודיים מבוטחים בקרנות הפנסיה וסובלים מהחוק החדש.
בכל שביתה נוהגים לצלם ולראיין את התקועים בנמל התעופה. דווקא המאבק על הפנסיה הוא נושא שקרוב לכיסם של רוב הנוסעים התקועים בטרמינל, כמו גם לכיסם של כל עובדי התעשייה ששוסו בידי בעלי התעשייה לצאת כנגד עובדי הנמלים.
במלאכת ההתנגחות בהסתדרות יש עתה לנתניהו בן ברית. אחרי שדני גילרמן נסע לאו"ם כשגריר, נבחר אוריאל לין ליו"ר איגוד לשכות המסחר. לין, איש ליכוד ותיק, מבזבז את כספי העצמאיים במודעות ענק נגד עמיר פרץ.
יש להודות, להשקעה כבר יש תמורה. לין מונה השבוע בידי נתניהו לחבר הוועדה המייעצת של בנק ישראל. לין גם מנהל קרב לביטול בתי הדין לעבודה. גם בעניין הזה, כך זה נראה, הוא מדבר בשם אדוניו, לא בשם בוחריו. לין בתגובה: מלכתחילה לא מינו אותי לוועדה המייעצת. חברי לנשיאות לשכות המסחר סברו, שמישהו מארגון העסקים הגדול במדינה חייב להיות בוועדה. הם פנו לשר האוצר והוא נענה לבקשה.
השבוע גילה שר האוצר מטמון של 2 מיליארד שקל לחלץ את המשק מהקיפאון. יכול היה שר האוצר להשתמש במטמון בכדי להתפשר עם ההסתדרות, כפי שתואר בראשית רשימה זו. זה לא עמד על סדר היום, מאשר פקיד בכיר באוצר. מכיוון שפרטי תוכנית חלוקת הכסף טרם פורסמה, יש להתייחס אליה בחשדנות. כלום לא מדובר בעוד תרגיל של יחסי ציבור?
תחושת הספין והתרגיל מתחזקת על רקע הידיעות כי המטמון אמור להיות ממומן על-ידי הגדלת המס על סולר. העלאה כזו, מסביר ד"ר עמית מור, מומחה לאנרגיה ואיכות סביבה, מוצדקת משיקולים אקולוגיים וכלכליים. אלא שבמצב הנוכחי יש להעלאה כזו משמעות אחת: שביתה של נהגי משאיות ומוניות. אין פלא שתוכנית המתת והמס נשארה מעורפלת.
בסוף השבוע התברר כי מעבר לוויכוח על הפנסיה והפיטורים יש אי אמון. פרץ: באישור נתניהו, אז ראש ממשלה, חתמתי הסכם עם שר האוצר יעקב נאמן על רשת ביטחון למבוטחי קרנות פנסיה. עכשיו נתניהו, שר אוצר, משתמש בכנסת לבטל את ההסכם הזה. איך אפשר לתת בו אמון?
במצב הזה, אלא אם כן יקרה משהו דרמטי היום או מחר, מתבקשת מעורבות ראש ממשלה. אלא ששרון עסוק בעניינים אחרים.
לפנייה לכתב/ת 
נתניהו. מהמר על חולשת ההסתדרות
צילום: עטא עוויסאת
פרץ. נלחם על הפנסיה
צילום: אביגיל עוזי
מומלצים
