שתף קטע נבחר

הכל פוליטי

עצרת הזיכרון לרצח יצחק רבין הוכיחה שהעם מתגעגע לתקווה. רענן שקד סבור שלראשונה הטקס היה יותר מאירוע שמותר לבכות בו, ומשהו נוסף כנראה קרה שם: מחנה השלום התעורר

 

עצרת הזיכרון לרבין, ערוץ 2, מוצ"ש 20:30

 

אפשר שזו היתה עצרת היסטורית. אפשר שחזינו אמש במחנה השלום הישראלי קם לתחיה. הכיכר היתה מלאה מאי-פעם. הטקס היה פוליטי מאי-פעם. לראשונה, נותץ סוף סוף המעטה ה"לא-פוליטי" של זיכרון רבין. לכל הרוחות; הכל פוליטי סביב רצח רבין.

 

שמעון פרס ודליה רבין-פילוסוף דיברו אמש פוליטיקה מפורשת. יצאו נגד הממשלה. המומנטום הגדול שצברה עצרת הזיכרון הזו נבע, במידה רבה, מתעוזת השניים בחציית קו הקונצנזוס. הרי שום דבר אינו קונצנזוציאלי סביב רצח רבין. ראיתם את זה ביממה שקדמה לטקס: אם נאומו האחרון של רבין כלל את המשפט "אלימות היא כירסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית", נדמה כי המכרסמים התרבו מאוד מאז. הם שורצים בתוכנו. מכרסם אחד נחשף לאור היום, מול מצלמות "יומן שישי" של ערוץ 2, כשהוא יורק על האנדרטה. מכרסמים אחרים פעלו – כדרכם של מכרסמים – בחסות החשיכה, מותירים על האנדרטה צלבי קרס. אפשר שכמות המשתתפים הגדולה בעצרת באה גם כתשובה לזה.

 

למעלה מ-100 אלף איש היו שם. זה מאותת, ודאי, כי יותר מגעגוע נקודתי לאיש עצמו, מתגעגעת הארץ הזו למצרך האחד שאזל ממנה כליל: תקווה כלשהי. משהו להיתלות בו. שפיות זמנית.

 

הטקס הורכב משיאים מרגשים רבים – בהם גם דבריו של הנהג יחזקאל שרעבי ושירה של גלי עטרי. למישדר בערוץ 2 – שעבר היטב וללא תקלות – חשיבות הצהרתית ניכרת, בוודאי בעידן שבו הצירוף "פושעי אוסלו" מעטר את מרפסותיהם של יותר מכמה מהצופים. עצרת יום הזיכרון השמיני לרצח יצחק רבין היתה, אולי לראשונה, יותר מממחטה נוחה לבכות באמצעותה על עצמנו. משהו נוסף קרה שם. משהו נוסח. עוד נראה.

 

ספיישל "מי רוצה להיות מיליונר", ערוץ 2, שישי

 

יורם ארבל, מיליונר, פותח את התוכנית. יאיר לפיד, מיליונר, הוא המשתתף הראשון. יגאל שילון, מיליונר, הוא המשתתף הבא. כל משתתפי ספיישל "מי רוצה להיות מיליונר" – לפחות מהצד של כוכבי הטלוויזיה שעלו פה לתורה – הם ממילא מיליונרים, מה שהופך את שאלת הכותרת די אירונית לגביהם. וברוסית: מי רוצה להיות מיליונר – הולך להיות סטאר בערוץ 2, דה?

 

מה להגיד לכם על ספיישל "מי רוצה להיות מיליונר", שבא לחגוג, אם הבנתי נכון, 100 תוכניות למיליונר ו-10 שנים לערוץ 2? כל זה באמת מרגש נורא, ואני מתקשה להכיל את אדישותי. חגיגותיו המתמשכות של ערוץ 2 לעצמו הן אחת מאותן מסיבות מבאסות שהאשה סוחבת אותך אליהן כי מוכרחים. אין לך עם מי לדבר שם, אף אחד לא מכיר אותך, כולם נראים כחלק מאיזה חדר-אוכל מגובש שמעולם לא הוזמנת לאכול בו. הכל באמת מאוד שמח ונוצץ ויקר, אבל אתה מוכן להישבע שאם אתם לא מתחילים לזוז מפה עכשיו, תהיה אלימות במשפחה.

 

אז גם "מיליונר" חגג לעצמו עם כל החבר'ה מהמשלט – רפי גינת, אדיר מילר, גדי סוקניק, עינת ארליך, ובסוף, כשהכל כמעט נגמר, התממש באולפן ארז טל, קופץ כמו ג'ק מהקופסה, כמו נשיא המדינה הקטנה ששמה ערוץ 2. היה באמת חגיגי וריק וסתמי לפי כל כללי הערוץ. שאלות הטריוויה נגעו, לעיתים קרובות, בענייני הערוץ עצמו, למשל מהו סדר לידתם של שעשועונים שונים ששודרו בו. כולם ידעו. לעומת זאת, שאלה בענייני "המלט" הפילה להם את הגג על הראש. שכן ידיעת תולדות ערוץ 2 היא כעת חלק מהקאנון התרבותי הישראלי – משהו שכל בר-דעת אמור לשלוט בו, בקרוב בבחינות הבגרות. ושייקספיר? מי זה? מי הסוכנת שלו?

 

צריך להגיד:

 

לאילנה דיין: "הבאנו עובדים וקיבלנו בני אדם"? מי בדיוק חיבר את שורת הפרומו המבהיקה הזו? ומה בדיוק היו ציפיותיו? שנביא עובדים ונקבל חתולים? סנאים? מטקות? 

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רבבות בכיכר
רבבות בכיכר
צילום: רויטרס
עטרי. מרגשת
עטרי. מרגשת
צילום: ערוץ 2
מומלצים